ביקשתי מזכאי לספר לי על כתיבת השיר "כמיהה": וכך סיפר לי:
"השיר נכתב ב-1952, שנה לאחר עלייתי ארצה ממוסול, בצפון עירק. גרתי אז בפחון במעברת "טבריה ב'". בגלל ידיעתי בעברית, קיבלתי מייד משרה במשרד החינוך כמורה במעברה. הייתה אווירה חגיגית אצלי ואושר אין קץ שזכיתי לעלות לארץ, לאחר שכה התגעגעתי אליה וכתבתי לה בגולה שירי כיסופים. הרגשתי שהתגשמה תקוותי. לימדתי את שיריי ליושבי המעברה ובבית-הספר, וגם שיר זה אהבתי ללמדו וגם לשיר אותו לפי לחן שחיברתי אז. העברתי לתלמידיי שיחות על אהבת הארץ, ושיר זה המחיש את אהבתי לארץ".
כְּמִיהָה / אהרון זכאי כַּמֹהַּ כָּמַהְנוּ אֵלַיִךְ, מוֹלֶדֶת
אֶל חֵיקֵךְ הָאִמָּהִי מֶה עָרַגְנוּ עָרֹג!
אֶת שְׁמֵךְ הַנִּצְחִי הֶעֱלֵינוּ בְּרֶטֶט
וּבְחֶשְׁכַּת גָּלוּתֵנוּ הָיִית אוֹר יָרֹק.
אֶל טוּבֵךְ מוֹלֶדֶת, נָשָׂאנוּ עֵינֵינוּ
לָבוֹא, לַחֲסוֹת בְּצִלֵּךְ הַשָּׁלֵו,
לָצֵאת מִמֵּצַר אַפְלוּלִי שֶׁל גָּלוּת
לִזְרוֹעוֹת מֶרְחָבֵךְ יִפְרַח וִילַבְלֵב!
עַל כֵּן נִתְעָרֶה בָּךְ, נַכֶּה שָׁרָשִׁים,
נִבְנֶה וְנִזְרַע בְּשָׂדֶה מְתֻלָּם,
נִשְׁעֶה לִתְפִלַּת רְגָבִים תְּאֵבִים
לִרְאוֹת בַּעֲמָל הַשָּׁבִים לִגְבוּלָם.
יָקוּם נָא הַדּוֹר הֶחָדָשׁ הָעוֹלֶה
עֲטוּר נִצְּחוֹן עַצְמָאוּת יִשְׂרָאֵל,
יַפְרֶה עֲרָבוֹת שֶׁנָּשַׁמּוּ בַּנֶּגֶב,
כָּל חֶבֶל עָזוּב, כָּל גַּיְא וְכָל תֵּל.
כְּלָכִישׁ הַנִּבְנֵית, סְדוֹם וְאֵילַת,
תַּעְנָךְ וּמְגִדּוֹ, הַגָּלִיל וְהָעֵמֶק,
כֵּן כָּל רֶגֶב נַצִּיל וְתֶלֶם נַבְקִיעַ,
עַד תָּנוּב אַדְמָתֵנוּ כֻּלָּהּ תְּנוּבַת-חֶמֶד.
בְּעָרְגֵנוּ אֶל חֵיקֵךְ, עוֹד בִּימֵי גָּלוּתֵנוּ
יָצֹא יָצְאָה נַפְשֵׁנוּ לְשֵׁמַע זִכְרֵךְ
וְעַתָּה בְּשׁוּבֵנוּ אֵלַיִךְ, אִמָּא
נַעַבְדֵךְ בִּמְסִירוּת וְעַל כֹּל נְבָרֵךְ.