במקביל לחידוש חיי הכלכלה בארה"ב, רופאים ומנהלי בתי חולים רבים קוראים לחדש גם את הפעילות הרפואית ברמות שלפני הקורונה. במשך חודשים הוקפאה הפעילות השגרתית: ניתוחים שאינם מצילי חיים (מקור הכנסה משמעותי) נדחו כדי להתמקד בחולי הקורונה, ביקורים בוטלו בשל הוראות הסגר.
מצד שני, דומה שרוב החולים דווקא הסתדרו – כותב הקרדיולוג ד"ר סנג'יב ג'והאר בניו-יורק טיימס. רק 10% מבין המשיבים בסקר שנערך לאחרונה אמרו שהמצב הבריאותי שלהם או של בן-משפחה הורע בשל דחיית טיפול. 86% אמרו שמצבם לא השתנה.
אין ספק שדחיית טיפולים הובילה לתוצאות איומות לחלק מן החולים, כמו מי שלאחרונה אובחנו כחולי סרטן. אבל, כאמור, מצבם של הרוב הגדול טוב מכפי שהרופאים צפו. ייתכן שיידרשו שנים כדי להבין מדוע. ייתכן שחלקם אימצו אורח חיים בריא יותר, כמו פחות עישון ויותר פעילות גופנית. ייתכן שהעלייה העצומה במתח התאזנה על-ידי בילוי יותר זמן עם בני המשפחה. אבל ייתכן הסבר מטריד יותר: אולי האמריקנים לא זקוקים להיקף הטיפול שהם ורופאיהם התרגלו אליו.
ידוע היטב שחלק משמעותי מהטיפול הרפואי בארה"ב הוא בזבזני, בהיקפים של מאות מיליארדי דולרים. יש לכך מספר סיבות: רפואה מתגוננת מצד רופאים החוששים מפני תביעות, חוסר נכונות של הרופאים והחולים לקבל איבחון שאינו חד-משמעי, המחירים השערורייתיים הנגבים בארה"ב, העדר הסכמה על טיפולים יעילים והאמונה שטכנולוגיה חדשה יותר ויקרה יותר עובדת טוב יותר.
לדברי ג'והאר, אחד הגורמים החשובים ביותר בבזבזנות הרפואית הוא עודף אספקה של שירותים רפואיים לנפש באיזורים מסוימים. במחוז מיאמי-דייד ההוצאה כפולה מאשר במחוז סנטה-פה, פשוט כי יש שם הרבה יותר רופאים. אבל יותר טיפול אין משמעותו בהכרח תוצאות טובות יותר.
אם טיפול שגרתי הופסק בחודשי המגיפה ודבר לא אירע, ייתכן שהוא מיותר ואולי אף מזיק. רופאים ובתי חולים ירצו לחדש אותו במלואו משיקולים כספיים, אך זה לא מה שהחולים צריכים. חידוש הטיפולים צריך להתבסס על מחויבות מחודשת לקדם טיפול מועיל ולהפסיק טיפול שאינו מועיל. רוב הרופאים יודעים זאת, גם אם אינם פועלים כך; סקר ביניהם העלה, כי שני שלישים סבורים ש-30%-15% מהטיפולים מיותרים.
אגודות רפואיות כבר מפרסמות רשימות של טיפולים חיוניים ושל אלו שמוטב להימנע מהם. בין האחרונים ניתן למצוא סריקות MRI לכאבים בגב התחתון ובדיקות גרעיניות בהעדר תסמינים למחלת לב. כעת הזמן להגביר את התפוצה של רשימות אלו. גם לחולים יש תפקיד חשוב. מחקרים מלמדים, כי עד 20% מהניתוחים בכמה תחומים אינם נחוצים. אם ניתוח נדחה בשל המגיפה, כדאי לשקול שוב האם עדיין יש בו צורך; לעיתים הגוף מחלים מאליו, ולעיתים הניתוח לא היה נחוץ מלכתחילה.
ג'והאר מסיים באומרו, כי גופים רבים בארה"ב מנצלים את הקורונה כדי לבצע שינויים. מערכת הבריאות צריכה לנהוג בצורה דומה. המגיפה נתנה הצצה לעולם שונה מבחינת הטיפולים הרפואיים, והעניקה הזדמנות להתחלה חדשה בדרך בריאה יותר מבחינה גופנית ואחראית יותר מבחינה כספית. חזרה למצב הקודם אולי תהיה טובה מבחינת רווח הרופא, אבל לא מבחינת רווחת החולה.