|
|
|
|
|
|
| "תקופת הפוסט דוקטורט בארה"ב, הייתה תקופה שהייתה בו זמנית אחת המופלאות וגם אחת הקשות בחיי. חקרתי את האבולוציה של מחלת הפוליו, כאשר כותרת הפוסט דוקטורט הייתה ניסיון לפתח חיסון חדש לפוליו. יש שלושה זנים של פוליו ואחד מזני החיסון של פוליו יוצר בעיות במדינות עולם שלישי. הצלחנו בסופו של דבר לפתח חיסון חדש לפוליו, הישג מרגש ביותר" | |
|
|
|
הד"ר עדי שטרן עשתה שני פוסט דוקטורטים. את הפוסט דוקטורט הראשון עשתה במכון ויצמן במשך שנתיים והיו מעורבים בהחלטה זו שיקולים אישיים, שכן המתינה שבעלה שבמקצועו הוא מורה למתמטיקה, ייצא לשנת שבתון, טרם תצא לפוסט הדוקטורט השני בארה"ב. זאת הייתה נקודה קריטית מאוד מבחינתה. כבר בתחילת הדוקטורט, אותו סיימה ב-2009, הבינה שטרן שהיא מעוניינת בקריירה במסלול אקדמי ועשתה זאת בתמיכה מלאה של בעלה, שלדבריה היה מוכן להקרבה הזאת.
מה היה תחום המחקר שלך בפוסט דוקטורט במכון ויצמן?
שטרן: "זאת הייתה אחת התקופות המשמעותיות בחיי האקדמאיים, אצל פרופסור רותם סורק שהוא חוקר של חיידקים. במכון ויצמן עשיתי מעבר ובמקום להסתכל על וירוסים של בני אדם, הסתכלתי על וירוסים של חיידקים. חקרתי את האבולוציה שלהם וזה היה מרתק, כי זה היה דומה מאוד ושונה מאוד, ממש עולם ומלואו. במעבדה שלי היום אני משלבת גם מחקר של וירוסים פתוגניים אנושיים משמעותיים ברפואה, יחד עם מחקר על וירוסים של חיידקים שהזווית שלו היא פחות רפואית אלא זווית אבולוציונית יותר, להבין כיצד הם משתנים ומה המשמעות של זה".
מה היה תחום המחקר שלך בפוסט דוקטורט השני?
שטרן: "ב-2011 יצאתי לפוסט דוקטורט השני שהיה משותף בין אוניברסיטת ברקלי ואוניברסיטת סן פרנסיסקו - UCSF. גם שם שילבתי בין שתי מעבדות מחקר - האחת בסן פרנסיסקו שעסקה בווירוס הפוליו ומעבדה שנייה בברקלי שעסקה בדגמים מתמטיים סטטיסטיים. גרנו בברקלי ודילגתי בין שתי המעבדות.
"תקופת הפוסט דוקטורט בארה"ב הייתה תקופה שהייתה בו-זמנית אחת המופלאות וגם אחת הקשות בחיי. חקרתי את האבולוציה של מחלת הפוליו, כאשר כותרת הפוסט דוקטורט הייתה ניסיון לפתח חיסון חדש לפוליו. יש שלושה זנים של פוליו, ואחד מזני החיסון של פוליו יוצר בעיות במדינות עולם שלישי. הצלחנו בסופו של דבר לפתח חיסון חדש לפוליו, הישג מרגש ביותר".
ספרי על מחקר וירוס הפוליו
שטרן: "הפוסט דוקטורט בארה"ב נעשה בעיקר בליווי פרופסור ראול אנדינו באוניברסיטת סן פרנסיסקו שהיה הדמות המובילה במחקר של הפוליו. הוא היה עילוי גם ברמה המדעית וגם ברמה האישית-משפחתית. כשהגעתי אליו לראיון ואמרתי לו שאני בהריון, הוא מיד הראה לי את תמונת שני ילדיו ואמר לי 'את תעשי מה שאת צריכה כדי להיות אימא'. בחודש הראשון הוא רצה שאגיע לכנס בצפון קליפורניה ותהיתי איך אוכל להגיע עם תינוק. הוא אמר לי להביא עמי את התינוק ואת שאר המשפחה, והוא יממן את עלות המלון. זאת הגישה שמאפשרת לדברים לקרות. כל המנחים שלי לאורך כל הדרך, שהיו גברים ואבות לילדים היו כאלה שאפשרו לי להיות אימא וחוקרת בו-זמנית.
