מדי יום ששי מתכנס הטריבונל הקבוע באולפן הטלוויזיה (12). היעד: שפיטת נתניהו וגרירתו לכיכר העיר. מי לא בא? מי שלא הוזמן. השמאל מנהל בלעדית את ההצגה. היא שלו טוטאלית. הוא לא מרשה לאנשי ימין להפריע, ובכלל לפקוד מקום זה. כאן קודש הקודשים של המדיה/שמאל. הקולקטיביות הרעיונית צובעת/מְמָשְטֶרֶת את המדיה באדום שחור. הבעיה היא לא רק באמנון פה גדול אברמוביץ, הנהנה מזחיחות ומאיתרוג עצמי נפוחים עד בחילה. הבעיה גם באיתרוג האוטומטי שמספקים הבוסים שלו לטריבונל הקדוש בניצוחו. אין כל מידה סבירה של ביקורת עצמית (שהיא כאוויר לנשימה לעצם קיום המדיה), על-מנת שיעמידו מולו אנשי ימין, מאלה המסוגלים להתעמת אתו במותב הנ"ל, בגובה העיניים.
רהוטים ובקיאים כריקלין, כליבסקינד, כ
עמית סגל, כאראל סגל. ד"ר גיא בכור,
יואב יצחק,
יעקב אחימאיר,
ינון מגל, נועם אמיר
ליטל שמש,
אהוד יערי (נעדר באחרונה, מדוע? סר חינו?), דנה סומברג, ויש עוד רבים רבים (ויסלחו לי אלה שלא הוזכרו), כולם אנשי תקשורת מצויינים.
אבל לכו---לם הכניסה אסורה. ההצגה הקבועה המבחילה בחד-צדדיותה של יום ששי, היא הצגה מוטה בקיצוניות ולדעתי על גבול הפלילי, שהרי גם כספים ציבוריים וכספי מדינה זורמים בעורקי ערוצים אלה. והיא בבחינת אצבע בעין למיליוני צופים. אבל לאותם בוסים לא אכפת. נהפוך הוא. כל המרבה הרי זה משובח, שהרי מחר הם ישלחו שוב את
דנה ויס לוושינגטון (היא לא טסה לשם על דעת עצמה), לעשות שיימינג בוטה וגס רוח נוכח כל העולם, לראש ה
ממשלה שלה, ושלשום הם שלחו את יאיר וינרב למוסקבה לעשות שיימינג בוטה וגס רוח לרה"מ שלו (והוא הרי לא טס למוסקבה על דעת עצמו), נוכח כל העולם.
שוב ושוב אנו חוזים בתקשורת שמבזה את עצמה, ואיננה מבינה את מהות תפקידה. וגם שבויה לחלוטין בכבלי הפ.ק (פוליטיקלי קורקט), האנטי ציוני. תקשורת שאולי כבר כילתה את פתיל נחיצותה עד תום. מיצתה ואף חוזרת ומבזה את עצמה. היש תקווה שיקום גוף מבקר (הרי אנו חיים בעידן הרגולציה. היכן היא?), שיאמר לרודני הרוח והמחשבה, נפוחי החשיבות העצמית, שם למעלה, אולי די?
שרה נתניהו: מקול ענות גבורה לקול ענות חלושה...
ויש עוד פן להתייחסות התקשורת למשפחת נתניהו ואי-אפשר להשלים פרק זה ללא התייחסות ל
שרה נתניהו ולמשפטה, שהסתיים השבוע בפסק דין המחייב, לעניות דעתי, חשבון נפש עמוק ויסודי בפרקליטות.
דוח
מבקר המדינה על הוצאות מעון ראש הממשלה בשנת 2015, הוא שהיה הטריגר לפרשה שהחלה לפני כארבע שנים. החקירה נגד נתניהו כללה שבע פרשות שונות, בין היתר נכללו ב"חבילה" הגדולה הזו, שהחלה בקול תרועה גדולה ונסתיימה בקול ענות חלושה, פרשת החשמלאי (אבי פחימה), פרשת בקבוקי המיחזור, ופרשת הזמנת רהיטי הגן למעון הפרטי בקיסריה וכמובן כמובן הפרשה הידועה בשם החמגשיות. בכתב התביעה נטען כי נתניהו השיתה הוצאות פרטיות של משפחתה, על קופת המדינה. היועץ המשפטי לממשלה
אביחי מנדלבליט סגר שש מתוך שבע הפרשות האמורות. ארבע שנים לאחר פתיחת החקירה נגד שרה נתניהו.
בשורה התחתונה, נתניהו חויבה בתשלום של 55,000 שקלים כולל קנס של 10,000 שקלים לקופת המדינה. ובקצרה, ההר הוליד עכבר. גם משום שבארוחות הללו, ששרה "אירגנה", היה מדובר גם באירועים רשמיים.
רה"מ שהתייחס לפרשה הזו והגיב עליה עוד בהיותו ברמת הגולן, בסיום טקס הנחת אבן הפינה ליישוב על שם
דונלד טראמפ, אמר שהשופט קבע כי 'העולם הפלילי זר לשרה' וגם לא הייתה שום מרמה מצידה של רעייתו. והוסיף עוד הערה המחייבת תשומת לב: "היום הסתיים מסע צייד הזוי של ארבע שנים על חמגשיות ואוכל. אם לא היה מדובר באשתי לא הייתה נפתחת חקירה".
הדברים הללו מחייבים חשבון נפש. ושוב המדיה, שארבע שנים עסקה באינטנסיביות בפרשת החמגשיות, חייבת לבדוק את עצמה. ועוד הרהור החולף במוחם של רבים: אולי גם סופם של תיקי נתניהו יהיה דומה?
