"היטלר-יוגנד" בחסות עמוס שוקן

מו"ל הארץ עמוס שוקן הולם שוב, בלי מורא וללא חרטה, בפניה המבועתות של ישראל הנלחמת על קיומה נוכח מתקפה רצחנית של טילים ומנהרות . אחרי דברי ההסתה של גדעון לוי במאמרו "הרעים לטיס", מאפשר עמוס שוקן ליוסף (ספי) רכלבסקי, אחד מהוגי השנאה של השמאל, המוגדר ככותב קבוע במדור הדעות של הארץ, לפרסם מאמר גרוע בהרבה. רכלבסקי מספר לשארית הפליטה של קוראי הארץ, כי במוצאי שבת, לאחר הפגנת השמאל נגד המלחמה, הוא ראה את ה"היטלר-יוגנד" (נערי היטלר), הלא הם ישראלים מאנשי הימין שהעזו להביע את התנגדותם להפגנה השמאלנית. אבל כדי שלא יהיה מקום לשגיאה בהבנת הכתוב הוסיף רכלבסקי את דברי הבלע הבאים: "סמוך למקום ולשעת הרצח (של יצחק רבין) ראיתי את ההיטלר-יוגנד. האם פלוגות הסער האלה ששוטפות את הרחובות גרועות כמעט כמו חמאס? לא, מה פתאום. הן גרועות יותר". על מה יצא קצפו של רכלבסקי? לכך יש הסבר אקטואלי החושף את העובדה העגומה, כי רכלבסקי מרחם על הסבל של הטרוריסטים בעזה ומעדיף אותם על פני בני עמו היהודים. וכה כתב "איש הרוח" רכלבסקי: "ההיטלר-יוגנד הללו לא גדלו בגטו של עזה, בעוני נורא, בדורות של פליטות, כיבוש, הפצצות, נישול, אימה והרס. הם גדלו במצב נוח בהרבה, עד שהסתה, שעיקרה דתית-שלטונית, הרעילה את נפשם". ספי רכלבסקי, השמאלן מבית היוצר העיתונאי של גלי צה"ל, כבר עורר שערוריות בחייו ולכן אני משוכנע שההגדרות ההיטלראיות המחרידות שבהן השתמש לא "נפלט לו" והוא מבין היטב את משמעות ההשוואה הנוראה. אני מאמין שגם המו"ל עמוס שוקן מבין היטב את מה שנכתב בעיתונו ולא זקוק לפרשנויות, ובכל זאת לא מנע את פרסום דברי ההסתה האלה. אבל למען מי שאיננו מבקש לדעת מה הארץ מדפיס בעבור קוראיו המתמעטים, "היטלר-יוגנד" - קרי: נערי היטלר - הייתה תנועת נוער שפעלה בגרמניה עם עליית הנאצים לשלטון. התנועה נוסדה ביוזמתו של הצורר אדולף היטלר בעצמו, במטרה להטמיע בדור הצעיר את האידאולוגיה הנאצית ובכלל זה את תורת הגזע ועליונותו של הגזע הארי. ההשוואות לעולם המושגים הנאציים אינן זרות לרכלבסקי. באפריל 2008 עורר סערה בכנסת, כאשר במהלך דיון בוועדת הפנים אמר: "לדאבון לבנו, במדינת ישראל היום חוק הנישואין והגירושין אינו מתיר לי להתחתן עם מי שאינה יהודייה. הניסוח הזה קרוב מדי לחוקים ההם בנירנברג". גם כאן דרושה תזכורת קצרה: חוקי נירנברג היו חוקי גזע אנטישמיים שהונהגו בימי שלטון הנאצים וקבעו מיהו אזרח גרמני. מטרת החוקים האלה הייתה לשלול זכויות אזרח מכל מי שאינו מתאים להגדרה הנאצית הזו. במסגרת זו הגזענות הפכה לחוק מדינה בגרמניה. אני חייב להודות כי לדעתי זכותו של רכלבסקי לאחוז בדעותיו, יהיו חריגות ככל שיהיו. שהרי כלל ידוע הוא כי "איש באמונתו יחיה". אבל השאלה העקרונית היא, מה היו הסיבות - המוזרות יש להודות - שבגללן לא התערב המו"ל שוקן במניעת פרסום המאמר, דווקא בימי המלחמה שבה נהרגו יותר מ-50 לוחמי צה"ל. האם ניתן להעלות על הדעת כי מטרת הפרסום לעורר שוב סערה ציבורית שתמשוך לעיתון קוראים שמאלנים חדשים שיתרמו לשיפור מעמדו הציבורי של הארץ שבשיח הבלוגרי זוכה לכינויים כמו "חמאסתון" או "אל-ארד". או אולי קיימת סיבה אחרת שאותה דואג עמוס שוקן להסתיר מידיעת הציבור. מנקודת הראות של עיתונאות מקצועית אני יכול לומר בוודאות כי עורך מקצועי ואחראי לא היה מאשר את הפרסום של הנאצות מבית מדרשו של רכלבסקי, כיוון שלאישור כזה יכולה להיות משמעות פלילית-לכאורה, לפחות בעבירה של הסתה והוצאת דיבה על ציבור. תהיה אשר תהיה הסיבה שבגללה ראו אור הגידופים ודברי התועבה האלה דבר אחד אני יכול לומר בוודאות: ליד פרי הגותו טעונת השנאה של ספי רכלבסקי אפילו גדעון לוי יכול להיחשב כמעט כצדיק גמור.