השופטת: איילת השחר ביטון-פרלה, בית משפט השלום בקריות
המועד: יום רביעי, 17.7.2019, שעה 08:30
הנושא: עניינים מקומיים
מדי פעם מזדמן למדור להיתקל בבעיות רוחביות, הבאות לידי ביטוי באולמו של שופט ספציפי - ושלא תמיד יכול אותו שופט לפתור. זה מה שאירע בביקורים באולמותיהם של שני שופטים בבית המשפט בקריות, שעסקו בעניינים מקומיים - בעיקר עבירות בנייה וחניה. וכפי שעושים לעיתים בית המשפט, נקדים מסקנה לתיאור: חייב לבוא שינוי יסודי ביחס של הצדדים לבית משפט זה.
בשעה היעודה, 8:30 בבוקר, נמצאים באולם רק התובע והקלדנית, למרות שמספר גדול של תיקים קבועים לאותה שעה. התובע אומר שיש לו תיקים בעוד רבע שעה אצל השופטת סימי פלג-קימלוב; "העיקר שם, פה זה דברים קטנים". כלומר: לא די בכך שהמזכירות קובעת כמה וכמה תיקים לאותה שעה, גם רשויות האכיפה שולחות נציג בודד שאמור להיות בשני מקומות במקביל. הקלדנית אומרת, שליום המחרת - האחרון לפני הפגרה - קבועים לא פחות מ-52 תיקים. זהו חלק משמעותי מן הזילות המוחלטת בדיני התכנון והבנייה, המביאה לכך שבכל פינה ניתן לראות בנייה בלתי חוקית.
"לתיק יש חיים משלו"
ביטון-פרלה נכנסת בשעה 8:50: "נו, מה קורה?". למרבה המזל הנאשם בתיק השלישי ברשימה הגיע, אז אולי אפשר להתקדם. ביטון-פרלה פונה אליו: "בוקר טוב. אתה עומד כשאני מזהה אותך. אתה מבין עברית? יופי, אתה יכול לשבת". אבל בעצם אי-אפשר להתקדם, כי הנאשם ביקש מהתובע דחייה לצורך הסדרת ייצוגו - כאילו המשפט נפל עליו במפתיע אתמול בבוקר. ביטון-פרלה שוב פונה לנאשם:
"תעמוד, אני אסביר לך את הדברים. את כתב האישום אתה מכיר? עוד לא קראת אותו? יש לך עותק של כתב האישום? אתה יודע במה מדובר? באיזה מקרקעין מדובר, מה טוענת המאשימה לגביך? אנחנו רק בשלב שאתה מכיר את כתב האישום". ביטון-פרלה מסבירה לו את הדברים בעברית פשוטה וממשיכה: "כל זה נטען שעשית ללא היתר בנייה. אלה הדברים שבהם אתה מועמד לדין. אני אתן לך שהות כפי שאתה מבקש, אבל בפרק הזמן הזה אתה חייב להגיע לעורך דין. הוא צריך לפנות למאשימה, לצלם את חומר החקירה, אולי לבוא בדברים ולהעלות טענות.
"רוב הזמן צריך להיות מוקדש לעבודה של עורך הדין, ואל תגיע אליו שבוע לפני מועד הדיון. אם תגיע לא מוכן, זה בזבוז זמן שיפוטי ואני עלולה לחייב בהוצאות. אני רוצה שתבין איך הדברים מתנהלים אצלי". הנאשם טוען שהוא זקוק לזמן משום שאביו חולה, אך ביטון-פרלה מאזנת נכון בין השיקולים:
"אני אתן לך זמן, אבל צריך להבין שתמיד יש נסיבות אישיות ושלתיק יש חיים משלו. אני אתן לך באוקטובר, זה מספיק זמן, אבל תנצל אותו. עכשיו אתה מקבל פרוטוקול, זו תהיה ההזמנה, ועכשיו אני מזהירה אותך בחובת ההתייצבות. הכל ברור? פרוטוקול ואתה משוחרר".
כעת שוב יש זמן פנוי וביטון-פרלה מדברת עם המתמחה: "קודם כל, בוקר טוב. לך לעוזרת המשפטית, היא עובדת במרתון כל היום, תשאל אותה אם היא צריכה עזרה". התובע מעדכן שהוא צריך להיות בשני אולמות, וביטון-פרלה מגיבה ברוח טובה: "כל עוד אתה אצלי כשאני צריכה אותך - זה בסדר. תראה אם אתה יכול להרים טלפון [לסניגורים] ולקדם, כי היום שלי הוא לא רק שלך; הוא גם של תביעות [המשטרה] ופרקליטות".
המתמחה חוזר: העוזרת לא צריכה עזרה. "מצוין. תאמר שבזה אין לך מה להכין, רק אם היא רוצה שתעבוד על הטיוטות - אז בסדר. תגיד לה שלמחר הכנתי את כל התיקים". כעת ביטון-פרלה פונה לקלדנית, באותה חביבות טבעית: "אני צריכה אותך היום מאוד מדויקת, להיות מגויסת, כל כולך שם [בגלל ריבוי התיקים]. אני מסודרת לחלוטין. רק שכולם יגיעו בזמן, הכל יהיה בסדר. מחר זה יום שאין לי דרך להסביר לך מה זה".
