רבות מן המגמות העולמיות מתחילות במזרח התיכון ובסכסוך הישראלי-פלשתיני: חטיפת מטוסים, פיגועי התאבדות, בניית חומה, אתגרי הפלורליזם ועוד. לדעת הכתב הבכיר של ניו-יורק טיימס, טום פרידמן, ממשלת בנט-לפיד עשויה להוות דוגמה נוספת – והפעם לקראת הבחירות לנשיאות ארה"ב ב-2024.
ממשלה בה יש מפלגה התומכת בהתנחלויות לצד מפלגה איסלאמיסטית, מחזיקה מעמד, מזיזה דברים ומשתיקה את ההקצנה הרבה שהפכה את ישראל לבלתי ניתנת לניהול. האם זה טוב לארה"ב בעוד שלוש שנים? ג'ו ביידן וליז צ'ייני? או קאמלה האריס ומיט רומני? או איימי קלובכר וליז צ'ייני? או כל שילוב דומה של דמוקרט/ית ורפובליקני/ת. לפני ששוללים את המחשבה מבקש פרידמן להקשיב לו.
פרידמן מתאר בהרחבה את הקמת הממשלה הישראלית הנוכחית, אשר לדבריו מבוססת על הסכמה רחבה לפיה נושאי המדיניות היו בני ערובה בידיו של בנימין נתניהו, שכן אם לא ירכיב בעצמו ממשלה – יאבד את סיכוייו לחסינות כלשהי מפני ההליכים נגדו. נשמע מוכר? לטענת פרידמן, נתניהו היה רק דונלד טראמפ חכם יותר, אשר ביצע דה-לגיטימציה מתמשכת לתקשורת הממסדית ולמערכת המשפט, ואשר השתמש בהתמדה במחלוקות חברתיות, דתיות ואתניות כדי להפריד ולמשול. לבסוף הוא מתח את החבל עד כדי כך, שרבים מבעלי בריתו נטשו אותו.
פרופ' משה הלברטל מהאוניברסיטה העברית אמר לפרידמן: "מה שקרה הוא שנותרה מספיק אחריות אזרחית – לא בכל מקום, אבל מספיק – עד שהמעמד הפוליטי חש שהמשך התפוררות שלטון החוק ובחירות נוספות, היו מותרות שהציבור הישראלי לא יכול היה להרשות לעצמו, לאור האוכלוסייה המגוונת והשכנים המסוכנים". אחדות אין פירושה שיתוק; עובדה שממשלת בנט העבירה תקציב מדינה – כאשר האחרון של נתניהו היה ב-2018.
