אם נסכם את מערכת הבחירות הנוכחית, בדומה לקודמתה מלפני כמה כשלושה חודשים, היא מערכת חסרת התייחסות כמעט לנושאים המרכזיים האמורים להידון ולאפשר לציבור לבחור כפי הבנתו. לכן, מן הראוי לומר זאת בגלוי לב:
הפוליטיקאים מכל הקשת הפוליטית, ללא יוצא מן הכלל, מתייחסים לציבור הבוחרים כאל אסופה של טמבלים הבולעים, פעם אחר פעם, את הפיתיונות שבחקת הפוליטיקאים כדי "לדוג" עוד ועוד בוחרים. מצער! אם ישראל הייתה בלגיה או נורבגיה או ארה"ב, מילא. לצערנו הרב, ישראל היא מדינה שיש בה מחלוקות משמעותיות ביותר הנוגעות לעצם קיומנו. והפוליטיקאים עוסקים בגימיקים, במכירת מילים ריקות מתוכן, הבטחות שמעולם לא קוימו ולעולם לא יקוימו. ומרבית הציבור, בולע ובולע, ורבים מתוכו עוד טוענים ש"המאכל" הוא ממש גורמה.
בדרום הארץ מתנהלת מלחמה מזה שנתיים עם הפסקות קצרות הנקנות בכסף על-ידי ממשלת ישראל. לפני שמתחילים לתקוף אותי על קביעה זו, אנא בדקו קודם מי אומר זאת: ראשי ישובים בדרום, בחלקם הגדול חברי הליכוד. אומרים זאת תושבי הדרום השוהים במקלטים ושחייהם משובשים עד אימה. זה הרי מצב לא נורמלי. זה לא ביטחון אלא חוסר ביטחון. חמאס הוא המכתיב לנו מתי יהיה שקט ומתי לא, ובתמורה לכך ממשל ישראל מעבירה מיליונים. אני רק מצטט מה אומרים רוב האזרחים בדרום. למקרא שורות אלה, יבואו מגיבים מביני דבר ויספרו שבתקופה ההיא...היה גרוע באותה המידה, אם לא יותר. נניח שזה נכון. מה זה חשוב? הרי ה
ממשלה הנוכחית הבטיחה ביטחון מלא, חיסול החמאס, מבצע רחב לניקוי הרצועה, ומה לא. אז לפני שמישהו מאיר לי שבעבר היה יותר גרוע, שישאל את עצמו מדוע ממשלת ישראל לא מילאה אחר הבטחותיה??? קל לבוא בטענות לאחרים. קשה להודות ולבוא בדרישה חד-משמעית מממשלת ישראל להבטיח ביטחון. פשוט. מישהו עוסק במצב הביטחוני במערכת הבחירות, כי אני לא ממש נחשפתי לכך?
מרוב עיסוק בביצה הפנימית הישראלית, הציבור הישראלי אינו מסתכל על המתרחש מעבר לאוקיינוס. נכון, טראמפ תומך נלהב של ראש הממשלה, נתניהו. לפני מספר ימים קיבלנו עוד הוכחה לכך כאשר טראמפ עצמו דרש מנתניהו לא לאפשר את ביקורן של שתי חברות הקונגרס האמריקניות, רשידה טליב ואילהאן עומאר. טראמפ לא רצה כי הן דמוקרטיות. בישראל הייתה התלבטות כי היה חשש לפרובוקציות מצדן. נתניהו הסכים בכל זאת לאשר את כניסתן אך, כאמור, טראמפ דרש ואי-אפשר לסרב לנשיא. וזו ההמחשה לבעיה הגדולה שנתניהו יצר: מאז ומעולם ישראל דגלה במדיניות מאוזנת כלפי שתי המפלגות הגדולות בארה"ב. האיזון הופר. הדמוקרטים מבטיחים שהיחסים בין ישראל לארה"ב לא ייפגעו. מי שהיה לאחרונה בארה"ב ונחפש לפוליטיקה האמריקנית יכול להעיד שיש כעס עמום על ממשלת ישאל בקרב הדמוקרטים. מה יקרה בעתיד נדע רק בעתיד. מי שהכי מודאגים הם יהודי ארה"ב שברובם המכריע מצביעים לדמוקרטים. הארגונים היהודיים הגדולים כועסים מאוד על נתניהו. תבדקו מה הם פרסמו רק לאחרונה. במערכת הבחירות הזו בישראל אין כל התייחסות לנושא החשוב הזה. אין כל ויכוח ענייני ומן הדין שיהיה כי ישראל איננה, עדיין, מדינתו של ראש ממשלה זה או אחר. זה עניין שנוגע לכולנו. יוק התייחסות.
