|
לאחר האסון, הופעל לחץ ציבורי רב על הממשלה להקים ועדת חקירה עצמאית שתבחן את הכשלים והנסיבות שהובילו לאסון. בעקבות זאת, הוקמה ועדת החקירה בראשות השופט סר מרטין מוּר-בּיק. ועדה זו החלה את עבודתה ב-14 בספטמבר 2017 והתנהלה במספר שלבים.
דוח החקירה - שלב ראשון (אוקטובר 2019):
השלב הראשון של החקירה התמקד בעיקר בנסיבות הישירות של האסון - נסיבות השריפה, התנהלות גורמי החרום, וכן הכשלים במבנה הבניין ותפקוד מערכות הבטיחות. הדוח הראשון, שהוגש באוקטובר 2019, הצביע על מספר ממצאים מרכזיים:
- כשל במערכת החיפוי החיצוני - חיפוי הבניין, שהיה מורכב מאלומיניום בשילוב חומר מבודד דליק, גרם להאצת התפשטות האש לכלל המבנה. חברת Arconic האמריקנית, יצרנית חיפוי Reynobond 55, שלטענת מומחים בחקירה היא "התורם הגדול ביותר" לשריפה, הסתירה בכוונה את ההיקף האמיתי של הסכנה בשימוש במוצר שלה.
- כשלים בטיפול בחרום - הוועדה מתחה ביקורת חריפה על שירותי הכבאות בלונדון, אשר הנחו את הדיירים להישאר בדירותיהם ולא להתפנות - מדיניות שתרמה למספר ההרוגים הגבוה. מאוחר יותר, ההנחיות השתנו כאשר חומרת המצב החלה להתבהר, אך באותו שלב עבור רבים מהדיירים זה היה מאוחר מדי.
- מערכות התראה לא תקינות - התברר כי במבנה לא היו מותקנות מערכות התראה או ריסון אש תקינות, שהיו עשויות למנוע את התפשטות השריפה בשלביה הראשונים.
- כשלים בתחזוקה ובבקרת הבטיחות - אחד הממצאים המדאיגים ביותר היה הכשל בבקרת הבטיחות ובפיקוח על התחזוקה של המבנה, שהוביל למצב בו ליקויי בטיחות נמשכו לאורך זמן.
דוח החקירה - שלב שני (2020 והלאה):
השלב השני של החקירה, שעדיין נמשך, מתמקד בנושאים מערכתיים יותר, כולל האחריות של הרשויות, חברות הבנייה, הקבלנים, ומי שקיבלו החלטות שהובילו לשיפוץ הבעייתי במגדל גרנפל.
בנוסף, הוועדה בוחנת לעומק את מערכת האסדרה והפיקוח על בנייני מגורים רב-קומתיים ברחבי הממלכה המאוחדת, ואת המדיניות הממשלתית שתרמה לכך שאמות-מידה של בטיחות אש לא יושמו בצורה נאותה במגדל ובבניינים אחרים.
|
|
האסון עורר דיון נוקב על האופן שבו מתנהלת מדיניות הדיור הציבורי באנגליה, והעלתה את סוגיית הפערים החברתיים בין עניים לעשירים, במיוחד באזור כמו קנזינגטון וצ'לסי, שם מגדל גרנפל היה מוקף בשכונות אמידות יותר.
תלונות נשמעו מצד התושבים על כך שבניית מגדל גרנפל תוכננה מראש כך שהיא תשתלב אסתטית עם הסביבה היוקרתית, דבר שהוביל לשימוש בחיפוי הזול אך הדליק שהביא לתוצאה הקטלנית.
לאחר האסון, נפגעי השריפה ובני משפחותיהם נתקלו בקשיים רבים בקבלת סיוע משפטי, דיור חלופי, ופיצויים מהרשויות. ההתמודדות עם המערכות הביורוקרטיות והתחושה של נטישת הרשויות העמיקו את תחושת הכעס והאכזבה כלפי הממסד הבריטי, בעיקר בקרב השכבות החלשות שגרו במגדל.
במקביל, האסון הוביל לשינויי חקיקה ותיקוני מדיניות בבריטניה בנוגע לחומרי בנייה מותרים, פיקוח על מבנים, ובטיחות אש.
|
|