X
יומן ראשי
חדשות תחקירים
כתבות דעות
סיפורים חמים סקופים
מושגים ספרים
ערוצים
אקטואליה כלכלה ועסקים
משפט סדום ועמורה
משמר המשפט תיירות
בריאות פנאי
תקשורת עיתונות וברנז'ה
רכב / תחבורה לכל הערוצים
כללי
ספריה מקוונת מיוחדים ברשת
מגזינים וכתבי עת וידאו News1
פורמים משובים
שערים יציגים לוח אירועים
מינויים חדשים מוצרים חדשים
פנדורה / אנשים ואירועים
אתרים ברשת (עדכונים)
בלוגרים
בעלי טורים בלוגרים נוספים
רשימת כותבים הנקראים ביותר
מועדון + / תגיות
אישים פירמות
מוסדות מפלגות
מיוחדים
אירועי תקשורת אירועים ביטוחניים
אירועים בינלאומיים אירועים כלכליים
אירועים מדיניים אירועים משפטיים
אירועים פוליטיים אירועים פליליים
אסונות / פגעי טבע בחירות / מפלגות
יומנים אישיים כינוסים / ועדות
מבקר המדינה כל הפרשות
הרשמה למועדון VIP מנויים
הרשמה לניוזליטר
יצירת קשר עם News1
מערכת - New@News1.co.il
מנויים - Vip@News1.co.il
הנהלה - Yoav@News1.co.il
פרסום - Vip@News1.co.il
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ
X
יומן ראשי  /  מאמרים
מה פשר הדיכאון, הייאוש והחידלון שהשתלטו על כל חלקת אמנות טובה בארצנו? פעם היו שירים של בנייה, יצירה ושמחה. היום הכל ייאוש ודיכאון יש לחוקק חוק בזו הלשון: שיר, הצגה, סדרת טלוויזיה, שיש בהם בממוצע מעל עשרה קילו של דיכאון, טמטום וייאוש, לא יקבלו היתר לשידור ופרסום
▪  ▪  ▪

באחרונה נפטרה משוררת ידועה בישראל, שהיתה מדוכאת וכתבה שירים מדוכאים מלוא חופניים, וחגיגת הנהי והבכי פרסה לה כנפיים ברחבי העיתונות וכבשה כל פינה וטור.
וככה זה הולך פחות או יותר. "פגשתי את המשוררת הנכבדה לפני.... שנים, (השלם את החסר), עמדתי אחריה ליד הדלפק במכולת, וכבר אז ידעתי שהיא עצובה וגלמודה... בודדה מאד. שקית קטנה אחזה בידה, כיכר לחם אחת, שתי לבניות, רבע קילו צנוניות ורק חצי קולרבי קטום.
כזאת היתה, צנועה ואמיצה וחולמנית. אישה חזקה היתה, נשאה ייסוריה לבדה, נשכה שפתיה ושתקה. הדף הלבן והאות הכתובה היו בית מקדשה. רק לפני... (השלם את החסר) שבועות התקשרה ואמרה שאש קשה מלחכת ושורפת אותה ואין מוצא, אין תוחלת יותר... שתקנו ארוכות... לא היה מה לומר, לא היה טעם לומר... רציתי לחבק אותה, לאחוז בידה, ללחוש לה, 'לא עוד'... נותרתי לבדי... שפופרת הטלפון סדוקה בידי, חוט אילם משתלשל והדמעות כמו זולגות מעצמן, גולשות ממלאות, ים של כאב, נהרות של חידלון".
אז היתה רשימה בוכה אחת, ניחא, אבל הנה אתה נתקל בעוד טור זולג לעייפה ומסנן, "שיהיה, עוד יום עוד יומיים, זה יעבור".
עובר שבוע, חולפים שבועיים, וזה לא נגמר. טור שני ושלישי ורביעי ועשרות מובאות של שירי דיכאון וחידלון מקשטים את הבכי הנורא, נפרסים באשר תפנה.
חברי כנסת, עיתונאים, פרופסורים של ספרות, עוטים על עצמם גלימת משוררים לעת מצוא וממררים בבכי מר ודכאוני הנפרס על פני דפים רבים; "היאח, הידד, הבה נמרר בבכי גדול".
והנה השבוע התבשרנו שנולד זמר חדש בישראל. "כוכב נולד!" ואתה מסתכל על הזמר החדש והוא עומד מולך, לא להאמין, בוכה ומתייפח, מקונן ועצוב וגלמוד. "מה קרה עכשיו חמודי? מי כבר הרביץ לך הפעם?"
נפעם מול התופעה אתה שואל: מאיפה, למען השם, הכוח הזה שיש לאנשים לילל כל הזמן?
בחור צעיר מאוד, וכבר הוא מעוך ומכווץ מאוד ודולף, מזיל דמעה, מגיר עצב אין לו פשר, הוא הכוכב הנולד שלנו - ישראל 2005.
ידידי, השתגענו לגמרי או שאני פספסתי משהו מאוד בסיסי בהתפתחות התרבותית שלנו בארץ הזאת. אני פשוט לא זוכר שבכינו וקוננו פה כל-כך הרבה - בוודאי כאשר לא ממש היתה סיבה לכך. זאת מדינה שאנשים בה עובדים, וכאשר ממש עובדים ויוצרים יש מאין, אין פשוט זמן לבכות.
