"אז מה, אתה חושב שעלייה של יהודים מצרפת תחזק את הימין?",
יעל דן בשידור בגל"צ מפריז שואלת את שרלי, איש עסקים המתכנן לסגור הכל ולעלות ארצה. ועוד שאלה, האם הוא ירצה לגור "בהתנחלות", אגב אמירתו של שר השיכון,
אורי אריאל (תשובתו הייתה, כן, למה לא?).
כך, מבלי משים, הושמה על השולחן אחת הסיבות (אחת מבין כמה) שאינן נאמרות בגלוי, לביקורת של השמאל על הקריאה של ראש הממשלה ליהודי צרפת לעלות ארצה. דן גם תהתה מספר פעמים באוזני בני שיחה, האם העלייה (או הקריאה לעלייה) אינה "פרס לטרור", שהרי היהודים "בורחים" ארצה. גם את ההבלים האלה נדרשנו לשמוע השבוע מכיוונים ידועים בציבוריות הישראלית.
"בהחשת העלייה אנו רואים עניין של פיקוח נפש האומה, וכל האטת העלייה היא מעשה של קיפוח נפש" (ראש ממשלת ישראל,
דוד בן-גוריון, בהודעתו בכנסת בתאריך 7.11.1949). עשר שנים מאוחר יותר, בספטמבר 1959, אמר בלונדון: "אם תחדור בקרב החוגים הרחבים של הציבור היהודי ההכרה כי העלייה לישראל הנה ההגשמה האמיתית של הציונות - נזכה בימינו לעלייה גדלה והולכת מארצות המערב אשר תתרום את חלקה לבניין מדינת ישראל".
ערב מלחמת ששת הימים, זמנים של ייאוש פה בארץ, לא היסס ר' שלמה זלמן שרגאי, ראש מחלקת העלייה של הסוכנות היהודית, לשלוח קריאה להמוני ישראל: "בואו ומלאו את הארץ! קריאה ליהודים בכל מקום שהם: שובו למדינת ישראל שבארץ ישראל... רק על-ידי עליית המונים לארץ ישראל, ימשיך עם ישראל את קיומו כעם עומד ברשות עצמו, בן-חורין הבונה בניין עדי-עד על יסודות מורשת ישראל".
וראש ממשלת ישראל, מנחם בגין, בדיון בכנסת (2.11.1977) אמר: "העלייה היא נשמת אפה של מדינת ישראל. שיבת ציון היא תכלית הקמתה טעם קיומה של מדינת היהודים - מדינת ישראל שייכת לא רק ליהודים החיים בארץ ישראל אלא לעם היהודי כולו - אני מבקש לקרוא לכל בני עמנו באשר הם שם - מזרח ובמערב, במדינות טוטליטריות ובמדינות דמוקרטיות: עשו כולכם מאמץ, קומו ועלו, קומו ושוב ציונה, שובו הביתה".
ועוד אמר בגין באותו דיון: "אני קורא לאחינו, אל ימתינו, אל ידחו את עלייתם, יקומו וישובו הביתה, הם ובניהם, וטוב יהיה להם פה, במקום שתהיה צפונה סכנה חלילה, לא רק לחרותם, אלא אפילו לחייהם בארצות מושבם. וזה דין כל ארצות תבל, גם העשירות, שיבואו היהודים אלינו. אולי לא יהיו להם חיים עשירים בארצנו, אבל חיים טובים מבחינה לאומית דתית - יהיו. יחיו חיים לאומיים, חיים של יהודי גאה שאיש לא ישפיל אותו. בני חורין יהיו כל אלה שיבואו אלינו".
"לְהָבִיא בָנַיִךְ מֵרָחוֹק"
איש המאה השמינית לפנה"ס, הנביא הירושלמי ישעיהו בן אמוץ אמר (פרק ס): "שְׂאִי סָבִיב עֵינַיִךְ וּרְאִי, כֻּלָּם נִקְבְּצוּ בָאוּ לָךְ; בָּנַיִךְ מֵרָחוֹק יָבֹאוּ וּבְנֹתַיִךְ עַל צַד תֵּאָמַנָה. אָז תִּרְאִי וְנָהַרְתְּ, וּפָחַד וְרָחַב לְבָבֵךְ... מִי אֵלֶּה כָּעָב תְּעוּפֶינָה וְכַיּוֹנִים אֶל אֲרֻבֹּתֵיהֶם... לְהָבִיא בָנַיִךְ מֵרָחוֹק".
הרב אי"ה קוק אמר שיש יהודים המגיעים ארצה מתוך רצון חופשי, למשל מתוך ציונות, כיונים היודעות את דרכן את שובכיהן ("ארובותיהן"); ויש, הרבה יותר לצערנו, יהודים המגיעים ארצה משום שהם נדחפים בידי רוח ההיסטוריה לשוב הביתה, בשל מאורעות קשים, מצוקות שונות וכדומה.
הקריאה ליהודי צרפת לעלות ארצה אינה "פרס לטרור", וגם לא נועדה לחזק מחנה פוליטי כלשהו. זאת מסקנה הגיונית ופשוטה. עתידו של העם היהודי הוא בארצו. הקריאה אליהם היא חובתו של כל מנהיג יהודי באשר הוא.
אחינו ואחיותינו בתפוצות הגולה: בואו ארצה, לא מפני המצוקה, אלא מפני שזאת הקריאה הקבועה מאז ומקדם לכל יהודי לשוב הביתה, על אחת כמה וכמה בתקופתנו, שזכינו למדינה יהודית עצמאית. אנחנו זקוקים לכם ואתם לנו. כאן מקומכם. "ועת אחלום שיבת שבותך - אני כינור לשירייך" (ריה"ל).