"המחקר שלי מתמקד בווירוסים פתוגניים אנושיים בהתמקדות בווירוס הפוליו שנבע מכך שבמדינות עולם שלישי התחילו לזהות מגפות של שיתוק ילדים. כאשר בודדו את הווירוס מהילדים שלקו בשיתוק, הבינו למצער שהמקור לכך הוא זן החיסון".
|
|
|
|
|
שטרן וצוות המעבדה [צילום: אוניברסיטת ת"א]
|
|
|
|
|
|
|
|
| בזווית הזאת של האבולוציה גם אני נכנסתי לתמונה, ביכולת שלי להסתכל על הגנום ולהבין מה קורה. בעבודה אינטנסיבית מאוד ואף סיזיפית אספנו בעזרת ה-CDC, המרכז לבקרת מחלות בארה"ב, 450 רצפים של גנומים של ווירוס הפוליו מילדים במדינות עולם שלישי שלקו בשיתוק ואפיינו מה קורה. גנומים של ילדים מסין, מאוקראינה והרבה מניגריה שהיא מוקד גדול לתופעה הזאת ועוד" | |
|
|
|
בחלק ממדינות העולם השלישי הכיסוי החיסוני הוא נמוך מאוד, כך שמחסנים רק כ-15-20 אחוז מהאוכלוסייה, לעומת ישראל ומדינות העולם המערבי שם הכיסוי החיסוני הוא 95%, הפער אדיר. זן החיסון של פוליו, מספרת שטרן, הוא זן חי מוחלש, וכאשר ילד מסוים במדינת עולם שלישי מקבל את החיסון מזן חיסון 2 (שלא מחסנים באמצעותו בישראל או בשאר העולם, אלא רק במדינות מסוימות בעולם בהן ישנה בעיה בגלל זן פוליו מס' 2), הוא יכול להעביר את זן החיסון לילד הבא. לכאורה זה אמור להיות דבר טוב, אומרת שטרן, כי על-ידי כך הוא מחסן את הילד הבא שנדבק ממנו בזן החיסון.
בפועל מה שקרה הוא שהחיסון עבר מילד לילד וסך הכל לכמות גדולה מאוד של ילדים שאינם מחוסנים, אבל לאחר כשנה-שנתיים מהרגע בו עבר הווירוס מילד לילד, הוא מתחיל לצבור מוטציות שמאפשרות לו להיות אלים מחדש. באותן מדינות, הפוליו האמיתי משתולל ולכן המצב הוא כל כך טראגי, מדגישה שטרן, כי דווקא באותן מדינות בהן האוכלוסייה זקוקה לחיסון יותר מכל, דווקא שם לא מתחסנים.
כיצד החל ההליך של פיתוח זן חיסון חדש לפוליו?
שטרן: "במדינות עולם שלישי יש התפרצויות של זן חיסון שהשתנה. בנקודה הזאת נכנסו לתמונה ארגון הבריאות העולמי וגם Bill Gates Foundation, במטרה לפתח זן חיסון מס' 2 בטוח יותר כדי למנוע הישנות של שרשרת ההידבקות שמתרחשת עם זן חיסון 2 הקיים. זה היה מיזם ענק שהמעבדה של אוניברסיטת סן פרנסיסקו הייתה חלק ממנו. כדי להנדס זן חיסון טוב יותר היה צריך ראשית להבין מה קורה, מה המוטציות האלו, מה משתנה בווירוס שגורם לו להיות אלים יותר.
"בזווית הזאת של האבולוציה גם אני נכנסתי לתמונה, ביכולת שלי להסתכל על הגנום ולהבין מה קורה. בעבודה אינטנסיבית מאוד ואף סיזיפית אספנו בעזרת ה-CDC, המרכז לבקרת מחלות בארה"ב, 450 רצפים של גנומים של וירוס הפוליו מילדים במדינות עולם שלישי שלקו בשיתוק ואפיינו מה קורה. גנומים של ילדים מסין, מאוקראינה והרבה מניגריה שהיא מוקד גדול לתופעה הזאת ועוד".
