בשבוע שעבר כתבנו כאן כי הגענו לשלב שבו עלינו לחבר בין הגוף והנשמה, בין מדינת ישראל, המשגשגת מבחינה גשמית בתחומים רבים, ובין הרוח של עם ישראל. דומני שלא כתבתי בפירוש, אבל נראה לי ברור שבבחירות האחרונות צד אחד פעל בכל יכולתו לשמר את הפרדת הגשמיות מהרוחניות. והנה בא נושא לפיד המדינה החילונית ובבמה שהוא מקבל ב'
מקור ראשון' (4.10.19) הוא כותב בדיוק את זה, שהמגמה שלו היא להפריד בין החומר ובין הרוח. לא נתעכב כאן על טיעוניו ועל הבנת הנקרא שלו במקורות שעליהם הוא מסתמך, אין זה מענייננו במסגרת זו, רק ציון העובדה. ובצד השני? או שלא הבינו שעל זה המאבק או שלא הבינו שהגיע הזמן לחיבור הזה.
כעת מוצאי יום כיפור, היום שבו כל יהודי חווה את החיבור לרוחניות של עצמו, לנקודת היהדות שבו, ויממה אחרי "תפילת כל נדרי" שנושא הלפיד מזכיר במאמר הנ"ל. אבל אנחנו מתבוננים בפרשת השבוע של השבת הקרובה (דברים לב): [א] הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם, וַאֲדַבֵּרָה; וְתִשְׁמַע הָאָרֶץ, אִמְרֵי-פִי. מסביר 'אור החיים' הקדוש: נתכוון שדיבר עם שני הרכבות שמהם בנוי האדם, אחד חלק הרוחני שיתייחס בשם השמים, ואחד חלק הגופני שיתייחס בשם הארץ, וכשדבר לרוחניות שבאדם קרא אליו ואמר הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם, פירוש חלקי השמים שלהיותם טמונים בנסתר לזה קראם להאזין, וכנגד הגוף שהוא בנגלה אמר וְתִשְׁמַע הָאָרֶץ, פירוש – חלקי הארץ (כלומר הגוף החומרי). וזו הפתיחה של פרשת השבוע, חיבור בין רוחניות וגשמיות.
פרשת האזינו מתמצתת את כל התורה בחמישים ושנים פסוקים שארבעים ושלושה מתוכם הם השירה עצמה ותשעת הפסוקים האחרונים מהווים סיכום. בתורה כולה חוזר שוב ושוב המוטיב של חיבור בין רוחניות לגשמיות כתכלית העבודה של יהודי כפרט ושל עם ישראל בכלל בעולם הזה. המוטיב הזה מודגש מאוד בעשרת הדברות שעליהן מסתמך נושא הלפיד בהטפתו לניתוק בין חומר ורוח. הרי מה הרעיון שבאותו מעמד נורא הוד עם ישראל שומעים הוראות כל כך מובנות מאליהן כמו "לא תרצח, לא תנאף, לא תגנוב"? אלא הרעיון הוא שגם לרבדים הנמוכים ביותר של המציאות החומרית יש נגיעה והשפעה על הרוחניות, שכל מעשה או מחדל נוגע לחיבור שלנו עם "אנוכי ה' אלקיך".
חיבור לנשמה מחזק את הגוף
כמו שכתבנו ברשימה הקודמת, לאורך הדורות חיינו בגלות והתקיימנו כעם בזכות הקשר הרוחני המשותף. שיבת ציון המודרנית הציבה לה כיעד לבנות גוף חזק ובחסדי ה' גם הצלחנו בכך מעל ומעבר לכל הציפיות, נפלאות ממש. אלא שהרוחניות קצת הוזנחה בינתיים, באגף אחד בכוונת מכוון ובאגף שני מחוסר מודעות. וביניהם היו גם אלה שהתעקשו לאחוז ברוחניות לכאורה תוך ניתוק מהחומריות, לא השתתפו בבניין הארץ לפי התסריט המקובל על חסידי החומר. לכאורה עליהם יצא הקצף במערכת הבחירות האחרונה ועוד הרבה קודם, אלא שזה רק לכאורה, כי באופן לא כל כך מפתיע, התגברות ההסתה נגד הרוחניות מקבילה להתחזקות מגמת החיבור בין רוחניות לגשמיות.
כי אכן המלחמה האמיתית היא נגד החיבור הזה שמתפשט והולך. את החיבור הזה ראינו בבירור במעמדי סליחות מקומיים כאשר יהודים העוסקים בחומר כל השנה התעוררו להשתתף באמירת סליחות באישון לילה בבתי כנסת רבים ובצורה בולטת מאוד במעמדי סליחות המוניים כגון אלה שנערכו סמוך לכותל המערבי. יש בחז"ל ביטוי "פוק חזי מאי עמא דבר" צא וראה מה אומר המון העם. כשלא יודעים כיצד להתייחס למציאות נתונה, אפילו בשאלה הלכתית, יוצאים לרחוב ובוחנים כיצד מתייחסים לכך המון העם. לענייננו, המון העם הכריז בנהירתו לסליחות ולתפילות יום כיפור כי מבחינתו ברור שהגשמיות והרוחניות מחוברים והניתוק ביניהם אינו אפשרות סבירה.
אפשר להתקטנן ולבחון מה מידת החיבור, כמה שטח תופסת ההשקה בין הרוחניות והגשמיות, אבל זה חסר תועלת כי אצל עמך רוצים חיבור ליהדות בלי חוכמות, גם אם עדיין לא מקפידים על שלוש תפילות ביום. נכון, רבים מאוד לא הבינו שהמגמה האמיתית של נושא הלפיד וחבריו היא הגברת החומריות על הרוחניות, תהליך שבסופו יגיע ניתוק מוחלט מהרוחניות, מהיהדות ח"ו, ולכן הוא ודומיו קיבלו הרבה קולות של יהודים החפצים בחיבור, אבל דומני שההתפכחות הולכת וצוברת תאוצה. יותר ויותר יהודים מבינים שהמלחמה נגד הימין היא מלחמה נגד היהדות. עד עתה לא הבינו זאת כי ההסוואה הייתה טובה, אבל כעת נושרות המסכות ועם ישראל מפגין במלוא העוצמה את חיבורו ליהדותו.
