- פטי דייוויס היא בתו של הנשיא רונלד רייגן, שהספרייה הנשיאותית על שמו מצויה בסימי ואלי שבקליפורניה. מאמרה בוושינגטון פוסט נכתב בגוף ראשון וכך מובאים כאן עיקריו.
כאשר אני כותבת שורות אלו, אלפי בני אדם במרחק של כמה קילומטרים עדיין מפונים מבתיהם בשל דליקת גטי בקליפורניה. דליקה חדשה מאיימת על ספריית רייגן. בצפון קליפורניה כילתה דליקת קינקייד 280,000 דונם. אנשים איבדו את בתיהם, חיים מסוכנים בסכנה ואובדן הטבע קורע לב.
גדלתי כאן והדליקות אינן זרות לי. כשהייתי ילדה, להורי הייתה חווה ליד מליבו והיו שנים בהן דליקות ליחכו חלקים ממנה. אבי לקח אותי לאחד השדות השרופים והראה לי כיצד נבטים ירוקים מבצבצים מתוך האפר והאבק. "החיים תמיד מוצאים את דרכם בחזרה", אמר.
בשנת 1961 פונה בית הספר שלי ברגע האחרון, לפני שעלה בלהבות. אני זוכרת את הנסיעה באוטובוס התלמידים ואת המבט אחורה לעבר קיר האש ההולך ומתקרב. כמעט היינו צריכים לפנות את ביתנו באותו לילה; הורי נשארו ערים כאשר המכוניות עמוסות בחפצינו, פוקחים עין על הדיווחים בטלוויזיה ועל עמודי העשן מעבר לגבעה. כעת אני מתבוננת בדיווחים בטלוויזיה, בעוד הלהבות מתקרבות לעבר הספרייה המספרת את סיפור חייו של אביו והמקום בו קבורים הורי.
אבל ההרס השנתי הזה בקליפורניה לא תמיד היה הנורמה. החיים כאן השתנו – למשל האקלים – ואני מתגעגעת למדינה של פעם. אני תוהה האם קליפורניה של ילדותי אבדה לבלי שוב. היו לנו חורפים עם ימים רצופים של גשם וסערות רעמים ליליות שנמשכו שעה תמימה. אחי ואני נכנסנו למיטה של הורינו, יחד עם הכלב, והתכרבלנו מתחת לשמיכות. לאחר הגשמים היו מורדות הגבעות כה ירוקים, עד שהן נראו כמו ציור. כעת, כאשר יש סופה כזו, זוהי ידיעה חדשותית.
הייתה לנו גם גרסה של סתיו, אומנם לא מרהיבה כמו בחוף המזרחי, אבל היו לנו רוחות עזות ולילות מקפיאים. מדי פעם ירד גשם בקיץ, ובחודש יוני היו לעיתים שבועות של ערפילים. כל אלו שוב אינם קיימים. ומאידך-גיסא, מעולם לא היה מצב בו נדמה היה שחצי מן המדינה בוערת. מובן שקליפורניה אינה המקום היחיד שהושפע משינויי מזג האוויר, אבל אני חושבת עליה משום שהיא ביתי והיא עולה בלהבות.
כאשר הנשיא
דונלד טראמפ נכנס לתפקידו, כבר הלך ואזל הזמן להציל את כדור-הארץ. הוא עצר פעולות רבות, הוא הסב לאחור את ההתקדמות שהושגה, ובכך הוכיח שאכזריותו אינה מכוונת רק כלפי בני אדם אלא כלפי כדור-הארץ כולו. הוא קרא לשינוי האקלים "מזימה"; הוא השמיע הערות אוויליות על כריתת עצים כדי למנוע דליקות; והפך להרגל להחרים כל פגישה בינלאומית בנושא. הוא מסוכן בהמון חזיתות, וחשוב שנשים לב לסכנה שהוא מציב בפני הכדור הכחול השביר שלנו.
טראמפ איננו כל הסיפור. דורות של הזנחה ותאוות בצע הפרו את האיזון בכוכב שלנו והעלו אותנו על מסלול לעתיד מפחיד. אני אחת ממיליונים המבכים את הנוף של ארצם. שטפונות, הוריקנים או דליקות – אנחנו נותרים בוהים בנזק שנגרם כתוצאה מחוסר ההתחשבות שלנו בעבר בהגנת כדור-הארץ. נכון לעכשיו, הבניין המתעד את מורשתו של אבי לא נפגע. אבל לכולנו יש מורשת. להעלות את ארה"ב על המסלול להצלת כדור-הארץ, תהיה מורשת שכולנו צריכים לשאוף לה. בחירתו של מנהיג שיעשה זאת חשובה כעת יותר מאשר אי-פעם.
