X
יומן ראשי
חדשות תחקירים
כתבות דעות
סיפורים חמים סקופים
מושגים ספרים
ערוצים
אקטואליה כלכלה ועסקים
משפט סדום ועמורה
משמר המשפט תיירות
בריאות פנאי
תקשורת עיתונות וברנז'ה
רכב / תחבורה לכל הערוצים
כללי
ספריה מקוונת מיוחדים ברשת
מגזינים וכתבי עת וידאו News1
פורמים משובים
שערים יציגים לוח אירועים
מינויים חדשים מוצרים חדשים
פנדורה / אנשים ואירועים
אתרים ברשת (עדכונים)
בלוגרים
בעלי טורים בלוגרים נוספים
רשימת כותבים הנקראים ביותר
מועדון + / תגיות
אישים פירמות
מוסדות מפלגות
מיוחדים
אירועי תקשורת אירועים ביטוחניים
אירועים בינלאומיים אירועים כלכליים
אירועים מדיניים אירועים משפטיים
אירועים פוליטיים אירועים פליליים
אסונות / פגעי טבע בחירות / מפלגות
יומנים אישיים כינוסים / ועדות
מבקר המדינה כל הפרשות
הרשמה למועדון VIP מנויים
הרשמה לניוזליטר
יצירת קשר עם News1
מערכת - New@News1.co.il
מנויים - Vip@News1.co.il
הנהלה - Yoav@News1.co.il
פרסום - Vip@News1.co.il
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ
X
יומן ראשי  /  יומני בלוגרים
טור דעה אישית בשלישי ובשישי שלא דופק חשבון האם פרישת משה כחלון היא גזירה שהציבור יוכל לעמוד בה? ידעתם שמפקד גלי צה"ל נוסע באוטובוסים ועושה קניות בשוק הכרמל? מה אמרה אופירה אסייג לאיוב קרא כשבחר להתגולל לרגלי ראש הממשלה ועל טוני ריי, אגדת פופ אמריקנית, ששיריו חרכו את הרדיו של שנות החמישים
▪  ▪  ▪
משה כחלון. אסור לתת לו לפרוש [באדיבות מושיק לין ואתר פרה דוקספ

  • קשה להאמין. שר האוצר משה כחלון עלול לממש את איומו ולהתפטר. נעמוד בזה?
  • מה עושה תוכנית טלוויזיה כשהיא מחפשת בדרן שהיה פעם פוליטיקאי? מזמינה את איוב קרא.
  • טוני ריי מילא פעם אולמות עד אפס מקום. היום רק הארכיון הלאומי הציוני זוכר אותו.

