האם הסקרים שוב טועים?
זוהי השאלה הגדולה ביותר. הפער בו מפגר דונלד טראמפ אחרי ג'ו ביידן – כעשר נקודות האחוז – הוא הגדול מזה ארבעה עשורים. האם תיתכן כעת הפתעת ענק? הסקרים עדיין יכולים לשגות, במיוחד במדינות מפתח בהן הבוחרים פחות צפויים. אבל כדי שזה יקרה, הטעות צריכה להיות עוד יותר גדולה מאשר ב-2016. מצד שני, הסקרים טעו גם ב-2012 – ולכיוון השני: נצחונו של ברק אובמה על מיט רומני היה גדול מן הצפוי. כך שהפתעות יכולות להתרחש.
גורם נוסף הוא הקורונה, המובילה הרבה יותר בוחרים – רבים מהם פרו-דמוקרטיים – להצביע בדואר. ייתכן שההצבעה בקלפיות ביום הבחירות תהיה של יותר פרו-רפובליקניים. ההצבעה בדואר מובילה לשאלות בנוגע להגעת המעטפות בזמן ולעשרות מחלוקות משפטיות לגבי ספירת הקולות. קשה להניח שיהיה די בכך כדי לשנות את התוצאה, אבל באקלים הנוכחי – סבור אהרון בלייק בוושינגטון פוסט – הכל יכול לקרות.
עד כמה ההצבעה המוקדמת עוזרת לדמוקרטים?
נראה שהדמוקרטים זוכים ליתרון חסר תקדים בהצבעה המוקדמת. בכמה מדינות חשובות במיוחד – טקסס, צפון קרוליינה, ג'ורג'יה ופלורידה – שיעור ההצבעה המוקדמת עד כה הוא 71%-50% מכלל שיעור ההצבעה ב-2016. הנתונים מלמדים, כי ההצבעה המוקדמת נוטה בצורה מובהקת לטובת הדמוקרטים: 42% מול 29% בצפון קרוליינה, 35-44 בפלורידה, 20-71 בפנסילבניה, 31051 באייווה. שיעור ההצבעה המוקדם מפתיע במיוחד בקרב בוחרים צעירים, שלרוב אינם רשומים באף מפלגה אבל נוטים בצורה מובהקת לעבר הדמוקרטים.
המחשבה המקובלת היא, שהמצביעים המוקדמים אינם בהכרח אלו שנוטים באופן קבוע לאחת המפלגות. מה שאנחנו רואים כעת הוא שיאים בשיעור ההצבעה, ושיעור הצבעה גבוה יותר הוא טוב לדמוקרטים. טראמפ אמר במפורש, כי שיעור הצבעה גבוה בדואר עלול להוביל לתבוסת הרפובליקנים. ושוב: נסיבות חסרות תקדים מובילות לתוצאות חסרות תקדים.
האם יש לטראמפ מאגר קולות מספיק כדי לנצח?
יש הבדל משמעותי בין בחירות 2020 לבחירות 2016: כיום יש לטראמפ פחות קולות שהוא יכול "לחטוף". טראמפ ניצח לפני ארבע שנים בין היתר משום שהצליח לזכות בקולות הצפים. עשרה ימים לפני אותן בחירות, 14% מן הנשאלים בסקרים טרם החליטו במי יבחרו. לעומת זאת, כיום מדובר ב-6% בלבד. לפני ארבע שנים ניצח טראמפ בפער דו-ספרתי בין הקולות הצפים בכל מדינות המפתח בהן המרוץ היה צמוד ביותר – פלורידה, מישיגן, ויסקונסין ופנסילבניה. כעת נראה שיש פחות קולות כאלו באותן מדינות.
האם טראמפ יכול להתגבר על יתרון הסימפטיה הגדול של ביידן?
הבוחרים מחבבים את ביידן הרבה יותר מאשר את טראמפ, בעוד הילרי קלינטון הייתה מועמדת בלתי פופולרית בעליל. בשנת 2016 לא סבלו הבוחרים את שני המועמדים, וטראמפ הצליח לנצל טוב יותר את המצב הזה. לעומת זאת, ביידן נעשה אהוד יותר ויותר ככל שהמרוץ מתקדם.
לפי הסקרים האחרונים, ל-50.2% יש דעה חיובית על ביידן, לעומת 42.7% בלבד לטראמפ. ל-54.2% יש דעה שלילית על טראמפ, לעומת 44% בלבד לביידן. הדבר מלמד, כי התקפותיו של טראמפ על ביידן לא נשאו פירות מחוץ לבסיס התומכים הקבוע שלו. כדי שטראמפ ינצח – וזה יכול לקרות – הוא יצטרך לשכנע מצביעים רבים להעדיף מועמד שאינם מחבבים על פני המועמד שהם מחבבים.
עד כמה זה החלטי?
השאלה הזאת נוגעת יותר ליום שאחרי הבחירות, מדגיש בלייק. טראמפ הבהיר בצורה חד-משמעית שהוא מוכן לפקפק בתוצאות, במיוחד של ההצבעה בדואר. הוא מעלה טענות חסרות בסיס על זיופים, ואפילו טען שלא ייתכן שיפסיד אלא אם כן יהיו זיופים כאלה. האם טראמפ באמת מאמין בכך, או שהוא מכין מראש תירוץ להפסד כדי לקבץ תומכים לאחר הבחירות? יש אפילו רמיזות לכך שהוא יסרב להעביר את השלטון בצורה מסודרת.
הדמוקרטים רוצים קודם כל לנצח. אבל דבריו של טראמפ יצרו מבחינתם צורך בניצחון מוחץ של ביידן, כדי למחוק כל ספק – ולא משנה כמה הוא יהיה חסר בסיס – בנוגע ללגיטימיות של נצחונו. זהו מצב מכוער ומצער ביותר, אבל יש לו השלכות ממשיות על עתידה של ארה"ב ועל כוחם של טראמפ ואנשיו בשנים הבאות. אם ביידן אכן מוביל כפי שהדברים נראים, גודל נצחונו יהיה השאלה החשובה ביותר בחודש הבא.