שטרן וצוות המחקר עמו עבדה, הצליחו לשחזר שמדובר בתהליך בו הווירוס צובר בשלב ראשון מוטציות מסוימות, שכונו שומרות הסף, כי בלעדיהן הווירוס לא יכול להפוך לאלים והתגלו שלוש מוטציות עיקריות כאלה. צוות המחקר חקר ומצא שמתרחש אירוע נוסף די הזוי, שבו הווירוס פוגש וירוס אחר שגורם למחלת הפה והגפיים, שאינה מסוכנת אך נפוצה מאוד בקרב ילדים. בעת המפגש, מספרת שטרן, הווירוס של הפוליו מחליף עם וירוס הפה והגפיים חלק מהגנום שלו, כלומר 'גוזר' חלק מהגנום שלו ומדביק אותו אליו. האירוע הזה הוא דרמטי ומשמעותי כי הוא זה שהופך את וירוס הפוליו לאלים יותר והוא התרחש ב-99% מהרצפים שנבדקו.
|
|
שחזור תהליך אבולוציוני של הווירוס
|
|
|
|
|
|
|
|
|
| "הצלחנו לשחזר את אותה אבולוציה שקרתה בפועל במשך שנה שנתיים בקרב ילדים, בתהליך האבולוציוני בתנאים מבוקרים שיצרנו במעבדה, במשך מספר חודשים בלבד. חלק מהטענות המשמעותיות שלנו במאמר שפורסם בנדון, הוא שאנחנו יכולים באמצעות הדגם הזה לחזות את האבולוציה. נניח שאיזה מדען המציא זן חיסון חדש, אנחנו יכולים לקחת את זן החיסון הזה, לגדל אותו בתנאים מסוימים במעבדה ואז נצליח לחזות האם יש לווירוס הזה פוטנציאל להפוך לאלים" | |
|
|
|
מה היה השלב הבא בפיתוח החיסון?
שטרן: "בשלב השני בנינו דגם במעבדה שבאמצעותו הוכחנו שאלו השלבים ההכרחיים לווירוס ואפיינו אותם. גילינו גם מוטציות נוספות שמאפשרות לווירוס להפוך לאלים יותר על-ידי כך שהוא מתחמק ממערכת החיסון של הילדים. בשלב הבא המהותי של המחקר, לקחנו את כל ההבנות האלו כדי להנדס זן חיסון בטוח יותר. הדבר המרכזי לצורך כך היה למנוע את המוטציות שומרות הסף, כי אם אנחנו מנטרלים אותן, אנחנו מנטרלים את התהליך כולו בעצם וזה מה שאכן הצלחנו לעשות.
"חשוב לציין שזוהי עבודת המשך למחקר שהייתי חלק מהשלב ההתחלתי שלו, שהתגלגלה לפתחו של משתף הפעולה שלנו באנגליה. המעבדה שם מקבילה למכון הביולוגי של ישראל והיא אחת המעבדות המובילות בעולם במחקר פוליו והנדסת זני חיסון. הם גם אלו שבהמשך ריכזו את הפאזה הראשונה והשנייה של הניסויים הקליניים עם זן החיסון החדש שעברו בהצלחה אדירה".
התגלית בדבר החיסון המיטבי הזה פורסמה ממש לאחרונה בעיתון Cell, עיתון גדול וידוע מאוד ויצרה הד גדול מכמה היבטים. ההיבט הראשון הוא המשמעות הרפואית הקלינית, אבל הייתה גם הבנה מדעית מהותית, שבעצם הצליחו לשחזר במעבדה את התוצאות שמצאה הד"ר שטרן מבדיקת הרצפים, כשגידלו את הווירוס הזה בתאים.
שטרן: "חלק מההבנה הזאת הייתה שהיינו יכולים לחזות מה קורה לפני שאכן קרה על-ידי זה שגידלנו את הווירוס בתאים. הצלחנו לשחזר את אותה אבולוציה שקרתה בפועל במשך שנה שנתיים בקרב ילדים, בתהליך האבולוציוני בתנאים מבוקרים שיצרנו במעבדה, במשך מספר חודשים בלבד. חלק מהטענות המשמעותיות שלנו במאמר שפורסם בנדון הוא שאנחנו יכולים באמצעות הדגם הזה לחזות את האבולוציה. נניח שאיזה מדען המציא זן חיסון חדש, אנחנו יכולים לקחת את זן החיסון הזה, לגדל אותו בתנאים מסוימים במעבדה ואז נצליח לחזות האם יש לווירוס הזה פוטנציאל להפוך לאלים".