ברוך שפטרנו

משה כחלון, שר האוצר שקרב את הכלכלה בישראל אל עברי פי פחת, עומד לנטוש אותנו.
כחלון התבטא בימים האחרונים באוזני מספר אנשים, שיש לו כוונה לפרוש מהחיים הפוליטיים. אם יחליט השר לממש את איומו, אין לי ספק שההחלטה הזאת היא החלטה שהציבור יתקשה לעמוד בה.
לכחלון, היו כמה הזדמנויות קודמות לפרוש מהפוליטיקה מבלי להתבזות, וגם מבלי שידבק בו דימוי של 'לוזר' ושל איש פוליטי שמילה שלו לא שווה כלום. אבל כחלון בחר בינתיים שלא להיפרד מהכיסא.
שר הכלכלה אלי כהן, חבר מפלגתו של כחלון, שהוא מטאור כלכלי בפני עצמו, אישר ש"אין עשן בלי אש", ופרסם בדף הפייסבוק שלו אזהרה, שממנה הבנתי שאנחנו אמורים כנראה להתייתם בקרוב, כשהתחייב שעוד נתגעגע למשה כחלון.
הציבור מצפה משר בממשלה שיהיה איש אמין ושהאמת תהיה תמיד נר לרגליו. זה אמור במיוחד במי שנושא בתפקיד כלכלי בכיר של שר אוצר, שבכוחו להניע מהלכים כלכלים, שיכולים להשפיע על כיסו של כל אחד מאיתנו. כששר אוצר אינו דובר אמת, ואמינותו נפגעת, גם אם מדובר בהתחייבות פוליטית שאינה קשורה ישירות לתפקידו הכלכלי, הוא חייב ללכת הביתה.
כחלון התחייב במילים מפורשות כיצד ינהג אם יוגשו נגד ראש הממשלה נתניהו כתבי אישום. לא רק שהוא הבטיח הבטחה לציבור, שאותה הוא לא הבטיח לקיים, הוא זחל בעליבות על גחונו למפלגתו של נתניהו, לאחר שכל הסקרים ניבאו לו שהוא לא יעבור את אחוז החסימה. הרצון של כחלון לפרוש אינו חדש. הוא סיפר על כוונתו כבר לפני מספר חודשים לאיש עסקים בדרום, והזדרז להכחיש את האמירה. עכשיו שומעים יותר ויותר אנשים מכחלון, שהוא הגיע למסקנה שאין לו מה לחפש בפוליטיקה.
איש לא בחן עד היום את מידת יושרו של פוליטיקאי בפלס בנאים, אבל כחלון מבין כנראה שהוא חצה מזמן את כל הגבולות, ושגם בפוליטיקה קיימים קודים שאותם אסור לעבור. כחלון, שייזכר כאחד משרי האוצר הגרועים שהיו למדינת ישראל וככזה שלא מבין כלום בכלכלה, משאיר אחריו בור תקציבי ענק, שלולא היינו בתקופת בחירות, היינו נאלצים לממן מזמן מכיסינו את הכישלון הכלכלי שהוא ייצר.