"אני חייבת לגלות גמישות"
בשעה טובה מגיע נאשם שהוזמן לשעה 9:00 ואיתו גם המפקח מטעם הרשות המקומית, לו מעירה ביטון-פרלה: "סליחה, אדוני, לא מדברים בטלפון באולם. אתה יכול לדבר בחוץ". היא מזהה את הנאשם, שואלת - שוב בחביבות - האם הוא דובר עברית ומוסיפה: "מה שאתה לא מבין, אתה שואל". עד שיגיע התובע מהאולם של פלג-קימלוב, מתחיל הסניגור להסביר את הקו שלו - אך ביטון-פרלה מפסיקה אותו: "אל תיכנס לגופו של עניין במעמד צד אחד". אבל לבסוף היא מאפשרת לומר כמה דברים ומכניסה אותם לפרוטוקול.
ביטון-פרלה מבקשת מהמפקח לקרוא לתובע, ומסבירה לסניגור: "זה יום שאני חייבת לגלות בו גמישות, כי מראש קבעתי דיונים של מספר גופים. אני יודעת שלכולם יש דיונים אצל אחרים. זה יומיים לפני פגרה והיה רצון להכניס ביום הזה כמה שיותר". הסניגור מחייך: "זה נותן כוח". ביטון-פרלה צוחקת: "זה למי שיש לו אמונה. חלק מהעניין זה לאכול את היום הזה בכפית".
בינתיים - בשעה 9:30 - מגיע סניגור לתיק שנקבע ל-8:30 ואומר שקיבל את הייצוג רק אתמול. "הואיל ואדוני מופיע פעם ראשונה בפני, אני מסבירה כיצד הדברים מתנהלים אצלי", מעדכנת אותו ביטון-פרלה. "דחייה מקבלים פעם אחת. מאחר שאני משערת מה תהיה עמדת התביעה וכדי שנוכל לקדם, 6 באוקטובר פנוי לאדוני?". התיק נדחה ואפשר לחזור לנאשם שהתייצב וגם התובע כבר באולם.
ביטון-פרלה אומרת לתובע את דברי הסניגור שהוכנסו לפרוטוקול בהעדרו. הסניגור אומר שלנאשם - המואזין בכפרו - יש 26 ילדים משלוש נשים ושואל האם עליו להביא אותם, לנוכח העובדה שלטענתו לא הוא ביצע את העבירה. ביטון-פרלה צוחקת שוב: "מאחר שהבנתי שהוא הגיש תלונה נגד מי מהילדים על בנייה בלתי חוקית, אולי הוא מחפש מי [העבריין]". הדיון כמובן נדחה.
"לבית משפט מתייצבים!"
הנאשם הבא לא טרח להגיע לדיון הקודם והוצא נגדו צו הבאה. ביטון-פרלה מזהה אותו, מוודאת שהוא מבין עברית ושואלת מדוע לא התייצב. התשובה: הוא נאלץ לקחת בת משפחה לבית חולים - מסוג אותם צירופי מקרים מופלאים שמתרחשים מדי יום בתיקים פליליים. "במקרים כאלה צריך לבקש מבית המשפט לפטור אותך מהתייצבות", מבהירה לו ביטון-פרלה. "יש לאדם נסיבות חיים, אבל יש כללים. לפנים משורת הדין אני משנה את צו ההבאה מהפקדה להתחייבות כספית. 2,000 שקל, ואם לא תתייצב - אני אשקול לחלט. לבית משפט מתייצבים! ההסבר שלי גרם לך להבין? אז מעכשיו ואילך אתה מבין".
בתיק נוסף של 8:30 לא התייצבו הן הנאשם והן הסניגור. ביטון-פרלה מבקשת מהתובע להתקשר לסניגור כדי לוודא מי אשם: "אני רוצה לדעת, לפני שאני חלילה מוציאה צו הבאה לנאשם, שהסניגור שלו אמר לו לא להתייצב". התובע מעדכן, כי לדברי הסניגור - הוא ביקש מבן-דודו של הנאשם להתייצב ולהודות בשמו. לא ברור היכן הוא מצא את האפשרות הזאת, וביטון-פרלה מכתיבה החלטה: "הגם שהוצג בפני אישור אשפוז מטעם בא-כוח הנאשם, לא ברור לי פשר אי-התייצבות מי מטעמו או הנאשם. נדרשת הבהרה מצד בא-כוח הנאשם עד 22 ביולי".
השורה התחתונה: נאשמים וסניגורים מפגינים זלזול בבית המשפט: או שנזכרים בדיון ברגע האחרון ואז מבקשים דחייה, או שמלכתחילה לא באים. במשך למעלה משעה לא יכלה ביטון-פרלה לקדם בצורה מעשית אפילו תיק אחד, ולמעשה הזמן השיפוטי ירד לטמיון. ביטון-פרלה יודעת לאזן בין האינטרסים השונים ודומה שהיא מבקשת לפעול ביעילות ובצדק - אך הדבר בלתי אפשרי בנסיבות אלו. קשה גם לצפות ליחס של כבוד, כאשר בית המשפט מפגין - בקביעת עשרות תיקים ליום דיונים אחד - שהוא לא מתייחס אל עצמו ברצינות הראויה. לכן, נחוצה חשיבה מערכתית כוללת - גם כדי להילחם בצורה יעילה במכת המדינה של הבנייה הבלתי חוקית.
יעילות: 9
מזג שיפוטי: 9