האם בפועל זן החיסון החדש ניתן כבר במדינות עולם שלישי?
שטרן: "החיסון קיים אך עדיין לא ניתן עדיין במדינות העולם השלישי. הוא נמצא בשמירה למקרה של מגיפה כי ארגון הבריאות העולמי החליט על אסטרטגיה מעט שונה בטיפול במה שקורה במדינות העולם השלישי. מעורבים פה המון שיקולים פוליטיים. הזן הלא הוא זן חי וארגון הבריאות העולמי הכריז שמפסיקים לחסן עם זן חי. יש פה אבסורד מסוים, כי הזן החי הוא היעיל ביותר לחיסון הפוליו ובעצם ההכרזה שלהם הם מעבירים מסר שהעולם נקי מפוליו. המורכבות הפוליטית היא לא פשוטה, כי הנושא הזה של חיסון הוא נושא קשה שכולל גם את מתנגדי החיסונים למשל. יש פה לא מעט רבדים".
התגלית הזאת היא גם מה שהחזירה את הד"ר שטרן ארצה, לאוניברסיטת תל אביב. כיום היא עובדת מעט מאוד על הפוליו ועובדת בשיתוף פעולה עם הרבה בתי חולים, כגון הדסה עין כרם ושיבא תל השומר. העבודה היא על הפתוגניים שנפוצים בארץ במסגרת של מגוון מחקרים. מחקרים שנעים מעבודה על ווירוס הצינון, עבודה על ווירוס ה-HIV שחזרה לחקור אותו וכן על וירוס הפאטיטיס שגורם לדלקת בכבד. בנוסף עובד צוות המעבדה שלה גם על וירוס ה-CMV, שתוקף נשים בהריון ועובר לעובר, תוך שהוא מייצר מומים נוירולוגיים בעובר.
|
|
|
|
|
|
|
| "המוטנט מתחיל אמנם באחד למיליון, אבל הוא מסוכן כי הוא עלול להשתלט על האוכלוסייה ולהפוך לדבר השכיח, כלומר שכל המיליון יהיו נשאים של המוטציה. כשאנחנו מדברים על בני אדם, אנחנו מזהים את אותו מוטנט רק כאשר הוא משתלט והופך לשכיח ואז זה כבר מאוחר מדי. במעבדה, גם דרך הסתכלות על חולים, אנחנו בעצם מנסים לזהות את התהליך כשהוא עדיין בהיקף קטן" | |
|
|
|
כיצד את מגדירה את מעבדת המחקר שלך?
שטרן: "מעבדה שהיא סוג של 'גן חיות שלם של ווירוסים', אבל העבודה היא עם אותם כלים ואותו דגם, דרך זה שאנחנו מרצפים את הווירוסים כדי להבין מה קורה באוכלוסייה של הווירוסים כי הווירוסים אינם אחידים הם שונים וזה הדבר המסוכן. כשמדברים על מה קורה בתוך גוף של חולה, זה לא אותו רצף של גנום אצל כל החולים, קשה לאפיין ולהבין וזה מקור הסיכון. בגוף חולה יש ענן מוטנטים ומספיק שאחד המוטנטים עלול בעתיד לחמוק מהתרופה וממערכת החיסון ולייצר הדבקה לא במקום אחד, אלא לעבור נניח למוח או לבן אדם אחר, פה מצוי הסיכון המהותי.
"בשלב הבא על-פי הדגם, אנחנו מגדלים את הווירוס בתנאים מבוקרים במעבדה, מנסים להוכיח את הממצאים של ריצוף הווירוס וכמובן לראות איך אנחנו יכולים למנוע את הפעילות המוטנטית שלו. המוטנט מתחיל אומנם באחד למיליון, אבל הוא מסוכן כי הוא עלול להשתלט על האוכלוסייה ולהפוך לדבר השכיח, כלומר שכל המיליון יהיו נשאים של המוטציה. כשאנחנו מדברים על בני אדם, אנחנו מזהים את אותו מוטנט רק כאשר הוא משתלט והופך לשכיח ואז זה כבר מאוחר מדי. במעבדה, גם דרך הסתכלות על חולים, אנחנו בעצם מנסים לזהות את התהליך כשהוא עדיין בהיקף קטן, אנחנו לא מחכים שתהיה השתלטות כי גם במעבדה יש סיכון בהשתלטות של ווירוס.