לפני ההחלטה על פרישתו, ניצל משה כחלון את ההזדמנות לקפיצה קטנה לחו"ל, הפעם למפגש עם שרי אוצר מכל העולם שנערך בארצות הברית. אין לי שום ספק שנסיעתו של כחלון הייתה הכרחית. איש לא מטיל ספק, ששרי אוצר מהגדולות שבמדינות העולם, יחמיצו הזדמנות שלא תחזור, להיוועץ במשה כחלון בנושאי כלכלה. כחלון, יחד עם שי באב"ד, מנכ"ל משרדו ויד ימינו, לא בזבזו רגע, ופגשו את שרי האוצר החשובים בעולם. איך אני יודע? יותר פשוט ממה שאתם חושבים. תמונה שפורסמה לזמן קצר בדף הפייסבוק של שר האוצר היא המקור לידיעת הזהב, שממנה עולה שכחלון לא נח לרגע, וניצל כל דקה פנויה כדי להסביר את משנתו הכלכלית לחשובים שבשרי האוצר בעולם.
אני רוצה לקוות שהוא עשה זאת בדרך טובה יותר מהדרך שבה שהוא ניהל את כלכלת המדינה. אם תשימו לב בצילום לעמידה היציבה ולשפת הגוף שמפגינים גם כחלון וגם המנכ"ל באב"ד, בפגישה עם כמה מעמיתיו של כחלון, תגלו שיש לנו במה להתגאות ויש על מי לסמוך. כחלון ניצב אל מול שרי אוצר גדולים בביטחון מופגן, כשידיו נתונות בכיסים, מראה שהוא לא שגרתי, במפגש בין ראשי מדינות, וגם לא בין שרי האוצר שלהם - לכחלון זה מותר. כחלון מרגיש גם בארצות הברית בבית. אין סיבה שלא. כשהגדולים שבשרי האוצר מבקשים להסתופף בחברתו, ולו לזמן קצר, כדי להאזין למשנתו הכלכלית, אנחנו צריכים לחוש גאווה שיש לנו שר אוצר כזה.
העברתי את התמונה הבלתי נשכחת של משה כחלון ומנכ"ל משרדו, כשהם מצולמים בחברת עמיתיהם בכנס הכלכלי בארצות הברית לתמי לנצוט-ליבוביץ, שהיא מומחית בנימוסים ובנוהג בינלאומי, וביקשתי לשמוע את חוות דעתה. לנצוט-ליבוביץ הייתה זקוקה לכמה דקות לצורך התאוששות. כמי שמדריכה ומנחה בין השאר את הסגל הדיפלומטי של משרד החוץ, אין מי שבקיא ממנה גם בקוד לבוש, וגם בנימוסים והליכות, כך שעבורה הצצה בתמונה הייתה חוויה לא שגרתית.
לדעתה, מי שעומד מול עמית בכיר שידיו בכיסים, משדר חוסר רצינות וחוסר כבוד לתרבות הבינלאומית. מדובר גם באי-כיבוד הפרוטוקול וקודים של נימוס בינלאומי. לא רק העובדה שכחלון ובאב"ד עומדים כשידיהם תחובות בכיסים הפריעה ללנצוט-ליבוביץ, גם העובדה שהשניים רחוקים מאוד מקוד לבוש שנדרש ממעמד כזה היא דבר בולט לעין. חליפתו של משה כחלון נראתה מרופטת וקטנה על מידותיו. למרות זאת הוא מתעקש לרכוס אותה. ואילו שי באב"ד זיכה את משתתפי הכינוס בהופעה מרושלת עם חולצה פתוחה, שלא לדבר על כך שראוי היה שהשניים יענבו עניבה שתכבד את המעמד.
אז מה היה לנו? שר אוצר שכנראה ניאלץ להיפרד ממנו בקרוב, ואת מנכ"ל משרדו שהיה דומיננטי הרבה יותר מהשר עד שנדמה היה שהוא שר האוצר האמיתי. בקרוב נפרד משניהם. אנחנו כבר מתגעגעים.

