המלחמה בין נתניהו וצוותו לבין כלי התקשורת המדווחים על המעשים המיוחסים לראש ה
ממשלה בשלושה כתבי האישום כפוף ל
שימוע, היא מלחמה טוטלית. האשמות הנשמעות מכל הצדדים קשות ביותר. המציאות עולה על כל דמיון. האלימות, השיסוי, ההסתה, האיומים, ומה לא, כל אלה הגיעו לדרגה מפחידה. אלא שבתוך כל בליל הידיעות והפרשנויות, מתעוררת שאלה מרכזית: האם זכותו של הציבור לדעת במי הוא הולך לבחור? האם יש חשדות נגדו, אילו סוגי חשדות? זו שאלה שצריכה להטריד כל אדם הגון הזכאי לקבל מידע על המועמדים האמורים לייצגו. הסתרת המידע מן הציבור, בכוונת מכוון או באיצטלה של שמירה על זכויותיו של הפרט, כולל הזכות לחפות כל לא הוכחה אשמתו, יש בה כדי לפגום קשות בבוחרים עצמם.
פרסום תמלילי החשדות נגד נתניהו יש בו לכאורה פגיעה בזכויות יסוד. עם זאת, כל מי שלמד משפט חוקתי יודע שישנן זכויות מתנגשות ומישהו צריך להכריע איזו זכות גוברת על זכות אחרת. אין ברירה. במקרה שלנו, זכותו של ראש הממשלה להוכיח את חפותו בבית משפט, זכותו שהחומר שנערם אצל היועמ"ש בעקבות החקירות וההחלטה של הלה להגיש שלושה כתבי אישום כפוף לשימוע, ומאידך זכותו של הציבור לדעת דווקא בעת הזו שלפני בחירות, במי הוא הולך להצביע.
לעניות דעתי, בהינתן שהמדובר באיש ציבור המבקש שוב את אמון הציבור בבחירתו, אין כל ברירה אלא שמצבו המשפטי, כמו מצבו הבריאותי, יהיה גלוי לעין הציבור לפני הליכתו לקלפי, גם אם יש לכאורה פגיעה בזכויות הפרטיות של נתניהו, אך לא רק שלו אלא של כל אלה המתמודדים בבחירות לכנסת. ביטן, דרעי,ליצמן, וכד'. זכות הציבור לדעת מה מייחסים למועמדים השונים, במקרה של אנשים ציבור, גוברת על זכויות פרטיות אחרות. נבחרי הציבור קובעים את גורלנו, קובעים אם תהיה מלחמה או לא, איך נחיה. הם לא אנשים פרטיים אלא הם מעמידים את עצמם למבחן הציבור.
מניעת קבלת המידע הנחוץ על מצבם של הנחקרים והנתבעים העתידיים עד אחרי הבחירות מצד רשויות החוק, היא לא פחות מפגיעה קשה בציבור הבוחרים. רק לפני זמן קצר נתבשרנו שהיועמ"ש דוחה את פרסום תמלילי החקירה בתיקי נתניהו, לאחר הבחירות. כך קרה לפני הבחירות הקודמות לפני כארבעה חודשים. כך עתה. ומה יקרה אם תיכפה עלינו מערכת בחירות נוספת כי לאחר הנוכחית שוב לא תהיה אפשרות לכונן ממשלה? שוב יידחה הפרסום? זה הרי הזוי. מעולם לא מתחתי ביקורת על היועמ"ש ועל מהלכיו. עם זאת, איפה עובר הגבול בין חשד למניעת מידע מן הציבור לבין חשדות לשיתוף פעולה עם החשוד נתניהו? זה מערער את אמון הציבור.
דרישה לגיטימית
רשויות המדינה כולן הן נאמן הציבור. הן צריכות לעבוד לטובת הציבור כולו ותו לא. ברגע שרשות מרשויות החוק תתחיל לעבוד עבור פוליטיקאי זה או אחר, אפשר להכריז על פשיטת רגל מוחלטת. גם היועמ"ש הוא נאמן הציבור, לכן אני סבור שמניעת המשך פרסומי התמלילים מחקירות ראש הממשלה, היא פגיעה חמורה בזכות הציבור לדעת, פגיעה חמורה בשלטון החוק. במשטר דמוקרטי אלה אינם דברים בטלים. ההפך.
אין לי מושג מה העלתה הבדיקה של היועמ"ש בקשר לפרשה החדשה שנתגלתה לפני יום-יומיים, הפרשה בה מתברר שלמרות האיסורים המפורשים החלים על ראש הממשלה להתערב בנעשה במשרד התקשורת, כמוני גם מיליונים אחרים אינם יודעים מה הייתה הסיבה לסיום הבדיקה במתן הזהרה לנתניהו לבל ישוב להתערב. לא צריך להיות משפטן דגול כדי להבין שהפרשה היא לא ממש זוטי דברים אלא יש בה הרבה הרבה יותר. אך נניח שאני ועוד רבים טועים, האם אין זו זכותנו לדעת מפיו של היועמ"ש מדוע החליט מה שהחליט? או שמא זה יהיה אחר הבחירות.
לא רק ראש הממשלה חשוד בפרשיות שונות ועומד בפני שימוע שיכריע אם יועמד לדין או לא, אלא ישנם עוד שרים וח"כים שלגביהם הוחלט להגיש ככתב אישום כפוף לשימוע. הם מתמודדים גם במערכת הבחירות הזו. האם אין זו דרישה לגיטימית שגם לגביהם יתפרסם מידע מהימן במה הם חשודים?
בהתייחס לעובדה ששומרי הסף הוחלשו בצורה כה משמעותית ובלתי מתקבלת על הדעת, מן הראוי היה שהיועמ"ש ינקוט עמדה ברורה. לצערי הרב, זה לא קרה עד עתה. מבקר מדינה חדש המבטל במחי יד כל ביקורת, אינו יכול להישאר בתפקיד, מה עוד שקיימים חששות כבדים באשר למפגשים בארבע עיניים בינו לבין ראש הממשלה בהם "סוכמו" מהלכים. לא יכול להיות שהכל בסתר.
כל מי שהמשטר הדמוקרטי חשוב לו, חייב להצטרף לדרישה שגורמי שלטון החוק יפרסו בפני האזרחים, לפני הבחירות, במה חשודים אנשי ציבור הרוצים להנהיג אותנו. אחרת, תהיה זו פגיעה קשה באמינותם ויושרה. חבל!
