הגרסה הנוכחית של בית המשפט העליון האמריקני – שלושה מתוך תשעה שופטים הם מינוי של הנשיא דונלד טראמפ – מתחילה לקבל צורה. היא צפויה ובלתי צפויה כאחת מבחינה אידיאולוגית, מנתח ניו-יורק טיימס.
בעניינים רבים – כולל ביטוח בריאות, הגירה, פשע וכמה נושאים חברתיים – בית המשפט שמרני אך לא בצורה אחידה. דעת הרוב לעיתים קרובות חוצה גבולות אידיאולוגיים, כאשר פסקי הדין לעיתים מאכזבים פעילים שמרנים ומפתיעים את הליברלים. כמה מן ההפתעות הללו משיגות את מה שבראש סדר היום של הנשיא ג'ון רוברסט: שמירה על תדמיתו של בית המשפט כגוף בלתי פוליטי.
שאלה מרכזית לגבי שלושת המינויים של טראמפ – ניל גורסוץ', ברט קוואנו ואיימי קוני-בארט – הייתה האם ינקטו את הקו של רוברטס. הוא שמרן מובהק, אבל חשוב לו ליצור קואליציות חוצות אידיאולוגיות. לעומת זאת, קלרנס תומס ובמיוחד סמואל אליטו הם שמרנים חד-משמעיים. אם שלושת השופטים החדשים היו מצטרפים אל שני אלו, הם היו יוצרים רוב של חמישה גם ללא רוברטס. אבל עד עכשיו, קוואנו וקוני-בארט הצביעו יותר כאנשי מחנהו של רוברטס. גורסוץ' ניצב בין רוברטס לבין אליטו. התוצאה היא, ששלושת השופטים אותם מינו נשיאים דמוקרטיים – אלנה קגן, סוניה סוטומאיור וסטיבן ברייר – מוצאים את עצמם בצד של הרוב.
בשנת המשפט היוצאת, בית המשפט העליון הותיר את כנו את תוכנית ביטוח הבריאות אובמהקר ברוב של שבעה שופטים, כאשר אל שלושת הליברלים מצטרפים קוני-בארט, קוואנו, רוברטס ואפילו תומס. היו פסיקות חוצות אידיאולוגיות גם בהגבלת החוק הפדרלי בנוגע לעבירות מחשב, מתן עדיפות למהגרים הניצבים בפני גירוש, הגנה על חופש הביטוי של סטודנטים, זכותם של ספורטאים בקולג' לקבל תשלום וזכותה של סוכנות אימוץ קתולית שלא לקבל זוגות חד-מיניים.
שיהיה ברור, מדגיש הפוסט: בית המשפט העליון הנוכחי הוא שמרני יותר מאשר לפני שנים אחדות, כאשר כלל את רות בדר-גינזבורג ואנתוני קנדי. אפשר לראות שמרנות זאת בפסיקה המגבילה רגולציה ממשלתית המשפיע על חופש הדת, כמו גם בפסק הדין המאפשר להרחיב את השימוש במאסר עולם לקטינים. ועדיין, קשה לצפות כיצד בדיוק השמרנות הזאת תעצב את עצמה ומי יהיה בצד של הרוב. אבל יש שני נושאים בהם בית המשפט פעל בדיוק כמצופה: דמוקרטיה ורגולציה בעסקים.
הרוב השמרני של בית המשפט פסק פעמים רבות שהמדינות יכולות להגביל את הגישה לקלפיות ולשרטט מחדש את גבולות המחוזות. הפקידים המיישמים צעדים אלו הם כמעט תמיד רפובליקנים ורבים סבורים שהמטרה שלהם היא לסייע למפלגתם. פסקי הדין הללו חותרים תחת מגמתו האל-מפלגתית של רוברטס: שישה מינויים רפובליקנים פוסקים בצורה המסייעת לרפובליקנים, גם כאשר הדבר מחייב אותם לפסוק נגד עקרון שלטון הרוב.
בתחום העסקי נוקט בית המשפט בגישת השוק החופשי, המתייחסת בספקנות לפיקוח ממשלתי, עוינת לארגוני העובדים ונוטה חסד לחברות הגדולות. בשנה האחרונה הקשה בית המשפט על צרכנים לתבוע חברות בשל התנהגות פסולה והקשה על האיגודים לארגן עובדים. פסיקות אלו ממשיכות מסורת ארוכה בה בית המשפט מתייצב לצד המעסיקים מול העובדים; יש הטוענים, כי בכך הוא תרם לחוסר השוויון הכלכלי הגדול ביותר בתולדות ארה"ב. אלא שבתחום זה, השופטים הליברליים לרוב מצטרפים לשמרנים – במיוחד ברייר.
הטיימס מצביע על שאלות מרכזיות לשנת המשפט הבאה. הראשונה: האם קוני-בארט תמשיך בקו המתון יחסית שלה? שופטים חדשים שומרים על זהירות בשנה הראשונה שלהם; כעת מגיעה השנה השנייה שלה. השאלה השנייה: האם בית המשפט יעסוק בסוגיית ההפלות? בשנה הבאה הוא יוכל לבטל את רו נגד ווייד, שקבע את הזכות להפיל, אבל התוצאה הסבירה ביותר תהיה פסקי דין שיגבילו את הגישה להפלות אך לא ימנע אותן. והשלישית: עד כמה תוקפנית תהיה הגישה הפרו-עסקית שלו? השופטים ידונו בתיק הנוגע לתקדים שברון, אשר העניק לרגולטורים את הסמכות לפרש חוקים פדרליים. אם בית המשפט יהפוך הלכה זו, יתקשה ממשל ביידן לפקח על המגזר העסקי, כולל בתחום שינויי האקלים.