הבלתי יאמן

שמעון אלקבץ יצא מהמחתרת. הוא עשה זאת כנראה לזמן קצר, כדי להעניק ראיון לרז שכניק, מידיעות אחרונות. זה לא סתם ראיון. זה ראיון חד-פעמי, שחייבים לקרוא ואסור להחמיץ. מי שיקרא את הראיון יתקשה להאמין שהמרואיין, טפלון מוכר, הוא זה שמחזיק את מושכות הניהול של התחנה הצבאית.
בראיון הבכייני ומעורר הרחמים, תכונה שלא זרה לאלקבץ, הוא מנסה לגלגל מעליו את האחריות לדברים הקשים שכתב עד המדינה ניר חפץ לשלמה פילבר, מי שהיה מנכ"ל משרד התקשורת, שהמליץ על אלקבץ כעורך ראשי של חטיבת החדשות. הוא עשה זאת משום שיתכן שהוא סבר שיש באלקבץ את התכונות של משרת ראוי.
חפץ כתב בין השאר לפילבר: "אני לא הבאתי את שמעון. ההפך, אתה הובלת לשם. זה מהלך של פעם בחמישים שנה. לא מצליח להבין למה לא מינית שם עורך ראשי". פילבר משיב על כך לחפץ: "ימונה בהמשך, גם שמעון העדיף את הטקטיקה הזאת".
הבנתם את זה? שמעון אלקבץ הוא לדעתם של מי שהיו מקורביו של ראש הממשלה, לא פחות מטקטיקן מוצלח, ורק מהלך של פעם בחמישים שנה יכול להביא לכך שיימצא איש בעל טקטיקה מרשימה כמו זו שמפגין אלקבץ, שלדעת מפעיליו המיועדים - מתאים לשרת אותם.
כשאלקבץ נשאל למה השניים חשבו שהוא בכיסם ואפשר לגנוב איתו סוסים, הוא השיב שזו דעתם של השניים: "יכול להיות, אולי שהם ראו בי מישהו שנוח לדבר אתו והוא קשוב, אבל אני קשוב לכולם, בלי יוצא מהכלל, ואני מדבר עם אנשים ושומע אנשים", נימק בדוחק אלקבץ את האמירות שמעוררות הרבה שאלות.
אלקבץ מתאמץ להפגין במהלך הראיון את מה שהוא מבקש לתאר כאורח חיים צנוע. הוא מדגיש את העובדה שהוא בא מבאר שבע, ושהוא איש שמאזין לכולם. אם זה מזכיר לכם את משה כחלון, פטרונו של אלקבץ, אתם לא טועים. אלקבץ עושה זאת משום שהוא כנראה מאמין שצניעות מזויפת, יכולה לבוא במקום מנהיגות אמיתית. כאשר כריזמה וחוט שדרה הן תכונות שזרות לאלקבץ, תופסת את מקומם ענווה יוצאת דופן, שנועדה להציג את אלקבץ כחסיד אומות עולם.
זה לא מונע מאלקבץ לנסות להתחפש למנהיג. כשהוא נשאל מדוע החליט שלא לעמוד בראש חטיבת החדשות של התאגיד, הוא לא חוסך מעצמו מחמאות, ומשיב: "צריך מישהו שיוביל וינהיג להביא חדשות וסיפורים".
הסיבה שבגללה החליט אלקבץ לדבריו שלא להישאר בתאגיד, מעלה חיוך רחב על פניו של מי שקורא את הראיון: "לא רציתי לעזוב את האנשים ברשות השידור והחלטתי שאני נשאר איתם". אלא שלא ברור איך הדברים מתיישבים עם עובדות. אלקבץ הוא שבחר כשהשתלם לו, לחצות את הקווים ולהתמודד על תפקיד מפקד גלי צה"ל, כשהוא משאיר אחריו את האנשים מקול ישראל, שהוא חמל עליהם, דאג להם, ולא רצה לעזוב אותם.
אלקבץ, חובב כבוד כפייתי, מכיר בעיקר את עצמו. מי שמאמין לו שהחלטותיו האישיות נובעות מתוך דאגה לזולת עושה זאת על אחריותו. הסיבה האמיתית שאלקבץ החליט לחזור בו מכוונתו להתמודד על תפקיד מנהל החדשות בתאגיד היא שאלקבץ מכיר את סגולותיו. הוא לא איש חדשות, והבנתו בחדשות מוגבלת, כפי שהוא עצמו הוכיח זאת בגלי צה"ל. אלקבץ הגיע בצדק למסקנה שאין לו סיכויים לקבל את התפקיד. הוא גם לא היה ראוי לו.
יש באלקבץ תכונה בולטת, צורמת במיוחד, שלא מאפיינת מנהלים מקצועיים, והיא נטייתו המוגזמת לרכילות, ונטייתו להתקשט בשמות של אנשים מוכרים שכפופים לו. הוא מזדרז להזכיר בראיון רשימה גדולה של עורכים וכתבים, תוך שהוא נוקב בשמם, ומתגאה בכך שהעובדים שהזכיר ציינו באוזניו שתקופתו כמנהל הרדיו הייתה אחת התקופות הטובות עבור עיתונאי קול ישראל.