"אנחנו מזהים מתמטית מתי מתחילה העלייה, הוא מתחיל באחד למיליון ופתאום אנחנו רואים שהוא מגיע לאחד לעשרת אלפים וזאת קפיצת הסתברות נדירה, אבל מתמטית אנחנו יודעים לזהות שזאת נקודת הסיכון ושזה מוטנט שעליו צריך לפקוח עין. חשוב להדגיש שהעבודה במעבדה אינה מסוכנת כי אנחנו לא מאפשרים לווירוס להשתלט ולהפוך לאלים, הניטור הוא צפוף מאוד וכמובן אנחנו עובדים בתנאי בטיחות מחמירים ביותר".
על תוכנית המחקר שלך בפוליו קבלת גם את פרס יונסקו לוריאל.
שטרן: "פרס יונסקו לוריאל ניתן למדעניות שיוצאות לפוסט דוקטורט ומציגות תוכנית מחקר יוצאת דופן, כשהמטרה של מלגת הפרס היא לעודד נשים ולזהות נשים עם פוטנציאל. קיבלתי אותו על תוכנית המחקר שלי לעבוד על הפוליו באוניברסיטת סן פרנסיסקו. זכיתי גם במלגת מכון ויצמן למדע טרם נסיעתי לפוסט דוקטורט בארה"ב והפרסים האלה ממש עזרו לי לשרוד כלכלית בשהות שם.
"יש לכך משמעות אדירה, כי יש המון נשים לפני הפוסט דוקטורט שנמצאות במצב בו בן זוגן נאלץ לעזוב עמן לצד השני של העולם, מבלי לדעת מה יעשה שם ואם ימצא עבודה ובנוסף אין להן את המימון הכלכלי. אלו חלק מהחסמים שמונעים מהן לעיתים לצאת לפוסט דוקטורט בחו"ל. בעלי, אדם, לא עבד רוב הזמן בשנים האלה בארה"ב. בתחילה הוא כתב ספר במתמטיקה ואז החלטנו במשותף שהוא ילמד למאסטר בחינוך, מה שקידם אותו מאוד. זאת הייתה החלטה שיכולנו לקבל בזכות המלגות האלה, זאת במקביל למימון החיים בברקלי, שהיא אחד המקומות היקרים ביותר בעולם לחיות בו".
|
|
|
|
|
עם הבעל אדם והילדים עילי עומר ומאיה
|
|
|
|
|
|
|
|
| "הייתי אימא טרייה שרוצה להיות עם התינוק שלה וגם לעשות קריירה אקדמית והרגשתי שזה לא מסתדר. זה היה נראה לי לא נכון שילד צריך לבלות כל כך הרבה שעות בגן בגיל הזה. הרגשתי שהדבר הנכון בגיל הזה הוא שאשאר איתו בבית. מה שהשפיע על כך ללא ספק הוא הדגם לאורו גדלתי, כי כילדה אמי הייתה אוספת אותי מהמסגרת החינוכית מדי יום באחת והיינו אוכלים צהריים בבית" | |
|
|
|
כיצד צלחת את אתגר המדענית שהיא גם אימא?
שטרן: "בשתי תקופות הפוסט דוקטורט, חוויתי משברים אישיים לא פשוטים סביב נושא הילדים. הגעתי כמעט לנקודת שבירה של ויתור על המסלול האקדמי. היום אני מאושרת שהצלחתי לצלוח את המשברים הללו. הייתי אימא טרייה שרוצה להיות עם התינוק שלה וגם לעשות קריירה אקדמית, והרגשתי שזה לא מסתדר. כשהתחלתי את הפוסט דוקטורט במכון ויצמן הכנסתי את עילי לגן כשהיה בן פחות משנה וחצי. עד אז הוא היה בטיפול משפחתי צמוד כשגרנו בתל אביב ונסעתי מדי יום למכון ויצמן. הלב שלי נשבר מכך שאוכל לראות אותו רק בשעה 17:00. זה היה נראה לי לא נכון שילד צריך לבלות כל כך הרבה שעות בגן בגיל הזה. הרגשתי שהדבר הנכון בגיל הזה הוא שאשאר איתו בבית. מה שהשפיע על כך ללא ספק הוא הדגם לאורו גדלתי, כי כילדה אמי הייתה אוספת אותי מהמסגרת החינוכית מדי יום באחת והיינו אוכלים צהריים בבית.
