מאז נעורי, אני משתוקק להבין את פשר המוות.
עכשיו, על סף הסוף, למדתי את התשובה.
מצאתי את המוות האישי שלי.
ואולי הוא זה שמצא אותי.
בכול מפגש חלומי שלנו הוא חובק אותי בחמלה רבה,
חובק ואינו מרפה במעין הבטחה שלא אדאג.
הוא מבטיח, ללא מלים, שלא יניח לי לעבור את החוויה לבד.
הוא ילווה אותי. יעמוד לצדי.
זה לא יכאב, הוא מרגיע, ומלטף את מצחי.
וגם אם כן - זה יעבור במהירות.
בלילה, נים ולא נים,
על סף שקיעה בשינה עמוקה,
אני מתפלל שאפול לתהומות עולם החלומות
וכשאתעורר אהיה מת.
אחת ולתמיד.
