המבצע הצבאי של צבא טורקיה בצפון מזרח סוריה הינו למעשה פלישה צבאית לתוך השטח הריבוני של סוריה תוך ניצול חולשתו של השלטון המרכזי. בין טורקיה לסוריה קיים הסכם המכונה "הסכם אדנה" שנחתם בעיר אדנה ב-1998 בנושא מלחמה משותפת בטרור ואבטחת גבולה הדרומי של טורקיה המאפשר לה גם לבצע "מרדף חם" אחרי מחבלים בשטח סוריה עד לעומק של 5 ק"מ, אולם כאן מדובר על פלישה לעומק של 30-40 ק"מ במטרה להקים אזור חיץ קבוע שבו ישלוט הצבא הטורקי.
גם השם שהנשיא
ארדואן בחר לו, "מעיין השלום" הינו ציני, לא שלום ולא נעלים, מדובר בכיבוש שטח גדול של מאות ק"מ של סוריה הריבונית, בעוד הנשיא ארדואן תוקף בחריפות ללא הרף את "הכיבוש" הישראלי, הוא בעצמו מפר ברגל גסה, בשם הביטחון, את החוק הבינלאומי.
הפלישה הצבאית הטורקית לצפון מזרח סוריה רק מסבכת עוד יותר את מצבה של המדינה ומאריכה את האפשרות לשים קץ למלחמת האזרחים ולייצבה. לא מן הנמנע שמה שהניע את הנשיא ארדואן לבצע את הפלישה הצבאית לצפון מזרח סוריה בעיתוי הנוכחי הינו המצב הפנימי בטורקיה, המצב הכלכלי בטורקיה קשה והנשיא הטורקי מנסה, באמצעות הפעולה הצבאית שיזם, לפתור חלק מהבעיות הפנימיות וללכד מאחוריו את העם הטורקי.
אחת הבעיות הגדולות של טורקיה היא כ-3 מיליון פליטים סורים שברחו מסוריה לטורקיה במהלך מלחמת האזרחים ומצאו בה מקלט, הנשיא ארדואן רוצה להחזיר כ-2 מיליון פליטים סורים למולדתם ולישבם באזור שהצבא הטורקי עתיד לכבוש, המשתרע על כ-1500 קמ"ר מזרחית לנהר הפרת, למרות שאין מדובר באזורים שבהם הם גרו לפני מלחמת האזרחים, דבר שעלול להביא לחיכוכים קשים בינם לבין תושבי האזור.
המטרה של הנשיא ארדואן היא להשתמש בפליטים האלה כ "מגן אנושי" ולהשתמש בהם כחיץ על הגבול בין טורקיה לבין המובלעת הכורדית בצפון מזרח סוריה, שאותה הוא רוצה למחוק ולבצע בה "טיהור אתני", בטענה כי "כוחות סוריה הדמוקרטית"( הכורדים) נתמכים על-ידי "מפלגת הפועלים הכורדית" (PKK) שהינה ארגון טרור.
צריך לזכור כי חיילי הצבא הטורקי הינם מוסלמים סונים, גם הכורדים הינם מוסלמים סונים אך הדבר לא מונע מהנשיא הטורקי לנסות ולהוציא לפועל את תוכנית "הטיהור האתני" מזרחית לנהר הפרת.
"הטיהור האתני" המתוכנן של הכורדים נועד למנוע הקמת אוטונומיה כורדית על גבול טורקיה שתעורר את רצון הכורדים בטורקיה עצמה לצעדים מעשיים בדרך להקמת מדינה עצמאית, שאיפה שהם אינם מסתירים כבר עשרות שנים, העם הכורדי מפוזר על פני כמה מדינות:
טורקיה, סוריה, עירק,אירן, אייזרביג'אן, ארמניה וגאורגיה. כרגע מתנהלים קרבות קשים בין הצבא הטורקי לכוחות הכורדים בצפון מזרח סוריה בעוד רוב המעצמות ומדינות העולם מגנות בחריפות את הפלישה הטורקית לצפון מזרח סוריה, הנשיא ארדואן הוביל את הצבא הטורקי לתוך הביצה הסורית ולא בטוח שהוא לקח בחשבון את כל ההשלכות של המבצע הצבאי שיזם נגד הכורדים.
כבר עכשיו ישנן כמה שאלות שאין עליהן תשובות.
- מה יעלה בגורלם של אלפי פעילי דאעש המוחזקים באזור בבתי הכלא של הכורדים?
הפלישה הטורקית לצפון סוריה עלולה לשחרר אלפי לוחמי דאעש ממעצר הכורדים, בריחתם תהייה הצלחה לארגון ותחזק אותו בסוריה, הדבר סותר את טענתו של ארדואן כי הוא רוצה למגר את הטרור של דאעש.
- כיצד תתמודד טורקיה עם הסנקציות הכלכליות הקשות שאמורות להטיל עליה ארה"ב ומדינות אירופה?
- האם הצבא הטורקי יכול להביס במהירות את הכורדים ואת כוחות דאעש הפועלים באזור צפון מזרח סוריה או שהלחימה תהפוך ל"מלחמת התשה" ארוכה?
- מהן ההשלכות ההומניטריות של פלישת הצבא הטורקי לצפון מזרח סוריה? עד כה האו"ם מעריך כי כ-100 אלף תושבים באזור נעקרו מבתיהם.
- האם לאור המצב הכלכלי הקשה,יש לטורקיה מספיק כוח כלכלי לממן לחימה ארוכה של הצבא בצפון מזרח סוריה?
כרגע הלחימה בשטח בעיצומה ולא מדברים על פתרון מדיני של סוגיית הפלישה הצבאית הטורקית לצפון מזרח סוריה, הנשיא ארדואן עדיין זחוח ובטוח בניצחונו ובהגשמת תוכניותיו הצבאיות והמדיניות. רק כשיסתבך מצבה של טורקיה מבחינה מדינית וכלכלית ומבחינת ההישגים של הצבא הטורקי בשטח, סביר להניח שהנשיא ארדואן, השואף להיות המנהיג המוביל של תנועת "האחים המוסלמים" העולמית, יאות למשא-ומתן, בתרחיש כזה נראה כי הנשיא פוטין הוא היחידי שיכול למצוא מוצא מהסבך מכיוון שהוא מקובל על הנשיא ארדואן ועל הנשיא הסורי
בשאר אסד כאחד.