"היה לי קשה אבל במקומות שיכולתי פיניתי זמן לבלות איתם. אמרתי למנחה שלי אז, ששלוש פעמים בשבוע אני יוצאת ב-15:00, כדי לצמצם את הדיסוננס. איך שהוא צלחתי את המשבר ולילדַי כמובן אין שום צלקות מהמשבר הזה, הקושי היה אצלי, על גבול הבלתי אפשרי מבחינתי".
את אותו משבר חוותה שטרן גם בשנה הראשונה של הפוסט דוקטורט בארה"ב אליו יצאה עם משפחתה כשבנה השני עומרי רק בן ארבעה חודשים. בנוסף חוותה המשפחה, ששהתה שם שלוש שנים, קשיי הסתגלות בארץ זרה. מקור התמיכה האדיר שלה שם היה לדבריה בעלה אדם. כך החליטה שבנה עומרי יהיה שלושה ימים בגן ובשאר הימים אדם בעלה יישאר עמו בבית. במקביל, בחצי שנה הראשונה הצליחה שטרן להישאר בבית עד 12:00 ולעבוד חצי יום.
שטרן: "אני חושבת שהפתרונות הנקודתיים האלה, נתנו לי את השקט וזה מה שאני מציעה היום להורים אחרים".
כיצד את מסתכלת על מה שחווית ממרחק הזמן?
שטרן: "היום אני רואה את הבנים שלי גאים מאוד באימא שלהם. בני עומרי תמיד מרגיש צורך לקבץ את כל החברים שלו בבית ולהראות לי מי פצוע ומי חולה, כי הוא רוצה שהם יראו שאני יודעת לאבחן. עוד כשהיו בגן חובה, הייתי מגיעה לתת הרצאה על וירוסים ולהסביר עד כמה חשוב להתחסן, ומבחינת הילדים זה היה מקור לגאווה.
"בו-זמנית זאת גם הייתה תקופה מדהימה, כי בסופי-שבוע טיילנו וברקלי היא מקום יפהפה. היום אני רואה את החוויה הזאת כחוויה מעצבת גם ברמה האישית וגם המשפחתית כי קיבלנו לא מעט. כמו למשל, חלק מהתרבות האמריקנית, אני מרגישה שיש בי משהו חיובי מהתרבות הזאת".
|
|
|
|
|
|
|
| "פגשתי באחד הכנסים החשובים בניו אורלינס חוקרת מובילה בתחום חקר החיידקים. היא אמרה לי 'זה כמו לצלול למים עמוקים, את צריכה לקחת נשימה ארוכה, לצלול ויהיה בסדר. את תצאי מזה, תראי איך הילדים גדלים קצת ואז תראי איך פתאום דברים נפתחים'. זה באמת היה כך" | |
|
|
|
אילו דמויות שימשו לך דגם לחיקוי במהלך המסע הזה לשילוב משפחה וקריירה?
שטרן: "אחד הדברים המהותיים שאפשר לי להמשיך הלאה הוא למצוא דגם לחיקוי. כלומר, לראות איך נשים אחרות עשו את זה ולהמשיך משם. במכון ויצמן הדמות לחיקוי שלי, שכיום היא גם חברה, הייתה פרופסור מאיה שולדינר, שנמצאה מעבדה לידי. אחרי חודש-חודשיים במכון הייתי פשוט מותשת. לא ידעתי כיצד אני ממשיכה והלכתי לדבר איתה. זה היה מכונן, כי הייתה לי עמה הזדהות עמוקה. הסתכלתי עליה ואמרתי - היא דגם גם למדענית וגם לאימא, שאני שואפת להיות כמותה.
"כשהייתי בארה"ב, נסעתי פעם לכנס ויש לכך חלק חשוב בעבודה המדעית, כי זה לא רק התוכן המדעי שאת נחשפת אליו, זה גם רשת הקשרים שאת יכולה לייצר בכנסים הללו. לאישה מדענית שהיא גם אם לילדים קטנים זה קשה יותר מאשר למדענים גברים שמדי חודשיים נוסעים לכנס. פגשתי באחד הכנסים החשובים בניו-אורלינס חוקרת מובילה בתחום חקר החיידקים. מפגש קצר בארוחת צהריים שבו דיברנו קצת על משפחה, היה עוד אחד מאותם רגעים שהיא פשוט הסתכלה אלי ואמרה לי שהיא מבינה מה אני עוברת ופשוט תיארה לי איך היא חוותה זאת. היא אמרה לי 'זה כמו לצלול למים עמוקים, את צריכה לקחת נשימה ארוכה, לצלול ויהיה בסדר. את תצאי מזה, תראי איך הילדים גדלים קצת ואז תראי איך פתאום דברים נפתחים'. זה באמת היה כך.