כל גורמי המשק, כולל בנק ישראל, קובעים שהמצב הכלכלי אינו כפי שמתואר על-ידי הממשלה. הגירעון בתקציב עומד על כמה עשרות מיליארדים. זה גורם להאטה במשק העלולה להוביל למיתון מיד לאחר הבחירות. רק לפני יומיים-שלושה פרסמה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה נתונים מדאיגים מאוד באשר למחירי הדיור הממשיכים לעלות בצורה מטורפת. כך גם מחירי הפירות והירקות שעלו כפליים רק לפני מספר ימים. גם מחירים של מוצרים אחרים. תומכי הממשלה הנוכחית יטענו ששדה התעופה בן-גוריון מלא עד גדוש, שיש על הכביש רק מכוניות חדשות, וגו. יש בישראל כ-9 מיליון איש. הרוב נוסע לחו"ל או קונה מכוניות חדשות? לא ולא. תקראו את נתוני הלמ"ס. את תומכי הממשלה זה לא מעניין. האם זה נושא שראוי לדון בו במערכת הבחירות? לעניות דעתי, כן רבתי. מדברים? כלום.
יש שיאמרו שממשלת ישראל שהיא ממשלת מעבר, היינו אינה ממשלה הנהנית מאמון הכנסת, מאמון הציבור אפילו, כי הרי שהיא לא נבחרה אלא ממשיכה לכהן משום שאי-אפשר להשאיר מדינה ללא ממשלה, מנסה לתקן את המצב כדי לאפשר לה למשול. משילות זו מילת הקסם. מי שמביט בעין אוביקטיבית מבין שיש כאן ניסיון לפוטש בחסות החוק או החלטות של היועמ"ש שנועד לקבע את שלטון הפוליטיקאים ולא שלטון החוק. הצו שהוציא בג"ץ נגד מינוי מנכ"ל חדש למשרד המשפטים לאחר שהמנכ"לית,
אמי פלמור, נזרקה בבושת פנים, מצביע על כך שתחת קוד המשילות נעשים מהלכים מסוכנים ביותר. עד כמה נושאים אלה תופסים מקום מרכזי במערכת הבחירות? כמעט כלום. שעתיים של דיון ציבורי ועוברים לשטות הבאה.
ועדיין לא דיברנו על מערכת הבריאות, מערכת החינוך, רווחה, נושאים האמורים לגעת בכל אחד ואחת מן האזרחים. נושאים אלה אינם נכללים במערכת הבחירות הזו, ואם כן, הנפח הוא ממש קטן ביותר. מה, הפכנו באמת ללא אכפתניקים בצורה המעוררת דאגות? מסתבר שכן.
תיקי נתניהו הממתינים לשימוע, וכן תיקיהם של עוד כמה שרים, מעוררים וויכוח אם כי בשוליים. במהות הוויכוח הוא על התנהלות היועמ"ש. כאן הוויכוח הוא יצרי מאוד. נתניהו נלחם על חייו הפוליטיים. זו הסיבה שבמערכת הבחירות הנוכחית, כמו בקודמתה, רק נתניהו מופיע בקמפיין ורק הוא. מן הצד השני, מכחול לבן, שומעים תגובות ולא ממש עמדה ברורה. גם נתניהו וגם מנהיגי מפלגות אחרים סבורים שבאמת אזרחי ישראל הם מטומטמים גמורים, לכן מוכרים להם סרטונים דביליים, מנותקים מן המציאות, ובלבד שיקנו את ה"סחורה". אם ישנם כאלה הנתפסים לתעמולה הזולה הזו, כי אז באמת שהם מטומטמים.
לסיום, אתייחס למה שבעיני אינו מקבל את המקום הראוי: פרשת הצוללות. אני סבור שפרשה זו נוגעת בלב לבו של ביטחון ישראל. זו לא עוד פרשה. נניח שנתניהו אינו קשור. האם בכל אלה שכן קשורים, המערכת טיפלה כראוי? לא ולא. עבר זמן רב למדי מאז שהפרשה נחקרת ונחקרת ואין אפילו בדל של התקדמות. אני לא קראתי ולא שמעתי ולא קראתי על כך חודשים רבים. האם הפרשה הזו אינה חשובה מספיק כדי לדון בה במערכת הבחירות? וודאי שכן. אני לא רוצה לחרוץ דין כי איני יודע אך לא ייתכן ששרים בכירים העידו על מעשים לכאורה פליליים או תמוהים ביותר בפרשה זו, והיועמ"ש שותק. מערכת הבחירות אינה עוסקת בסוגיה חשובה זו. בושה.
הגיעה העת שהפוליטיקאים בישראל יתחילו לקחת את האזרחים ברצינות ולא יעשו צחוק מהם. פוליטיקה אינה דבר מגונה. ההפך. הפוליטיקאים הישראלים, ברובם המכריע, גורמים לפוליטיקה להיראות כמקצוע העתיק בעולם.
