"הפמניסטית" דליה דורנר

שר/ה נכבד/ה ח"כ/ה נכבד/ה, אני פונה אליך ב"דקה ה90" על-מנת להביא בפניך את התרשמויותיי כצרכן של המערכת השיפוטית, בתוקף עבודתי כעורך דין, מהמועמדת לנשיאות השופטת בדימוס דליה דורנר. הסיבה היחידה בגללה אני פונה רק עתה היא שטרם פנייה זו פניתי, כבר מהרגע בו הודיעה הגברת על מועמדותה, למספר עיתונאים על-מנת להביא בפניהם את הדברים אולם אף אחד מהם לא העז לפרסמם. במקרה הטוב נקבל את דבריהם כי "אין בדברים עניין" או כי הם "כבר פורסמו" (לפני למעלה מ-10 שנים ובטרם הגב' הייתה מועמדת לנשיאות ...), או כי "ממילא אין לה סיכוי" ובמקרה הרע, איך אומרים אצלנו המשפטנים, "לא ניתן לשלול" שאי הפרסום נובע מהחשש להסתבך עם נשיאת מועצת העיתונות. כך או כך, הבחירה בידך וזכותך וחובתך לבחור במועמד הטוב ביותר בעיניך. אולם חשוב שתדע/י טרם שתבחר/י את כל העובדות לגבי כל המועמדים. בעניין הזה ברצוני להביאן בפניך מנקודת מבטו של צרכן המערכת השיפוטית. אני עו"ד כמעט 32 שנים בירושלים. חכמינו אמרו כי "אדם ניכר בכוסו בכיסו ובכעסו". אני "זכיתי" "ליהנות" מהמזג השיפוטי שלה שנים רבות. השיא היה כשנולד בני לפני 23 וחצי שנים בשעה 06:00 בבוקר וביקשתי לדחות דיון שהיה קבוע בפניה לאותו בוקר בשעה 09:30. היא סירבה לדחות את הדיון ודרשה שאתייצב!!!, ושימו לב לסיבת הדחייה: "אז מה אם אשתו ילדה? תפקיד האישה הוא ללדת ותפקיד הבעל להביא פרחים "... הדבר כל-כך הרגיז אותי (עד היום) עד שכאשר היא כיהנה בעליון וזכתה לתשבחות על היותה "ליברלית" ו"פמיניסטית", פרסמתי מאמר בביטאון לשכת עורכי הדין בו סיפרתי מי היא ומה היא. מעשה שהוא על גבול התאבדות לעו"ד פעיל המופיע בבתי המשפט (אגב: בניגוד לתחזיתי בסוף המאמר - לא רק שלא קיבלתי תגובות מגנות למאמר זה אלא שזכיתי לחיזוקים ושבחים רבים על מאמר זה ועל אומץ ליבי לא רק מכל עורכי הדין שקראו אותו אלא גם מהרבה קולגות שלה...). שבתי ופרסמתי מאמר זה במעריב כשפרשה לפנסיה לפני 10 שנים תחת הכותרת: "ברוך שפטרנו", והוא צוטט בספרו של חברי-שותפי עו"ד יראון פסטינגר: "של מי הבית הזה" ממנו העתקתי וסרקתי לך את הכתבה בעותק המצורף. אני מקווה כי הבאתי לך תועלת וכי בבואך למלא את חובתך תדע/י טוב יותר למי ניתן קולך. אני חש שמילאתי את חובתי האזרחית להביא את הדברים בפנייך כדי שאף אחד לא יופתע במהלך שבע השנים הבאות מממזגו/ה והליכותיו/ה של נושא/ת המשרה הרמה.