"אני רואה את זה משתקף אצל הבנים שלי שכבר גדלו. היום כשאני נוסעת לכנס הם אפילו מאושרים, כי הם יודעים שיקבלו פינוק מהסבים והסבתות ויקבלו מתנה כשאחזור. פעם בשנה בחופשת הקיץ הם גם מתלווים אליי לנסיעה. עם בתי הקטנה אני עוברת שוב את התהליך אבל הניסיון מקל בהחלט, אני במקום אחר לגמרי. הדימוי הזה של הצלילה למים עמוקים בנשימה ארוכה זה דימוי שאימצתי ואני מיישמת אותו כל הזמן".
האם היו גם מדענים גברים שהיוו עבורך דגם לחיקוי?
שטרן "בתחילת הדוקטורט ב-2005 המנחה שלי שהייתי למעשה הסטודנטית הראשונה שלו, היה פרופסור טל פופקו. אז גם נולדו לו שני ילדים. חוקר מסור מאוד, מבריק ומצליח אבל גם איש משפחה מסור עד היום. ב-15:30 הוא היה עוזב הכל וחוזר הביתה לילדיו. אשתו אף היא חוקרת פה ופשוט ראיתי את השוויוניות ביניהם ונפעמתי מזה. הבנתי שאם זה עובד בשבילו אז זה כנראה יעבוד גם בשבילי".
|
|
יישום דגם השילוב בחיי היום-יום
|
|
|
|
|
|
|
|
|
| "אני בעצמי יוצאת כל יום סמוך לשעה 16:00, זה משהו אולי חריג בנוף האקדמי של חברי הסגל בביולוגיה, אבל זאת אני ואין לי כל בעיה לעודד את הסטודנטים שלי במעבדה שיצאו הביתה מתי שהם צריכים. חשוב לי שיעבדו עם מוטיבציה ורצון אבל אני לא מסתכלת לאף אחד על השעון, זה לא קריטריון מבחינתי" | |
|
|
|
הד"ר עדי שטרן חזרה לאוניברסיטת תל אביב ב-2014. כיום היא חברת סגל בכיר במחלקה לביולוגיה מולקולרית של התא וביוטכנולוגיה בפקולטה למדעי החיים באוניברסיטת תל אביב, מרצה ועומדת בראש מעבדת מחקר עם צוות מוכשר של 12 איש שהיא גאה בו מאוד.
כיצד את משלבת בפועל את תפישתך באשר לשילוב משפחה וקריירה בעבודה עם צוות המעבדה שלך?
שטרן: "שתי דוקטורנטיות בצוות שלי בהריון וחשוב לי מאוד לעודד ולחזק אותן. להיות דגם לחיקוי עבורן. אני בעצמי יוצאת כל יום סמוך לשעה 16:00, זה משהו אולי חריג בנוף האקדמי של חברי הסגל בביולוגיה, אבל זאת אני ואין לי כל בעיה לעודד את הסטודנטים שלי במעבדה שיצאו הביתה מתי שהם צריכים. חשוב לי שיעבדו עם מוטיבציה ורצון אבל אני לא מסתכלת לאף אחד על השעון, זה לא קריטריון מבחינתי. אני עובדת קשה מאוד ולעיתים משלימה עבודה בערבים או בסופי-שבוע, מתי שצריך ואם צריך, אבל אני יוצאת ב-16:00 כי זה מה שקבעתי לי בלוח הזמנים שלי עם הילדים.
"בשנה הראשונה שלי פה כשחזרתי מארה"ב, הקמתי את הפורום ל'צעירי הפקולטה לביולוגיה' ובאה אליי אחת הדוקטורנטיות ואמרה לי שהיא מרגישה שאין מספיק קשר ושיח בין הדוקטורנטיות באוניברסיטה ואז סייעתי לה להקים את ה'פורום לדוקטורנטיות צעירות'. כאשר הזמינו אותי לדבר בפורום הזה, ראיתי כמה הנושאים האלה הם מהותיים וכמה האתגרים האלה משותפים לכולן".
|
|
