לאן נעלמו הנורות האדומות?
למרבה הצער, האב בשפלה שרצח את שני ילדיו לא לבד. אין זו הפעם הראשונה שאב רוצח את יוצאי חלציו באכזריות. הכרוניקה הפלילית של ישראל ידעה לא מעט מקרים דומים. בכולם היה לאבות רקורד אלים, וגם רקע דכאוני, שבישר על מסוּכנוּתו ושימוש ברצח הילדים כנקמה אם הגרושה.
אז איך זה לאחר שהכתובת צעקה על הקיר, ודפוסי הרצח כה מוּכרים לרשויות, בית המשפט התעלם מכל הנורות האדומות וחִייב את הילדים לעלות לארץ פעמיים בשנה כדי לראות את אביהם? די לרחם על אבות אכזריים, ולתת להם גיבוי משפטי, או של רשויות הרווחה, במחיר שיתברר בסופו של דבר כהתאכזרות קטלנית לילדים.
המועמדת דורנר
אינני מסכימה עם
דליה דורנר מבחינת השקפתה הדתית והפוליטית. ועם זאת אי-אפשר להתעלם מכמה נקודות באישיותה, שבאו לידי ביטוי במועמדותה לנשיאות.
בראש ובראשונה דורנר (בצד
דליה איציק) הייתה לראשונה פורצת דרך במועמדות נשית לנשיאוּת, ובכך היא משמשת כסמל, הסוללת דרך לנשים אחרות לתפקיד זה, כמו לתפקידים ממלכתיים בכלל.
נחישותה ראוייה בהחלט לציון. גם אם דורנר לא נבחרה בסופו של דבר לגברת הראשונה, הרי העובדה שהיא זכתה ל-13 קולות, כדמות בלתי פוליטית, היא בהחלט רַבַּת משמעות.
יתרה מכך, כמי שהגיעה לגבורות דורנר היא הוכחה לכך שזה לא הגיל, אלא התרגיל של המוח והגוף הוא הקובע. היא מצטיינת גם ביושרה ציבורית ובצניעות, וידועה בפעילותה למען ניצולי שואה ובעלי צרכים מיוחדים ועל כך ראוייה לכל שבח.
שיחה ממתינה?
אין ספק שבעידן המודרני מענה טלפוני מהיר הוא חלק בלתי נפרד מהשירות ללקוחות, וכל חברה, שמכבדת את עצמה, עומדת בקריטריון זה ככרטיס ביקור שלה.
אז איך זה שחברה מכובדת כמו אלקטרה (שירות פלרון) לא הבינה את זה עדיין, ונותנת ללקוחותיה להמתין זמן רב על הקו, תוך השמעה חוזרת ונשנית של הפזמון המתיש, כי "עקב עומס פניות אין באפשרות הנציגים לענות, ותודה על הסבלנות".
האם לא הגיעה השעה שהחברה תאמץ הצעת ייעול של חברות אחרות (ואפילו בזק), כי במקרה של קווים עמוסים היא תבקש מהלקוח להשאיר את מספר הטלפון שלו, והנציג יחזור אליו לכשיתפנה? כמה פשוט, כמה יעיל. מעבר לכך, הדבר מצביע על התייחסות חיובית ללקוחות ולזמנם היקר, השווה כידוע כסף, ותורם לתדמית החברה.
לשון בלי שוויון
אני מציעה להרחיב את החוק להצעת עבודה, המחייב לפנות לשני המינים במידה שווה, לגבי תחומים נוספים של מתן הוראות לתרגול ולהפעלת מכשירים.
וּבא לנָשֵׁינו גואל? לא בטוח, כי מדובר בצעד לשוני פורמלי לשוויון בין המינים. אך ספק אם הוא באמת תורם לקידום מעמד האישה. לא סוד הוא שנשים מופלות לרעה בתחום השכר ובתחומים נוספים, שלא לדבר על רצח נשים בידי גברים, שתופסים אותן כרכושם הפרטי, ואשר למרבה הצער הפך לחלק בלתי נפרד כמעט מהכרוניקה הפלילית היומית כשיהיו הישגים בשטח, ובמיוחד כשנשים יפסיקו להירצח, אז תהיה סיבה למסיבה לקידום מעמדן בחברה .
זה כל ההבדל
ההשוואה בין רות המואבייה לעובדים הזרים בעיר העברית הראשונה היא חסרת שחר. רות התגיירה כדת וכדין, תוך קבלת תרי"ג מצוות, על-פי ההלכה היהודית. עובדה זו היא שהכניסה אותה תחת כנפי השכינה וזיכתה אותה להיות חלק בלתי נפרד מהעם היהודי.
לעומת זאת העובדים הזרים בדרום תל אביב הם גויים, שאינם נמנים עם העם היהודי, ומסתננים בלתי חוקיים. למרבה הצער, לא פעם הם גם מציקים לתושבים היהודים ופוגעים בהם.
זה מה שעושה את כל ההבדל בין השניים.
פסוקו - נשיאים ורוח
חַ"כּוֹ מַחְשַכִּים: איזה מזל שיש בחירות לנשיאוּת, וכך אפשר לחשוף את קופת השרצים של נבחרי הציבור. וּפואד ושטרית כמשל.
שכטמן ושיברו: קול בלי כֹּל
קול הבוחר(ת?)
הבוחר אמר את דברו
שבוע הספר - אחרי החגים (הקולינאריים): לא סוד הוא שרַבֵּי המכר המככבים בהוצאות הספרים הם ספרי הבישול - מעַם הספר לְעַם הסוּפֶּר כבר אמרנו?
על חוד חלשון
ביבי, האישה שאיתו: יד שרה.
על כר וכסת: מכל הציפּוֹת שבעולם.