בתמ"ש 43199-06-11 (ב"ש) פלוני נ' אלמונית, במסגרת תביעה לסעד הצהרתי שהגיש בעל, קבע ביהמ"ש (כב' השופט אלון גביזון) כי לבעל חלק בעליית ערך הנכס של דירה שהינה בבעלות האישה בלבד (נכס חיצוני), ויש לחלק את שווי ההשבחה בין הצדדים.
רקע
מדובר בנישואים שניים של הצדדים, שערכו קודם לנישואיהם הסכם ממון בו נאמר כי כל צד הינו הבעלים של הרכוש הרשום על שמו. בתביעה מבקש הבעל מביהמ"ש, בין היתר לקבוע כי כל הרכוש שנרכש במהלך הנישואין יאוזן, לרבות איזון שוויו הנוכחי של הבית ע"ש הנתבעת, אשר שמש למגורי הצדדים, בהפחתת שוויו במועד נישואי הצדדים.
טענות התובע
התובע טוען כי השקיע סך של 307,626 ש"ח בשיפוץ והרחבת הבית, והעביר את כל חסכונותיו לשם שיפוץ והרחבת בית המגורים.
כן נטעון כי הצדדים לא פעלו בהתאם להוראות הסכם הממון, ועל כן הוא אינו רלונטי עוד. כך למשל, התובע רכש את המטלטלין לבית.
טענת הנתבעת
האישה טוענת כי ההרחבה והשיפוץ נעשו ביוזמתו של התובע על-מנת לאפשר לילדיו לגור עימם בבית המגורים, אולם בסופו של דבר בחרו ילדיו של התובע להמשיך ולהתגורר בבית
התובע.
כל אחד מהצדדים נטל הלוואה בסך של 150,000 ש"ח לשם שיפוץ בית המגורים, ולא מעבר לכך. מאחר שבית המגורים רשום על שמה, ולאור הוראות הסכם הממון, אין לחלק את שווי הבית בין הצדדים. לגבי המטלטלין נטען כי אלו נרכשו במשותף.
ביהמ"ש פסק:
ביהמ"ש בחן את הוראות ההסכם וקבע כי הצדדים אכן התכונוו שלא לאזן נכסים הרשומים ע"ש אחד מהם, אולם לא נעשתה כל התיחסות בהסכם לנושא השבחת הנכסים במהלך הנישואין.
השיפוצים שנעשו היו בסכום ניכר, כאשר בשום שלב התובע לא ויתר על השקעתו זו או טען שהיא לא ברת איזון. השבחה שכזו של בית המגורים נחשבת כנכס בר איזון ועל כן, על מנת להחריגה ממצבת הנכסים ברי האיזון- יש לעשות כן באופן מפורש- מה שלא נעשה כאן.
לכן נקבע כי השבחת בית המגורים הנובעת מן השיפוצים שנערכו בו, היא רכוש בר איזון.
