די לסחטנות!
מנהיגינו הדגולים נוהגים לצטט לאזרחי ישראל את האימרה הידועה: "אל תשאל מה המדינה עשתה למענך, אלא מה עשית למען המדינה". אולם היכן הדוגמה האישית של מנהיגינו - ח"כינו ושרינו? כנבחרי העם מדוע הם אינם משננים בראש ובראשונה משפט זה באוזניהם, לפני שהם מנפנפים בו מול הציבור?
עם כל הכבוד לצמצום מספר השרים, ריבוי המשרדים וסגני השרים יוכיח. לא סוד הוא כי מדובר באותה גברת בשינוי אדרת. בעידן הקיצוצים, במקום להתייעל ולצמצם את מספר המשרדים למינימום ההכרחי, כידוע מספר המשרדים נתפר כסידור עבודה לח"כים, הלוטשים עיניהם לכסאות ולכספומט של המדינה, למרות עלותם הבזבזנית הנמדדת במיליוני שקלים.
מדוע, למשל, יש צורך במשרד לענייני גימלאים, הנכלל במשרד הרווחה (האם בנוסף לג'וב ל
אורי אורבך, כדי לספק נתח נוסף, של אזרחים ותיקים, לבוחרי הבית היהודי?), או במשרד לענייני ירושלים, הנכלל במשרד הפנים? והוא הדין למשרד האנרגיה והמים, הנכלל במשרד התשתיות? ושורת הדוגמאות עוד ארוכה. די לסחטנות!
מתיחת פנים
ביטול מע"מ על דירות לזוגות צעירים, כפי שהתבשרנו, אומר דרשני. האם צעד זה בא על חשבון הייקור הצפוי של מע"מ במשק, אשר יפגע בשכבות החלשות, והכל כדי לפצות את מעמד הביניים? בדיוק כך נעשה הדבר לגבי חינוך חינם לגיל הרך - בניגוד ליכולת התקציבית של המדינה, אשר אמוּר לגרום להכבדת נטל הגזירות הכלכליות על החלשים. השיטה היא, המדינה לוקחת ממגזר אחד, בדרך כלל החלש יותר, כדי לתת למגזר אחר, החזק יותר.
והרי ביטול המע"מ הוא רק סוג של 'אקמול', ואינו פותר את בעיית ייקור הדירות מן היסוד. מדובר במתיחת פנים בלבד. כבר נֶאמר שהדרך להוזלת הדירות היא בראש ובראשונה על-ידי שחרור קרקעות מדינה לשוק הדיור במחיר מוזל, אשר יביא להגדלת ההיצע שלהן, ובכך להוזלתן ולהוזלת הדירות. אז כדאי ששר האוצר,
יאיר לפיד, יפסיק לרקוד 'מה יפית' לפני מעמד הביניים, ויתמודד עם היוקר על-ידי טיפול שורש.
אנדרטה לגבורתם
אין ספק כי לאור ההקצנה הלאומנית והדתית ברחוב הערבי ובקרב ההנהגה הערבית (עיין ערך ראש מועצת סכנין שקרא לאחרונה לשיתוף פעולה בין הרשות הפלשתינית לחמאס. ועוד לא אמרנו מילה על הח"כים זועבי, זאלכה ועוד), ראוי לברך על 22 הערבים המוסלמים ששירתו בצה"ל והקריבו את עצמם למען המדינה, כפי שפורסם לקראת יום העצמאות.
לא סוד הוא, שֶעל-רקע ההקצנה הדתית, האיסלאמית הפנאטית, שהצמיחה למרבה הצער שהידים וטרוריסטים בארץ ובעולם, והדביקה גם את ערביי ישראל, מדובר במשב רוח מרענן. נעים לדעת שישנם מוסלמים, ההולכים נגד הזרם, ונאמנים למדינה ולצבא. כל הכבוד!
הכתבה העיתונאית, המעלה על נס את פועלם, ומביאה זאת לידיעת הציבור הרחב, מהווה מעין אנדרטה לגבורתם והדלקת משואה לזיכרם.
סינדרום ידידיה
בואו נכיר טובה לעיתונאי ידידיה מאיר (גילוי נאות: מדורו המעניין בעיתון 'בשבע', הספוּג בניחוח יהודי אקטואלי, נקרא אצלי ראשון), שאלמלא הוא מי היה מאיר את הנקודה היהודית של
אמנון דנקנר, הסופר החילוני הנהנתן מרמת השרון, ועורך '
מעריב לשעבר', ומביא אותה לידיעת הציבור הרחב? אבל הודות לידידיה התוודענו לאהבתו של דנקנר למוזיקה החסידית, לירושלים הקדושה ולעיר דוד, ואפילו על כך שאמר קדיש על חברו הטוב, טומי לפיד (ואולי בזכות זה זכה שאריה דרעי יאמר עליו קדיש בשנת האבל?).
יתר על כן, הגדיל לעשות הכותב שהפך תיסכול אישי, וכעס על אי מימוש הבטחה לעבודה עיתונאית, ללימוד זכות על הנפטר, שהיקנה לו את הלקח החשוב לניצול זמן, במקום ציפיות שווא, והתובנה מבית מדרשו בדמות 'סינדרום דנקנר'. דומה כי מעֵבר לתובנה זו, שבָּה מעשיר ידידיה באדיבותו את הציבור, הוא מלמד את הקוראים שיעור פסיכולוגי בתיעול אנרגיה שלילית של כעס להפקת תועלת אישית, ולא פחות בלימוד זכות על הזולת. כל הכבוד!
גאווה ישראלית
דומה כי זמרים חוזרים בתשובה כבר אינם נטע זר בנוף המוזיקה הישראלית. אולם הזמר יהודה סעדו הגדיל לעשות כאשר בשיא הרייטינג של הופעתו המוצלחת בתוכנית "
כוכב נולד" הציג את כרטיס הביקור היהודי שלו, בעצם הכרזתו הנודעת "שמע ישראל", שקידשה שם שמיים ברבים.
ברגע דרמטי זה אמונתו של הזַמר, הקמע הפרטית שלו וסוד הצלחתו המקצועית, הופקעה מרשות הפרט והפכה כמיטב המסורת לנחלת הכלל. בניגוד להפרדה הרווחת בציבור בין ישראליות ליהדות, סעדו הצביע על סמל האמונה היהודית לדורותיה כעל גאווה ישראלית אמיתית לתפארת המדינה. כל הכבוד!