אלקבץ מתבלבל או שהוא מושפע מחנופה. האנשים שבשמם נקב האלקבץ, כמו התפקידים שהם ממלאים, אינם מאפשרים לאף מנהל לסכור את פיהם ולמנוע מהם לדווח אמת. מה גם שאחד העובדים, שאת שמו הזכיר אלקבץ, הוא עורך חדשות החוץ שלא קיבל בוודאות מימיו טלפון מאף מנהל, שהורה לו לשנות את הדיווח.
מפקד גלי צה"ל מפרש בטעות את חוסר הניהול והאנרכיה בתקופתו בקול ישראל, שנבעה מניהולו הכושל, כשביעות רצון ממנו, וקושר זאת בטעות לסתימת פיות. אין ספק שהעובדים שהיו כפופים לאלקבץ היו מאושרים בתקופתו הרבה יותר מאשר בתקופות אחרות, משום שאלקבץ נתפש מנהל בובה, והם יכלו לעשות כל מה שעולה על דעתם. אם יש צורך בהוכחה לכך הרי שהיא ניתנת בדרך שבה אלקבץ מנהל את גלי צה"ל. אתם מכירים עוד מפקדים בגלי צה"ל, שכפופים להם התנצלו בפני מרואיינים בשידור על דעת עצמם? כדאי שתכירו. עשו את זה שניים מבכירי התחנה, שלא סופרים את אלקבץ. הם בחרו להתנצל בשידור על דעתם בפני איש המוסד לשעבר, היום חבר הכנסת רם בן-ברק, והם ממשיכים בתפקידם כאילו לא קרה דבר.
אלקבץ מתאמץ להוכיח במהלך הראיון עד כמה הוא איש פשוט שהגיע מבאר שבע. העדות שמשמיע אלקבץ על עצמו כשהוא מעיד על אופיו, הופכת אותו למרבה הצער לנלעג עוד יותר. הוא כורה לעצמו בראיון יותר מבור אחד, שאין שום סיכוי שהוא יצליח להיחלץ ממנו. וכך מציג עצמו אלקבץ כאחד העם. "כדי לצאת מכל טירוף המערכות ולזכור מאיפה באתי, אני מקפיד לעשות תמיד את הקניות בשוק ולנסוע בקווי 4 ו-5 בתל אביב". הבנתם את זה? מפקד גלי צה"ל עושה קניות בשוק, ונוסע עם סלים בתחבורה הציבורית. יש דבר מקסים מזה?
מה שצריך זה לקוות, שאלקבץ לא עושה קניות בשוק על חשבון שעות העבודה, או חוזר לתחנה בטרמפים, לאחר סגירת השוק במקרים שהוא מפספס את התחבורה הציבורית.
אני מכיר את גלי צה"ל יותר מיובל שנים. עשיתי את שירותי הצבאי כחייל בגלי צה"ל. טרם נתקלתי במפקד כמו אלקבץ, שנוהג כאחד העם. גם עוזר לרעייתו, גם עורך קניות בשוק, וגם בוחר מרצונו לנסוע בקווים ארבע וחמש, שהם העמוסים ביותר בתל אביב. זה לא רק מפקד יוצא דופן, זה גם גבר חלומות של כל אישה.
כדי להדגיש את צניעותו והעובדה שהוא עממי, מספר אלקבץ ברצינות, שהוא אוכל בחדר האוכל עם החיילים. יש לו גם קבוצת ווטסאפ שכוללת את חיילי הסדיר ואת החיילים הטבעוניים והצמחוניים. לאלקבץ לא מפריע שהוא נשמע יותר כמש"קית תנאי שירות, מאשר מפקד תחנה צבאית. עבור אלקבץ זו הזדמנות נוספת להוכיח לקוראי הראיון, שהוא לא רק מפקד גלי צה"ל, הוא גם אימא תרזה.
על הראיון הזה אפשר לומר מבחינתו של אלקבץ, שראוי היה שלא היה בא לעולם. היתרון מבחינתו של אלקבץ עד לפרסום הראיון היה שלא רבים הכירו אותו, ולא זכו להיחשף לרדידות, לדברי ההבל שהוא משמיע, ולחוסר בקיאותו העיתונאית. הדברים שהשמיע בראיון כדי להאדיר את שמו, הפכו אותו לבדיחה גם בקרב מי שלא הכירו אותו עד היום. זה אחד הראיונות החלולים שנפל בחלקי לקרוא, ואני משוכנע שרבים מאלה שנחשפו למשנתו של האלקבץ מצטרפים לדעה שגם כשמדובר במינוי שהוא פוליטי, ראוי שיהיה גבול לכל תעלול.
