"חבל שלא שרפו אותך באושוויץ"

אמי ז"ל עלתה לישראל בשנת 1933 מהעירה אוסטרומזבייץ', מספר קילומטרים ממה שיהיה אחרי כמה שנים בית משרפות אש ובית מטבחיים לעם היהודי בטרבלינקה. אמי יצאה טרם האימה, שלקחה עימה לטרבלינקה את כל משפחתה ואת כל העיירה בה גדלה. אימת טרבלינקה ליוותה את אמי כל חייה, הגם שהיא עשתה הכל שאנחנו הילדים, שנולדנו כאן בישראל, לא נהיה שותפים למה שהתחולל ושרף את לבה. למרבה הצער, בשנת 2019 בלב תל אביב היה מי שבאלימות מילולית החליט שהוא חייב להחזיר אותי לאותה אימה שלוותה את אמי עד יום מותה. "אשכנזי מסריח, יא קומוניסט עוכר ישראל, חבל שלא שרפו אותך שם באושוויץ", צרחו לעברי שלושה פרחחים, שליוו אותי בצרחות ובצפירות מחרישות אוזניים מצופר ידני מכיכר דיזנגוף לתחנת האוטובוס ליד גן מאיר בתום משמרת ההזדהות עם רומאן לוין וכמאל זיידאן דרוזי הכלואים בכלא שש. חוויתי חוויה של אלימות מילולית קשה גם בתחנת האוטובוס, כשיתר הממתינים בתחנה לא הצליחו לפצח את פשר האמירות הלקוחות מהסגנון של פלוגות הסער מימיה האפלים של אירופה - "חבל שלא שרפו אותך באושוויץ, אנחנו נדאג לשלוח לשם את הדרוזי והאוקראיני". את הלקסיקון המזוויע טבלו באמירות מבחילות: "יא אשכנזי זקן ומסריח מזדיין עם ערבים". כמאל זיידן הוא בן למשפחה, ששכלה שניים מבניה במלחמות ישראל בהיותם חיילים בצבא הגנה לישראל. כמאל הגיע לכלל החלטה לסרב לשרת בצבא. כיום הוא כלוא בכלא שש בבידוד מוחלט עם תאורה ומצלמות הפועלות 24 שעות ביממה. במהלך היום בצינוק בחדר הבידוד אסרו עליו לשכב על המיטה. התאורה הבלתי פוסקת מקשה עליו להירדם. לאותם תנאים זוכה גם רומאן לוין עולה חדש מאוקראינה, שמסיבות אידאולוגיות החליט שהוא מסרב לשרת. אני, שעון על מקל ההליכה, נמנעתי מלענות לפרץ מילות הזוועה שזיהם את הרחוב ההומה במרכז תל אביב, מחשבותי רק נדדו למה שאמר לפני כשלוש שנים יאיר גולן סגן הרמטכ"ל: "מפחיד לזהות בקרבנו תהליכים שהתרחשו באירופה לפני השואה".