מדיניות אמריקנית מגומגמת מול ישראל

עניינה של רשימה זאת הוא ארה"ב ומבצע "צוק איתן". האויב המוצהר של ממשל אובמה הוא הטרור העולמי. הממשל האמריקני משקיע משאבי ענק בהתמודדות שלו נגד הטרור. את הצידוק המרכזי למאמץ המודיעיני שלה, חובק עולם וחדרי מיטות מנהיגים בעלי בריתה, היא מצדיקה בכורח לאסוף כל שביב מידע על פעולות טרור אפשריות נגדה ונגד בעלות בריתה. והנה, מה אנחנו רואים? ארגון טרור בדמות החמאס, שהקים לו תוך מרחץ דמים "מדינה" משלו, עם צבא משלו, עם כמויות טילים ורקטות שלא מביישות מדינות מעצמתיות, שהקדיש את מירב משאביו לבניית "מדינה" מתחת לאדמה על-מנת שיהיה לו קל יותר להפעיל טרור- פותח בירי נטול הבחנה על ערי מדינת ישראל בכוונה מוצהרת להרוג כמה שיותר יהודים. ומדינת ישראל היא בעלת הברית הכי אמינה, הכי יציבה, הכי דמוקראטית שיש לארה"ב באזור, ועוד בתקופה הנוכחית. זאת ישראל שאינה צריכה שכוח אמריקני יתערב למענה, וגם בזאת היא ייחודית. זאת ישראל שארה"ב חוזרת ומצהירה בקולי קולות, שביטחונה הוא אינטרס אמריקני מובהק. ועל-רקע כל זאת, מה אנחנו רואים ושומעים מצד ממשלו של אובמה? כל הצמרת של הממשל, מאובמה ודרומה, חוזרת על המשפט: " אנחנו מכירים בזכותה של ישראל להגן על עצמה". והרי זאת אמירה שבלונית, כל כך ברורה, כל כך טבעית. מה רוצים? שישראל לא תגן על עצמה כאשר כל מדינתה תחת מטחי טילים. השאלה היא: באיזו דרך ישראל תגן על עצמה? ועל זה באים ראשי ממשלו של אובמה ואומרים לנו, בכל הזדמנות פומבית: "שני הצדדים צריכים לרסן את עצמם ולמנוע אסקלציה". מה זה אומר לעזאזל? שישראל צריכה להפציץ פחות? שישראל צריכה לתת לארגון החמאס להרגיש נוח וחופשי יותר לירות? שישראל צריכה לתת לחמאס להצליח בירי הטילים ושכמה ישראלים ייהרגו? ובכלל, כאשר ארה"ב קוראת לשני הצדדים", למי היא מתכוונת? לחמאס? אז שתגיד, אבל הקריאה לחמאס לא שווה את הנייר. לאבו מאזן, שהוא על-פי ארה"ב עצמה, הנשיא הפלשתיני העומד בראש "ממשלת הפיוס" והאחראי גם לרצועת עזה? אז שתגיד, אם כי גם אז הקריאה לא תהיה שווה הרבה. נשאר רק צד אחד ברור והוא ישראל!

הייתי מצפה שממשל אובמה לא יתייצב לצד ישראל בצורה מגומגמת, אלא בצורה הכי ברורה וחדה. באים אצלנו ואומרים: האמריקנים כועסים עלינו בגלל כשלון המו"מ עם הפלשתינים. אז ראשית, האמריקנים צריכים לכעוס על עצמם שבתוך כל הצרות של העולם שעמדו לפניהם, או שהיו ערב התפרצות (אוקראינה, עירק ) הם בחרו דווקא להציב לעצמם מטרה לא ריאלית של הסכם קבע תוך 9 חודשים בין ישראל לפלשתינים. אבל, בואו ונניח שהממשל אכן כועס, מה לכעס ולאינטרסים של ארה"ב ולמדיניות הננקטת על ידה כאשר בעלת ברית הדוקה שלה נאבקת בטרור רצחני? אם זה מה שמניע את ממשל אובמה, מה הפלא שהוא מסוכסך עכשיו עם כמעט כל בעל ברית שלו ? מה הפלא שבימים אלו אין לו, מלבד ישראל, שום בעל ברית אמין באזור?

כאשר אובמה הכריז בימים אלו כי הוא מוכן לתווך על-מנת להביא להפסקת אש, זה נשמע כמו בדיחה. ראשית, ארה"ב אינה יכולה לתווך כי החמאס הוא ארגון טרור שהיא אינה מכירה בו, ואסורה במו"מ עמו. שנית, נשיא ארה"ב שם עצמו יחד עם כל מיני גורמים הרוצים לתווך ? ליבת הבעיה היא שהגורם היחידי שבאמת מסוגל לתווך ולהביא את החמאס להפסקת אש הוא הנשיא המצרי, א-סיסי. משום שהוא היחידי המסוגל לפתוח עבור החמאס את מעבר רפיח, וזה הדבר שהחמאס רוצה. זה יהיה ההישג הגדול שלו. אבל, החמאס שנוא על סיסי והוא לא שש לכך. יתר על כן, יחסי ארה"ב עם א- סיסי הם בשפל. הנשיא אובמה היה זה שתמך באחים המוסלמים ובמורסי, ובעקיפין גם בחמאס, שמורסי היה פטרונו! הנשיא אובמה הוא זה שתקף את א- סיסי כאשר הדיח את מורסי, והוא זה שניהל נגדו מאבק והביא להתדרדרות ביחסי ארה"ב-מצרים.

מדינת ישראל צריכה כמובן לתת כבוד לאובמה, מתוך הבנה ברורה שבכל מקרה זאת בעלת הברית האסטרטגית שלנו,ואין בילתה, ולקוות שאולי היא תתרום בעקיפין להפסקת אש שבעקבותיה ייצא החמאס מוחלש מאוד ביכולותיו הצבאיות. וזאת, חרף מנופי ההשפעה והלחץ החלשים שמצויים כיום בידה מול מדינות האזור.