אלקבץ נדרש בראיון להתמודד עם שאלות שנוגעות לפרשן הפוליטי יעקב ברדוגו, תוך שהמראיין רז שכניק, מזכיר מעשים לא ראויים לכאורה שעשה ברדוגו. על כך משיב אלקבץ: "ברדוגו מעולם לא הגדיר עצמו כעיתונאי, אלא כאיש תקשורת ועורך דין". זאת בדיוק הבעיה. אם ברדוגו הוא לא עיתונאי, ושמעתי שברדוגו עצמו מעיד על עצמו שהוא אינו כזה, הוא לא יכול לשמש בתפקיד עיתונאי, ובוודאי שלא להיות פרשן פוליטי, בתחנת שידור צבאית, שיש בה צורך לגלות רגישות פוליטית.
עיתונאי ופרשן כפופים לכללי אתיקה, ואם משמעות העובדה שברדוגו אינו רואה עצמו עיתונאי, הרי שהוא גם לא כפוף לכללי האתיקה, ולכללים הנוגעים למשל לניגוד עניינים. לכן לא ברור איך אלקבץ מאפשר לזה לקרות.
המונח איש תקשורת, שאימץ לעצמו ברדוגו, הוא המצאה שיפה כנראה רק למקום שמתנהל על-ידי חובב כמו שמעון אלקבץ. מנהל מקצועי לא היה מאפשר למי שאינו מחיל על עצמו כללים עיתונאים ברורים וחד-משמעיים, לשמש בתפקיד של פרשן פוליטי. העובדה שברדוגו הוא עורך דין יכולה להביא לכך שישתתף בתוכנית משפטית, אבל אין סיבה להפוך אותו לפרשן פוליטי. לא ברור למה אלקבץ מפחד להתמודד עם הירושה שירש מירון דקל, עובדה שמעידה מה הוא שווה כמנהל. אלקבץ מעיד שמבחינתו "ברדוגו הוא עוד אחד מסך השדרנים והמגישים שיש בתחנה". אין כמו באמירה הזאת להוכיח שתפקיד מפקד גלי צה"ל ענק עליו. אם אלקבץ לא מבין שהכתבים המדיניים והפוליטיים הם הפרשנים המובילים בכל תחנת שידור, הוא כנראה צריך עוד ללמוד הרבה.
לא צריך לערוך מבדקים רפואיים כדי לבחון את חוט השדרה של אלקבץ. כשהוא מתבקש להתייחס למכתב ששלחו אליו כמה מעיתונאי התחנה, שמזוהים במפה הפוליטית, להערכתו של רז שכניק עורך הראיון, עם השמאל. העיתונאים, שהם אזרחים עובדי צה"ל, טענו להשפעות פסולות וחמורות על התחנה כמו גם "על ניחוח פוליטי של השפעה חיצונית פוליטית לא עניינית על השידורים". אלקבץ, שאליו הופנה המכתב שהודלף לתקשורת כדי לפגוע בו, בחר לנהוג כפי שנוהג סמרטוט, או מי שחסר חוט שדרה, כשהוא מנמק את התנהלותם של הכפופים לו במילים: "זאת לא יציאה נגד התחנה. הם אוהבים את גלי צה"ל ושומרים על התחנה".
כל מנהל שאדרה של דג היא לא חוט השדרה שלו, היה מבקש לדעת מה מטרתו האמיתית של המכתב, למה ההתנהלות התבצעה באמצעות התקשורת, ומה המשמעות המשפטית במקרה כזה כלפי עובדים שהעזו לחתום על מכתב שנועד להציג את מפקד גלי צה"ל ככלי ריק, אבל קשה לצפות זאת משמעון אלקבץ. אלקבץ הוא שפן מוכר. לא רק שלא עשה דבר, הוא התנדב להשפיל את עצמו, כשסיפר בראיון שיפעל להאריך את החוזה המיוחד של מי שחתומים על המכתב נגדו.
אלקבץ התגלה במלוא עליבותו, כשהחליט לצאת להגנתם של מי שהציגו אותו ככלי ריק. לא מאמינים? תקראו את תגובתו על דברים שאמרו עליו מי שכפופים לו: "לגיטימי, זה רק עניין של השקפות שונות. והתפקיד שלי לדאוג שבגינת הפרחים הזו יהיו פרחים מכל הסוגים והצבעים כולל פרחי בר". התפייט אלקבץ, והשיב תשובה שהולמת יותר גנן, מאשר תשובה של מפקד גלי צה"ל.
בחרתי לסיים במשפט מתוך הראיון עם אלקבץ, שעורר הרבה גלי צחוק בחדר החדשות של התאגיד. העורכים בתאגיד קראו את המשפט שבו מדמה אלקבץ את גלי צה"ל לנושאת מטוסים, דימוי שנשמע להם מוכר. הם נזכרו שאת המשפט הזה בדיוק אמר האלקבץ, כשביקש להחמיא למי שהיו אז עובדי חדר החדשות של קול ישראל.
מקוריות היא כנראה לא תכונה שאלקבץ יכול להתהדר בה.

