יש אלה שמדברים, יש אלה שעושים, יש אלה שמדברים וגם עושים אך יש גם אלה שחוץ מדיבורים לא תמצאו אצלם כלום. לדעתי בימים אלה של מלחמה וטרור רצוי שרמטכ"ל צה"ל ידבר פחות ויעשה יותר.
אירועים אחרונים: 17.02.16 -
רמטכ"ל איזנקוט נפגש
בבת-ים עם התלמידים, ענה על השאלות, וברור ש"אמצעי התקשורת" שלנו הבליטו ישר משפט: "... נערה בת 13 שמחזיקה מספריים או סכין... לא הייתי רוצה שחייל יפתח באש וירוקן את המחסנית על נערה כזו..." (הסרטון עם דברי איזנקוט).
18.02.16 -
שני "נערים פלשתינים" נכנסו לחנות >B>
רמי לוי בשער בנימין, התחילו לדקור יהודים,
רצחו חייל, פצעו אזרח. לא משנה מה היה אצלם - סכינים או מספרים - הם באו להרוג. אזרח שהיה במקום ירה בהם.
הם שמעו את הצהרתך, אדון
איזנקוט? כמעט בטוח שלא, אך
אין בחיים שום התרחשות "במקרה". הכל קורה כי זה חייב לקרות, והחיים נתנו לך למחרת דוגמה חיה לאן מוביל דיבור יתר:
נהרג חייל שהיה אמור לרוקן מחסנית על שני המחבלים האלה (
בני 14). בטוח שהיו שם עוד חיילים. מה הם עשו? התעניינת?
אדוני הרמטכ"ל, אלוהים נתן לך שיעור: ברגע שמתחילים לדבר על "רוח צה"ל", על "ערכי צה"ל" (לפי הפירוש שאתם וה"תקשורת" מעניקים להם) בג'ונגל המזרח תיכוני, יש נפגעים. לא המחבלים, אלא החיילים או האזרחים שלנו.
ניסיתם לברר כמה חיילים נפגעו בשמירה על "ערכי צה"ל"?
ובינתיים המלחמה שהחלה לפני כחצי שנה נמשכת ללא שינויים גדולים - בלי שום רצון של "הדרג המחליט" ו"הדרג הפוליטי" להכריע את האויב. מי אשם בכך?
צה"ל יקר לכולנו, בואו לא נקשור את ידי חיילנו - הם יידעו מה לעשות גם במקרים קשים מאלה בצורה הטובה ביותר.