מִי לֹא רָאה מי לֹא שָׁמע מִי לֹא טָעם
דַּייסה מְיוחדת בלי מַע"מ
הַדייסה של תִפאֶרת הַמַמליצה
ואֶצלה הַמְלצה היא הַמְלצה.
סולֶת לָקחה הוֹסיפה חָלב
הִמְתיקה בסוכָּר מָתוֹק וּמאוֹהב
וְשוּרת נַערֵי חַקָּק הִזדרזה דִיגִי-דָּן
לִטעום צַלחת מוּשֶטת, לִטעום הַמעֲדָן.
אַך לֹא רַק תפארת רוֹקחת דַּייסוֹת
מִתבָּרר שֶׁגַם בַּתנ"ך הָעלילוֹת תוֹססוֹת.
בְּפוּרים כּולנו קוֹראים בַּמגילה
מַתכּוֹן לְדייסה מאוד מוֹעילה.
אֶסתר שלנוֹ שֶשְמה גַם הֲדסה
גַם היא מִסתבּר יָדעה לבַשל דַייסה.
אָמנם לא סולֶת היא לָקחה
אך רָקחה את תבשיליהָ
בעזרת חבריהָ
וְכָל מַכּיר ויודעַ
וְגם מרדכי במַטהוּ וּבחָכמה
מנַצחַ על העשִׂייה ביַד רָמה.
אֶסתר סִילקה את הָמן מן הסִיר
וזֹאת עשׂתה בּשֶקט באופֶן יָשיר.
תַכְכנוּתו עֲלוּלה הָייתה להחְמיץ הַדייסה הרַכָּה
וְאֶסתר יָדעה שהַיהוּדים אוֹהֲבים דַייסה מְתוּקה
וְהיא רָצתה לַהפוךְ לָהם עוֹלָמם
לעוֹלם של אוֹר ושִׂמחה
וּלהָביא לָהם הַצָּלה וּרְווחה.
הַדייסה שֶל אֶסתר פָּעלה על כּל הַזירה
וְגם הָעץ שחִיכּה בּחוּץ
נִכלל בְּזוֹ הַגזֵירה.
הָעץ שָהמן הֵכין עֲבור מָרדכי
חיכּה שָם מיוּתם
שִינה את יִיעוּדו מַמש בַּחשַאי.
הוּא הוּתאם מֵחדש עבוּר הָמן
בְּלי קִינָמון אךְ באופן מיוּמן.
תִּפארת שֶׁבּישלה דַייסה
נָתנה לילדיהָ
נָתנה לבן הבכור
נָתנה לבן האמצעי
נָתנה לבן הצעיר
נתנה דייסה חמה לכלותיה
וגַם לנכָדות וְלַנֶכד הֶחָדש
סִיר דַיְסה נִגדָש
כִּי מִשפּחה צריךְ להַאכיל
ולקבֵּל תוֹדוֹת
וגַם לָאִיש שֶלהּ אהוּבהּ
הִיא בִּישלה דַייסה בְּאהֲבה.
וּלעומתָה אֶסתר בִּישלה דַייסה
נָתנה לָאחשוורוֹש
נָתנה לכל וָזיר
לְמרדכי נָתנה את הָרוב
וּלהָמן נִשארה הַתחתית שֶל הַסיר.
לְאחר שֶהוא קיבּל את התַחתית
הַסיפּור בּעֶצם תַּם
כּי הָמן נִתלה עַל העץ שחיכּה בחוּץ
העץ המיותָם.