חוזה והוזה

איוב קרא כבר לא יכול להפתיע. דווקא בשל כך ההופעות שלו הופכות לנלעגות יותר ויותר. צפיתי בהופעה של קרא בתוכנית "אופירה וברקוביץ", והתקשיתי להאמין שזה אמיתי. לפתע ללא כל אזהרה מוקדמת, החל קרא לזחול באולפן עד שמגישת התוכנית אופירה אסייג, לא יכולה הייתה להתאפק למשמע ההתרפסות המוכרת של קרא כלפי נתניהו, והטיחה בו בלי לדפוק חשבון: "אין לך טיפת כבוד עצמי? נתניהו עשה ממך סמרטוט ואתה ממשיך להשפיל את עצמך?".
קרא יצא להגנת נתניהו ואין בכך שום פסול. אלא שהדרך שבה יוצא קרא להגנת ראש הממשלה, מעוררת רחמים ונראה שאין איש שיעצור אותו. הפעם גילה קרא רגשי חמלה יוצאי דופן כלפי ראש הממשלה שהוא בן שבעים, והסביר ברצינות שאם נתניהו ייאלץ לפרוש מראשות הממשלה, בגלל כתב אישום, הוא לא יוכל לחזור לתפקידו אם תוכח חפותו, כיוון שאז נתניהו יהיה בן שמונים.
הוא סיפר בעבר בהתרגשות שיש לו הבטחה מראש הממשלה, שהוא ישולב בכל ממשלה שיקים נתניהו. זה קרה לאחר שהוא לא הצליח לעבור את משוכת הבחירות המקדימות בליכוד. קרא ממתין עדיין למימוש ההבטחה שספק אם ניתנה לו, ובינתיים הוא חובק עולם בניסיונותיו לגייס תורמים, להקמת מכון שיישא את שמו דוגמת "מכון פרס לשלום". המכון שאותו חולם קרא להקים חושף תכונה נוספת שמוכרת למי שמכיר את איוב קרא. האיש מגלומן לא קטן. המכון, איך לא, אמור כמובן לשאת את שמו של איוב קרא, ולעסוק בשיתוף פעולה כלכלי עם עמי האזור, כאלה שאין לנו יחסים דיפלומטיים איתם.
אני משוכנע שקרא הצליח לגייס כבר מאות מיליוני דולרים להקמת המכון, אם עדיין משימתו לא צלחה, אין סיבה לדאגה. יש לקרא עכשיו הרבה מאוד זמן. אני משוכנע שלא יימצא תורם שקרא יציג בפניו את מטרותיו של המכון החשוב הוא יסרב לתרום. אבן הפינה למכון איוב קרא לשיתוף פעולה כלכלי עדיין לא הונחה. אבל קרא הצליח לייצר לעצמו תפקיד חדש שנשמע מרשים ביותר.
כמי שבמשך שנים לא חסך דברי שבח מעצמו, קרא בטוח שלא ירחק היום שבו הוא יצחק על כולנו. חכו בסבלנות. גם אתם תוזמנו לטקס הפתיחה החגיגי של מכון קרא לשיתוף פעולה אזורי.
מתי זה יקרה? לדעתי גם קרא לא יודע.

היו ימים...

ג'וני ריי, שמודעות בשנות החמישים העניקו לו את התארים כוכב הקולנוע, הטלוויזיה והתקליטים, הופיע בישראל והצליח למלא אולמות. מצאתי מודעה מאירת עיניים באתר הארכיון הציוני המרכזי על הופעה שלו בתל אביב, שלקראתה פורסמו כרזות מאירות עיניים, שבהן הוא זכה גם לתואר הזמר הבוכה.
הסקרנות הרגה אותי, כשראיתי את הכרזות. לכן החלטתי לפנות לבר סמכא בתחום, כדי לבדוק במי מדובר, ואין מי שטוב יותר מדודי פיטמר, עיתונאי וחוקר מוזיקה. פיטמר הזדרז לעדכן אותי שיש לו בבית תקליטים של ג'וני גריי, שהיה אחד מכוכבי הזמר האמריקני של ראשית שנות החמישים, בתקופה של טרום עידן אלביס.
לדברי פיטמר, ריי היה בליגה של פראנקי ליין ודין מרטין, ותקליטים שלו חרכו את תחנות הרדיו של שנות החמישים. ריי, שהיה פרופורמר מעולה, שלט באמצעות מה שדודי פיטמר מגדיר כ"קול הקטיפתי שלו", בצורה מצוינת בג'אז, בסווינג', בבלוז וברוקנרול, ונחשב "מתאבד" על הבמה תוך כדי ביצוע שיריו.
הוא דעך בסוף שנות החמישים, כשאלביס, הפלאטרס, ביל היילי, ג'רי לי לואיס, הביטלס והרולינג סטונס, השתלטו על המפה המוסיקלית וסגנונו נתפס כנוסטלגי.
ריי מת בשנת 1990 בגיל 63 בגלל מחלות בכבד. שיריו מתנגנים עדיין אצל אספני תקליטים.

