אדולף אייכמן היה מנהל מחלקה IV B 4 בגסטפו - המחלקה היהודית. הוא הופקד על הביצוע המעשי של השמדת העם היהודי בידי גרמניה הנאצית. המוסד חטף את אייכמן בארגנטינה במאי 1960, וב-11.4.1961 נפתח משפטו בבית המשפט המחוזי בירושלים. הישיבות הראשונות יוחדו לטענות מקדמיות של ההגנה נגד עצם קיומו של המשפט. השופטים
משה לנדוי, בנימין הלוי ויצחק רווה דחו את הטענות.
ב-17.4.1961 החל היועץ המשפטי לממשלה, גדעון האוזנר, שעמד בראש צוות התביעה, לשאת את נאום הפתיחה שלו. הנאום נמשך שמונה שעות והתפרס על פני שלוש ישיבות. בספרו "משפט ירושלים" כתב האוזנר, כי לא היה מרוצה מדברי הפתיחה, שכן סבר שעליו להעלות כבר בהם את תוכנו של המשפט. את המילים בהם בחר - מן המפורסמות ביותר בתולדות המדינה - כתב בלילה שלפני הנאום, כאשר לא יכול היה להירדם. הוא שרבט אותן על פיסת נייר, העיר את אשתו וקיבל את עידודה. מאותה פיסת נייר קרא למחרת את הדברים.