אני יליד הנרטיב של בן לעם סגולה. זה הנרטיב שקנה לו מקום של כבוד בין כותלי בית הספר, בו עשיתי את ראשית צעדי כילד הבא להיכל ההשכלה.
כשאני כותב שורות אלו מתייצבת לנגד עיני דמותו של מחנך אהוב,
ברוך אורן, שבקול אבהי כואב מדבר אלי. מחנך שהיה חשוב לו להבהיר לי, כי אני טועה בכפירתי, שאינני בן לעם סגולה. אני חש עכשיו את נימת קולו הכואבת של מחנך בכתה ח', המקדיש מזמנו כדי לחלץ אותי, ממה שנראה בעיניו גישה מוטעית של תלמיד.
קשה לשחזר אירוע, שהתרחש לפני יותר משבעים שנה בגן הירק של בית הספר לילדי עובדים ע"ש משה הס בפתח תקוה. המחנך, ברוך אורן, מצטרף לקבוצת תלמידים, שהתנדבה להישאר אחר שעות הלימודים כדי לעשב עשבים שוטים בגן הירק, בעיקר את היבליט. כן, היה פעם דבר מאוד יפה בבית הספר, כל כתה עיבדה חלקת אדמה יחסית גדולה וגידלה בה ירקות.
אני משחזר את האירוע, ומנסה להעלותו על הכתב לא בסגנון של הילד בן 12, אלא תוך שימוש בדפוסי סגנון ותכנים, כפי שעוצבו אצלי, כשאני מהלך כבר בעשור התשיעי לחיי. תוך כדי עישוב עשבים שוטים התנהל ויכוח, בו אני מציג את הביטוי "אַתָּה בְּחַרְתָּנוּ מִכָּל הַגּוֹיִים" כאמירה לא מוסרית. יתרה מזאת, אני רואה בקביעה, לפיה עם ישראל הוא עם סגולה ביטוי של ביטול ודחית עמים אחרים.
לצערי, הרעיון של עם נבחר העלה את עמי על שרטון של התנשאות. מצד אחד ישנה התייחסות ערכית ומוסרית לעבד ולאמה אבל המחסום הערכי נפרץ בהתר "מֵהֶם (מהגויים) תִּקְנוּ עֶבֶד וְאַמָּה" (ויקרא כ"ה, 44). ישנה התייחסות מאוד ערכית ומוסרית במקרא בכל נושאי הנשך, אך המחסום נפרץ, כאשר מדובר בנכרי - "לָנָכְרִי תֹּשִּיךְ" (דברים כ"ג 21).
לצערי, הכשל המוסרי בשזירת כתר הסגולה ו"אַתָּה בְּחַרְתָּנוּ" גולש מ"לַנָּכְרִי תַּשִּיךְ" בספר דברים לקביעה המצערת, שיהודי עובר עביר, אם הלווה לגוי ללא רבית אצל הרמב"ם, "הלכות מלוה ולוה", פרק ה', הלכה א'.
רעיון הסגולה, שמעלה אותנו על שרטון ההתנשאות מעל כל הגויים, הביא את ספרות חז"ל לקביעת מצמררת של הלכה, האוסרת על קבלת סעד או צדקה מגוי בכל מצב, כפי שמצוין בבא בתרא דף י' ע"ב. יתרה מזאת' על-פי אותו מקור לא רק שאסור לקבל מהם סעד וצדקה אסור גם לתת צדקה לעניי הגויים.
הקביעה בבא בתרא עוברת היום טירוף מערכות. מצד אחד החיים מחייכים לצדקה ולסעד הנדיב, שמגישה ארצות הברית למדינת ישראל בעוד שההלכה בבא בתרא שוללת אותה מכל. אבל את כל הנזק התודעתי היא כבר עשתה. היא חלחלה לתודעה שלנו אמירות של התנשאות לא מוסרית על עמים אחרים. הוראה מוסרית וערכית החוזרת ונשנית בדבר יחס לגר, שהוא מקור גאווה לכל הומניסט יהודי מצטמצמת רק לגר צדק ולא לגר באשר הוא ("ספר המצוות" הרמב"ם, מצוות עשה, ר"ז).
אני מנתב את הוuיכוח שלי לתחום צר, והוא מה עלולה לחולל הקביעה של עם סגולה. בתחום הצר הזה אני נותר איתן בדעתי שהקביעה הזו גרמה נזקים תודעתיים קשים לעם ישראל והעצימה רוחות רעות של לאומנות. הנזק הוא בעיקר גם במתן ההתר להשמדת האחר עד גלישה לקיצוניות חסרת רחמים "מעולל ועד יונק" בהוראה של שמואל ל
שאול.
שבעים שנה
שורות אלו הקדשתי למורה אהוב, שמעטים כמוהו ניתן למצוא בין כתלי בתי הספר שלנו. כאב לו שאני איתן בדעתי כי נדבך אחד במסר הבלתי מוסרי במקרא הוא הקביעה שעם ישראל הוא עם סגולה.
לאחר שעות עבודה בגן הירק הוא לטף אותי והביע את צערו על כך "שאמנם היו לנו הישגים נאים בעקירת עשבים רעים בגן הירק, אבל אני המורה לא הצלחתי לעקור עשב רע מתלמידי".
ממרחק של כשבעים שנה מאותו אירוע, אני הוא שכואב את עוצמתה המזיקה של נימת "אתה בחרתנו" המכה בנו כחברה. חסרה לי דמותו של המחנך האהוב שכה רציתי להמשיך את השיחה מאותה נקודה בה סיימנו אותה בגן הירק של בית הספר לילדי עובדים על שם משה הס בפתח תקוה.
נותר לי לומר למורה ברוך אורן, שרבדים מוסריים אנושיים וחברתיים הגנוזים בספר הספרים יקרים לי. אני שואב מספר הספרים את תכני הכתיבה שלי היום ואכתוב על כך גם מחר. מהמקרא אשאב את תכני כתיבתי על הון מופקר של בעלי "חרסה", שהעתיק משכנו מירוחם בנגב לאיזמיר בטורקיה. שם לא חלה עליו חובה לשלם להון האנושי ימי מחלה, ימי חופשה שנתית, קרן פנסיה, ותק, תשלום שי בחגים. לכן הוא יכול לזרוק הון אנושי בירוחם ולהעתיק משכנו לטורקיה של
ארדואן. שם חלה עליו רק חובת תשלום שכר שעתי והזכות לפיטורים מאתמול להיום.
בעקבות בעלי "חרסה" הלכו גם בעלי "כיתן" דימונה "ומגבות נגב" בערד, שהעדיפו ניצול מופקר של הון אנושי באסיה הרחוקה על פני ההון האנושי של תושבי דימונה וערד. את חיילנו ננעיל בנעליים מהודו ואת דגלי הכחול לבן נניף בגאווה ביום העצמאות ממתפרות ההזעה בהודו ולא ממפעל בו עובד הון אנושי ישראלי, ומחר כבר סלולה הדרך לסגירת מפעל לרכיבים אלקטרוניים, שם זולים יותר במזרח אסיה, כשההון שם משוחרר לחלוטין מחובות סוציאליות כלפי ההון האנושי.
