צה"ל – צבא ההגנה לפנסיה

כשהייתי ילד והייתי שומע שמערכת הביטחון דורשת עוד כסף כדי לשמור על הביטחון שאלתי את אבי למה לא נותנים להם את הכסף שהם מבקשים. שהרי, הביטחון חשוב מכל. אלה החיים עצמם. ענה לי פעם אחת: פעם גם אני חשבתי שצריך לתת להם כל מה שהם צריכים, אבל כל מה שנותנים להם הם מבזבזים. אני לא מכיר ולו מדינה אחת ברחבי העולם שבה מוציאים חלק ניכר מעובדי המדינה לפנסיה בגיל 42. אפילו לא מדינה אחת. מצב שבו אדם עובד 20 שנה ומקבל פנסיה 40 שנה אח"כ אינו אפשרי מבחינה כלכלית. הוא בא על חשבון החינוך של הילדים, הבריאות של המבוגרים שבנו והקריבו למען המדינה ובעיקר על חשבון הביטחון. כי כשמוציאים לפנסיה אדם בגיל 42 ולחייל שנכנס ללבנון אין מיגון מספק לטנק שלו, או לחייל קרבי אין אפוד קרמי שיגן עליו – זו רשלנות לשמה. זה הופך את צה"ל לא לצבא ההגנה לישראל אלה לצבא ההגנה לפנסיה ולתנאים. ואז, אין להתפלא שאנשים מגיבים באופן שלילי ללובשי המדים. במו ידיהם הם מביאים את זה על עצמם. חשוב לציין - אני בעד הפרדה מוחלטת בין חיילים קרביים ולא קרביים. אין שום סיבה שטבח בצריפין יצא לפנסיה בגיל 45. סורי. לא מתאים. גם כל המשרתים בקריה לא צריכים לצאת לפנסיה לפני גיל 67 שהרי תפקידם הוא עורפי ואינו שונה מכל איש מקצוע אחר העובד בחברה אזרחית או ממשלתית. בנוגע ללוחמים שהיו לפחות 10-15 שנה בתפקיד מרוחק וקרבי – יש לאפשר להם להמשיך באזרחות בתפקיד מקביל מבחינת הכנסה ושכר. אפשר לתת מענק שחרור או פנסית גישור לשנה עד שימצאו מקום הולם לכישוריהם, אבל לתת להם עשרות אלפי שקלים בחודש מגיל 42? כמה משפחות אפשר להרים מקו העוני בפנסיה של איש צבא אחד שמשתחרר בגיל 42? אפשר להחזיק לפחות שני מורים או גננות נוספות במשך 25 שנה עם הכסף המשולם כפנסיה לאיש צבא בדרגת קצונה בדרג בנוני בין גיל 42, שהוא מועד שחרורו לגיל 67 שבו כל עובד חרוץ אחר יוצא לפנסיה. בוגי יעלון מאכזב מאוד בגישתו. הוא מתנהג כאחרון ראשי ועדי העובדים. במקום להבין את הנסיבות – מדינת ישראל זקוקה לתוספת בחינוך, בבריאות, בדיור, בהשכלה הגבוהה ולהורדת עלויות המחייה של כולנו. מה שמעניין אותו הוא שאנשי קבע יצאו לפנסיה בשנות ה 40 לחייהם. גישה זו מעמידה בספק את כשירותו של יעלון להיכנס לנעלים של מנהיג לאומי, בשל הראיה הצרה, האינטרסנטית של הדברים. אימוץ המסקנות האמיצות של דוח לוקר, איש צבא בכיר בפני עצמו, הוא מבחן חשוב להנהגת המדינה. יש אולי המלצה אחת שהייתי מוסיף: הפרדה בין תקציב הצבא לבין תקציב המשכורות. שכל אחד יהיה נפרד. ויאושר בנפרד. רק בדרך זו תהיה שליטה מלאה וכסף לא יילקח מביטחון המדינה כדי להזין פנסיה ותנאי פרישה מופלגים ושערורייתיים לאנשי הקבע.