הכותב הוא משפטן שהיה בעבר מנהל חטיבת החדשות של הערוץ הראשון ויושב-ראש אגודת העיתונאים. הוא ממייסדי יושרה לישראל, וחבר הנהלת התנועה. האמור אינו דעת יושרה לישראל.
תאריך:  13/12/2019   |   עודכן:  13/12/2019
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
פורומים News1  /  תגובות
כללי חדשות רשימות נושאים אישים פירמות מוסדות
אקטואליה מדיני/פוליטי בריאות כלכלה משפט
סדום ועמורה עיתונות
למה אסור לתת למשה כחלון לפרוש
תגובות  [ 8 ] מוצגות  [ 8 ]  כתוב תגובה 
1
יש לי הרגשה שגם כיתוב זה
חיים ומשה  |  13/12/19 15:58
2
כחלון עצר תהליך חזרה לשפיות
חיונית  |  13/12/19 20:15
3
כתיבה נהדרת שנונה ומצחיקה
אריאב הכהן  |  13/12/19 22:24
4
כתה וכתבה חלולי מוחין
5368י  |  14/12/19 00:56
5
כתה וכתבה חלולי מוחין
5368י  |  14/12/19 00:56
 
- נסטלבאום, אוהבת את הציניות.
שרית רורן  |  14/12/19 23:45
 
- נסטלבאום תמשיך אלקבץ בדיחה
נדב כהן  |  15/12/19 14:49
 
- נסטלבאום תמשיך אלקבץ בדיחה
נדב כהן  |  15/12/19 14:50
 
תגובות בפייסבוק
 
ברחבי הרשת / פרסומת
רשימות קודמות
רפי לאופרט
הרפתקנות, רשלנות, אינדיבידואליזם מוחצן, דווקאיזם וחוסר אחריות ומשמעת, הן תכונות-יסוד שמזמינות צרות. תכונות אלה, לפחות בחלקן, נמצאות תמיד כאשר נבחנים מעשי או מחדלי יחידים שעולים "במפתיע" במחיר יקר להם ולחברה סביבם. כמדינה שילמנו על כך עד כה מחירים אישיים וציבוריים יקרים והגיעה העת לשים לכך סוף.
אברהם בנמלך
שלוש מאות עדים מהתביעה, ועוד מאות עדים מההגנה    זה סיפור מההפטרה    וגילויים שהפרקליטות העלימה, וחקירות חוזרות של עדי המדינה, ועיכובים משום שנתניהו יבקש לעצור את ההליכים עד שיאשרו לו מימון מהתקציב או רשות לקבל כסף מהבן דוד העשיר
ורד כהן
כמקובל, מכסות פוליסות ביטוח של דירות מגורים נזקי סערה, לרבות נזקי גשם, שלג, ברד, שיטפון ונזקי ברק    זאת, בנבדל מנזקים כתוצאה מחדירת מי גשם מבעד לתקרה או הקירות, אשר אינם מכוסים בפוליסה
דן מרגלית
יש לי הסבר אחד: הממסד היהודי בארצות הברית מתכחש למציאות המתהווה סביבו    אמריקה הייתה מאז ומעולם "מדינת הזהב" בפי המהגרים ממזרח אירופה, אבל אינה עוד כזאת
דן מרגלית
כולם מצהירים שיספחו באורח חד-צדדי את בקעת הירדן לישראל I   היא גם אזור חשוב לביטחון, גם מתאפיין באוכלוסייה פלשתינית דלילה וגם משרת את הדמגוגיה הפטריוטית    עם זה אפשר ללכת לקלפי
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ New@News1.co.il