הנה כאשר בנינו את תל אביב, מה שרנו? הנה זה מה ששרנו:
"מי יבנה יבנה בית בתל אביב? ( פעמיים)
אנחנו החלוצים נבנה את תל אביב,
הבו חומר ולבנים ונבנה את תל אביב"
כל כך פשוט, כל כך מובן. שאלה פשוטה, ולאחריה תשובה ברורה ומוחצת. בלי בכי, בלי יללות, בלי דווי ומכאוב.
ככה בנו את רחוב המלך ג'ורג ואת רחוב זמנהוף ומשם המשכנו לרחוב העבודה ולשינקין - והיום בלי שנשים לב, יש תל אביב.
אנשים לא עמדו ובכו כל רגע - לא היה זמן לזה, לא היתה סיבה.
עמדו וסללו כבישים ויבשו ביצות והקימו תעשיה וחקלאות ושרו שירים, רקדו ריקודים והלכו לישון כי צריך היה לקום מוקדם לעבוד באמת ולכן היה שמח ממש.
"אל יבנה הגלילה אל יבנה הגליל" ו"פה בארץ חמדת אבות, תתגשמנה כל התקוות, פה נחיה ופה ניצור חיי חופש חיי דרור, פה תהיה השכינה שורה, פה תפרח גם שפת התורה".
הנה לכם שירים של שמחה ששרו.
ואחר כך באו הלהקות הצבאיות; "עדה איזה מבשלת מקסימה היא... היא עוברת, היא חוזרת,
היא אופה קציצות של תרד... " ו"דינה ברזילי" ו"יש יום הולדת לחדווה הקטנה" ו"חמסינים במשלט" - מזמורים עם הומור, שחוק קל, עליזות ושובבות נעורים שאפיינו גם את להקת "כוורת" ו"הגשש החיוור" ו"גשר הירקון" ו"התרנגולים" ו"הדודאים" ועוד עשרות צמדים ושלישיות ולהקות.
נכון, היו גם היו שירים עצובים, אבל זה לא היה הקו המוביל. זה היה בשוליים, מן קישוט סנטימנטלי שכזה - אבל בשום מקרה לא הגיע למצב עגמומי עד כדי "ים של דמעות" ו"מי אני ומה אני, ואין לי כלום בעולם, והיא הלכה, ואני כל כך בודד, ואני לבד וגלמוד קטן ועצוב שכזה".
עבודת העצב והדכדוך שפשטה בנו היא מייאשת - אוכלת כל חלקה טובה של תקווה, ולכן צריך אולי לכנס ועדה מטעם משרד החינוך והתרבות ומכון התקנים וראש הממשלה שתקבע תקן ראוי לשיר או לסרט, להצגה או לסדרת טלוויזיה, שמותר להציג או לשדר בפומבי. חייבים להגן על העם היושב בציון מפני התפשטות הדכדוך. להגן על בריאותנו - עוצמת רוחנו.
שיר, הצגה, סדרת טלוויזיה, שיש בהם בממוצע מעל עשרה קילו של דיכאון, טמטום וייאוש, לא יקבלו היתר לשידור ופרסום. אותם נייצא בשמחה לשונאינו - שיחגגו הם עם הייאוש.
זה נשמע לכם מוזר, מטופש, על גבול הגיחוך - אבל תפקידה של מדינה להגן על אזרחיה.
לכן מדינה מחזיקה צבא ומשטרה ומכון תקנים ומועצה לצרכנות ומשרד בריאות ומשרד רווחה. החוקים, הנהלים והתקנים שמדינה קובעת מטרתם אחת - הגנה על אזרחי המדינה מפני פגיעה.
חברים יקרים, דיכאון זאת מגיפה נוראה שעלולה להביא לחידלון, לרפיסות ידיים סופנית. נזקים שנגרמים בעטיה לנפש, לרכוש, לכוח השרידות, הם איומים.
מדינה שבוחרת בדיכאון ל"כוכב הנולד" מסמנת שהיא זקוקה נואשות לעזרה.
מכיוון שמנהלי רשתות השידור, מפיקי תוכניות ועורכי עיתונים לא מבחינים בסימפטומים, ראוי שנכונן חוקים ותקנים מתאימים שיסייעו בידינו להגן על עצמנו אנו מפני הפגע הנורא.

הכותב הוא מזכיר התנועה לעידוד האופטימיות
תאריך:  05/09/2005   |   עודכן:  05/09/2005
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
ברחבי הרשת / פרסומת
רשימות קודמות
נרי אבנרי
בוויכוחי סלון מביעים אנשי ימין תמיהה באוזני חבריהם השמאלנים: האם אין לכם בעיה עם זה, שראש ממשלת ישראל שקרן?    השמאלנים יחייכו זה לזה, ויביעו תמיהה בחזרה: איזהו הצדיק שיחזיר מיליונים כספי לוטו, שנכנסו בטעות לחשבונו, למרות שמעולם לא רכש כרטיס?
עו"ד פרילינג -זינגר
פסיקה חדשנית של בית המשפט קובעת: ישנם מצבים בהם לאשה זכות לקבל בעת הגירושין יותר מ-50% מהרכוש המשותף, כפיצוי בגין המוניטין וכושר ההשתכרות הגבוה שצבר הבעל במהלך חיי הנישואין
נחמיה תנא
עשינו אז חיים משוגעים
עו"ד משה מכנס
ד"ר יובל ברנדשטטר
הפיצוץ של שהיד מאתיים מטרים מקופת חולים העיד כאלף עדים שאת ההינתקות לא סיימנו
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ New@News1.co.il