הליך של קבלת פיצוי על תאונת עבודה מתחיל מול המוסד לביטוח לאומי. ראשית ממלאים טופס 250, שהוא טופס ראשוני לקבלת טיפול רפואי אם נפגעת בעבודה. לאחר מכן צריך למלא טופס 211, שהוא טופס תביעה להכרה באירוע כתאונת עבודה וקבלת דמי פגיעה מהביטוח הלאומי (75% מהשכר ועד 91 יום). עם סיום קבלת דמי הפגיעה ניתן להגיש את טופס 200, שהוא טופס תביעה לקבלת דרגת נכות מהביטוח הלאומי. המוסד יזמן אותך לוועדה רפואית בנושא הרלוונטי, ולאחר מכן יקבע את דרגת נכותך הנובעת מתאונת העבודה.
לאחר סיום כל ההליכים מול המוסד לביטוח לאומי, ניתן להגיש תביעת רשלנות נגד המעסיק ו/או נגד צד ג' אם הדבר רלוונטי. אם הגשת תביעת רשלנות רק מול המעסיק, ובית המשפט קבע כי סכומי הפיצוי שקיבלת מהמוסד לביטוח לאומי (דמי פגיעה, מענק/קצבה) גבוהים מסך הנזק שלך (שעליהם המעסיק צריך לפצות אותך) - הרי שבסופו של דבר תביעתך מול המעסיק תידחה (מפאת העובדה שהיא נבלעת בתגמולים של המוסד לביטוח לאומי) והמעסיק לא יהיה חייב לשלם לך דבר.
אולם, אם הגשת תביעת רשלנות מול צד ג' שאינו המעסיק שלך ובית המשפט קבע, כי סכומי הפיצוי שקיבלת מהמוסד לביטוח לאומי גבוהים מסך הנזק שלך (שצד ג' צריך לפצות אותך עליהם), הרי שבמקרה הזה התביעה לא תידחה (למרות שהיא נבלעת בתגמולים של המוסד לביטוח לאומי) והצד השלישי (המעוול) יהא חייב לפצות אותך ב-25% מערך הנזק שלך. יוצא מזה, כי במקרה זה עשוי הניזוק (העובד) להגיע לערך של פיצוי הגבוה מ-100% ולהגיע עד כדי 125%.
ההיגיון הנובע ממצב זה אומר כל: המעסיק משלם לביטוח הלאומי דמי ביטוח עבור העובד, ולפיכך הביטוח הלאומי הוא מעין מבטח של המעסיק. לכן, הביטוח הלאומי מפצה את הניזוק, אך לאחר מכן אינו יכול לתבוע לקבל מהמעסיק את הסכומים ששילם לניזוק (גם אם המעסיק התרשל).
שונה מכך הוא צד ג', שאינו משלם דמי ביטוח לאומי עבור העובד. אם צד ג' התרשל כלפי הניזוק (העובד), הביטוח הלאומי יכול לחזור ולתבוע אותו עבור כל סכומי הפיצוי ששילם לעובד. לכן, נתן המחוקק תמריץ לעובדים שניזוקו לתבוע צד ג' מזיק ולקבל את האפשרות לזכות לפיצוי גבוה מ-100% עבור אותם נזקים שנגרמו כתוצאה מתאונת העבודה.
