שׁוֹתְקִים בַּאֲרִיתְרֵיאִית וּבְסוּדָנית

בימים שהשיח הציבורי מתמקד באיום הביטחוני, יורד מסדר היום כל שיח חברתי. כשישובים בדרום נתונים למצוקת מנהרות שפתחיהם מול ביתם ואימת הטילים מרחפת, הרי מתגמד העוול הנגרם לעובד זר השוהה בתוכנו. הוא חולף לנגד עינינו כאילו לא קיים. אסור לנו כחברה להתפרק מערכים מוסריים כאשר מתחוללת מלחמה. התפרקות מנכסים מוסריים היא לא רק בהכרזת מזכ"ל תנועת נוער חינוכית, "בני עקיבא", הרב נועם פרל, הדורש נקם בשם אלפי שנות היסטוריה יהודית ואת מימוש הזכות לחצות את קו 300 ערלות פלישתים. למרות שחצינו נכון לכתיבת שורות אלו את קו 1600 ערלות פלשתים ביניהן כ-200 ערלות ילדים. כחברה אסור לנו להעמיק את ניצול העובדים הזרים הנמצאים בתוכנו. תקופת המלחמה חושפת קבוצות חלשות בחברה הישראלית למצבים, שאין להם הגנה מפני גילויים פוגעניים. לאחת הקבוצות החלשות החיות כאן, קבוצה השותקת בסודנית ובאריתריאית אני מבקש להתייחס. היא שותקת בשפתה, היא שותקת בצעקתה. כחברה אנחנו חייבים להאזין לשתיקה הכואבת. והשתיקה הכואבת במקרה שלנו היא במיוחד בסודנית ובאריתריאית. הֵם שׁוֹתְקִים בַּאֲרְיתְרֵיאִית הֵם שׁוֹתְקִים בְּסוּדָנִית מִתְקַשִּׁים לְשַׁחְרֵר מִלִּים מְדַדּוֹת מִלִּים בְּעִבְרִית פְּצוּעָה מְגַמְגֶּמֶת - "אֲדוֹן, עֶשֶׁר שָׁעוֹת כָּפוּל עֶשְׁרִים שֶׁקֶל זֶה לֹא מֵאָה וְעֶשְׁרִים. אֲדוֹן, פִּגּוּמֵי הַבִּנְיָן לָמְדוּ שֶׁעֶשֶׁר כָּפוּל עֶשְׁרִים = מָאתַיִם". הֵן שׁוֹתְקוֹת בַּאֲרְיתְרֵיאִית הֵן שׁוֹתְקוֹת בְּסוּדָנִית הֵן לוֹמְדוֹת בְּעִבְרִית מְכֹעֶרֶת מָתֶמָטִיקָה חֲדָשָׁה עֶשֶׁר כָּפוּל עֶשְׁרִים = מֵאָה וְעֶשְׁרִים הֵן לוֹמְדוֹת בְּעִבְרִית מְכֹעֶרֶת לְהַגִּיד תּוֹדָה רַבָּה שֶׁעֶשֶׁר כָּפוּל עֶשְׁרִים = מֵאָה וְעֶשְׁרִים שְׁקָלִים חֲדָשִׁים הֵן סוֹכְרוֹת פִּיו שֶׁל מַטְאֲטֵא וְעֶלְבּוֹן סְמַרְטוּט רִצְפָּה: "אֲדוֹנִי, עֶשֶׁר כָּפוּל עֶשְׁרִים = מָאתַיִם!" אֲרִיתְרֵיאִית וְסוּדָנִית שׁוֹתְקוֹת בְּיִשְׁרָאֵלִית לוֹמְדוֹת מָתֶמָטִיקָה חֲדָשָׁה בְּעִבְרִית עֶשֶׁר שָׁעוֹת מְיֻזָּעוֹת וּסְחוּטוֹת שָׁווֹת מֵאָה עֶשְׁרִים שְׁקָלִים חֲדָשִׁים וּמְמֹרָקִים.