קריניצי טיפח ופיתח את רמת-גן ממושבה קטנה לעיר הרביעית בגודלה במדינה. לצד פיתוח עירוני מואץ והקמת מפעלי תעשיה שהגיעו ביוזמתו לרמת-גן (עלית, פלאלום, צ.ד. ועוד), הוא היה "משוגע" לגינות נוי, לעצים ולפרחים ונטע בכל מקום פנוי ואפשרי ברמת גן עצים ופרחים. הגנים הציבוריים כיסו את רמת גן והפך את רמת-גן לעיר ירוקה אולי יותר מכל עיר אחרת בארץ.
עם קום המדינה התרכז בקליטת עלייה ובהקמת שני מפעלים גדולים: הפארק הלאומי ואצטדיון רמת-גן. הוא היה הראשון מבין ראשי הערים שאימצו יחידה של צה"ל, ויזם את אימוץ חיל הצנחנים. בתקופתו נפתחה המכביה ברמת גן, נבנתה הספרייה העירונית הראשית ברחוב חיבת ציון נבנו מוסדות חינוך ותרבות רבים.
ב-1950 יצא קריניצי לארצות הברית לניתוח שהוגדר "קשה ומוצלח" הוא שהה בארצות הברית במשך כחודש ושב לארץ.
קריניצי היה איש אמיד ובעל כמה מפעלים ועסקים פרטיים. בבעלותו ובבעלות משפחתו היה "בית חרושת לנגרות ורהיטים א.קריניצי" בה עבדו כמה מבני משפחתו. ב-1963 רכש יחד עם שותפים את בית החרושת לחרסינה "ברבור" בעכו. כבעל אמצעים מילא קריניצי את תפקידו הציבורי ברמת-גן, רוב השנים, ללא שכר.
קריניצי שלט בעיר ביד רמה ויהיו שיאמרו בכוחנות. בינואר שנת 1961 פסק בית המשפט העליון כי על ראש העיר קריניצי, סגנו
שלום זיסמן, ומהנדס העיר לשלם פיצויים סך 3300 ל"י לבנימין תיק, בעל מלון עדן ברמת גן שבפינת הרחובות הרצל וזבוטינסקי ברמת גן, בשל "הריסת חלק מבנינו באישון לילה".
לא פעם נטען כלפי קריניצי כי העריה מתנהלת ללא שקיפות בבזבזנות ולא תמיד על-פי הנהלים המקובלים. ב-1959 סירב לפניית סיעה במועצת העיר למסור פרטים על תוצאות ביקורת שערכה חוליית ביקורת מטעם משרד הפנים על תפקוד העירייה ומוסדותיה. היו שמועות כי ריהוט וציוד במוסדות העירייה נרכשו במפעל הרהיטים שהיה בבעלותו של קריניצי. לא ברור עד כמה שמועות אלה נכונות.
ב-1961 הוצבו שלטי נחושת בבתי הספר ובגני הילדים ברמת גן וכן במוסדות עירוניים נוספים בעלות יקרה של כמה אלפי לירות. מתנגדיו של קריניצי טענו כי מדובר בבזבוז כספי ציבור ללא הצדקה. קריניצי השיב להם בנוסח "אני לא מבין מה הבעיה". אולם הביקורת כלפי קריניצי לרוב "נמסה" מהר והשתתקה, שכן היה ראש עיר בעל מעמד, מוצלח, איש ביצוע ואהוב ומוערך על התושבים. תעיד על כך העובדה כי נבחר שוב ושוב.
