בעצרת הבחירות שלו באריזונה בחודש שעבר, ציין דונלד טראמפ את מינוייהם של ניל גורסוץ' וברט קוואנו לבית המשפט העליון בין הישגיו הגדולים ביותר. אבל אתמול (יום ה', 9.7.20) השניים הצטרפו להחלטה פה אחד של בית המשפט, ולפיה לטראמפ אין חסינות עקרונית מפני מסירת מסמכיו הכספיים – כולל דוחות המס שלו – לתביעה המחוזית במנהטן ולקונגרס (ראו קישור משמאל).
שני פסקי הדין מהווים הכרזת עצמאות לא רק מצד גורסוץ' וקוואנו, אלא גם מצד בית המשפט העליון כמוסד – סבור פיטר בייקר, הכתב הראשי של ניו-יורק טיימס בבית הלבן. לא משנה כמה פעמים טראמפ יטען שהוא יכול לעשות ככל העולה על רוחו; בית המשפט מבהיר שיש מגבלות לכוחו של הנשיא, כפי שעשה בעבר מול ריצ'רד ניקסון וביל קלינטון.
העובדה שבית משפט עליון שיש בו רוב לשופטים שמרנים נותן סטירת לחי כה מצלצלת לנשיא רפובליקני, מלמדת שבוושינגטון עדיין יש חשיבות לזכויות ממסדיות – למרות הקיטוב הפוליטי הקשה. בית המשפט נותר שמרן בסוגיות דתיות, אבל בסוגיות רבות חשיבות כמו זכויות להט"בים, הגירה, הפלות וכעת כוחו של הנשיא – הוא פסק בשבועות האחרונים שוב ושוב נגד טראמפ.
נשיא בית המשפט, ג'ון רוברטס, הצליח ליצור החלטה פה אחד בנוגע לעיקרון ולפיו יש מגבלות לכוחו ולזכויותיו של הנשיא. אומנם פסקי הדין לגופם של דברים ניתנו ברוב של שבעה נגד שניים, אבל הקו היסודי היה מוסכם על כולם. וגם ברמה המעשית, מדובר על ארבעה ליברלים ושלושה שמרנים שתמכו בהחלטות: המסמכים יימסרו לתביעה בניו-יורק, ואילו מסירתם לבית הנבחרים תחזור לדיון בערכאות הנמוכות יותר. ומה שברור הוא, שדוחות המס לא יתפרסמו לפני הבחירות – אם בכלל.
טראמפ הגיב בזעם על פסקי הדין, וטען בטוויטר שכל הנשיאים קיבלו "כבוד נרחב" – אבל לא הוא. למעשה, טוען בייקר, טראמפ הוא שדרש יחס מיוחד. כל הנשיאים מאז ג'ימי קרטר פרסמו את דוחות המס שלהם, אך טראמפ מסרב לעשות זאת. הוא ממשיך לטעון, כמו ב-2015, שהדוחות עדיין נמצאים בהליך שומה – אך אינו אומר של אלו שנים. מאחר שהדוחות של כל נשיא נבדקים אוטומטית, טראמפ לעולם לא יפרסם אותם מרצונו כל עוד הוא מכהן בתפקיד.
טראמפ טען שהוא נהנה מ"חסינות מוחלטת", אך בית המשפט העליון שב ודחה טענה זו. הוא נהג כך בנוגע להקלטות של ריצ'רד ניקסון בפרשת ווטרגייט (בהחלטה פה אחד, כולל הנשיא ושני שופטים שמונו בידי ניקסון) ובנוגע לחקירתו של ביל קלינטון בתביעה על הטרדה מינית (גם כאן בהחלטה פה אחד, כולל שני השופטים שמונו בידי קלינטון).
מקורות בבית הלבן אמרו לטיימס, כי טראמפ ראה בהצבעתם של גורסוץ' וקוואנו משום בגידה בו. אבל השניים רק הלכו בעקבות קודמיהם. למרות שבאופן עקרוני הם תמכו בטראמפ מאז מונו לעליון, הפעם הם מתחו את הקו. שניהם אינם מקורבים אישית לטראמפ ואינם מעריצים שלו, והם ראו כאן הזדמנות להתרחק ממנו.
בחוות דעתו בנושא התביעה בניו-יורק, לה הצטרף גורסוץ', כתב קוואנו: "בשיטת הממשל שלנו, כפי שבית משפט זה מבהיר לעיתים קרובות, איש אינו מעל החוק. מובן שכלל זה חל גם על הנשיא". עם זאת, השניים הבהירו שבית המשפט אינו יכול להתנהל מול הנשיא כמו מול כל אזרח אחר, ולכן התביעה עדיין חייבת להצדיק את דרישתה לקבל את דוחות המס של טראמפ. קוואנו חזר על הפסיקה בעניין ניקסון, ולפיה על התביעה להציג "צורך ספציפי ומוכח" לקבלת המידע – ניסוח שרוברטס לא אימץ בחוות הדעת שלו. עמדתו של קוואנו אינה צריכה להפתיע, מציין בייקר. למרות שהוא יודע כתומך בזכויות הרשות המבצעת, הוא הביע תמיכה בתקדים ניקסון בעת השימוש שקדם למינויו בשנת 2018. זה היה "אחד הרגעים הגדולים ביותר בהיסטוריה המשפטית האמריקנית", אמר אז קוואנו.
תמיכתם של גורסוץ' וקוואנו בממשל טראמפ היא תדירה אך לא תמידית. קוואנו הצביע בעד הממשל ב-67.6% מן המקרים, שני אחרי סמואל אליטו בתמיכה זו; השיעור של גורסוץ' הוא 56.1%, והוא החמישי, אחרי רוברטס וקלרנס תומס. גורסוץ' התרחק מטראמפ בשבועות האחרונים: הוא כתב את דעת הרוב שהעניקה לעובדים להט"בים זכויות על-פי החוק למניעת אפליה, ואת דעת הרוב בפסק דין נוסף שפורסם אתמול ולפיו רוב מזרח אינדיאנה מצוי בשטח של שמורה אינדיאנית. טראמפ תקף את החלטותיו האחרונות של רוברטס נגדו, אך לא את אלו של גורסוץ' וקוואנו.
