יש לי רעיון. כל מי שייתפס מעתה בעבירה מילולית - יגיש תצהיר שהוא לא התכוון והיום היה מדבר אחרת ומעכשיו הוא יהיה ילד טוב. זה יחול על מי שיסית לאלימות או לגזענות, זה יחול על מי שימסור עדות שקר בבית המשפט, זה יחול על מי שיגיש תלונת שווא למשטרה, זה יחול על מי שיוציא לשון הרע, זה יחול על מי שיסחט באיומים. בקיצור: על כל עבירה שהיא "רק" דיבור.
נשמע אידיוטי לחלוטין, נכון? הרי אי-אפשר לבטל עבירה כלא הייתה ולעשות זאת בהבל פה, רק משום שהעבירה עצמה הייתה בהבל פה. שאם לא כן - אפשר למחוק את כל העבירות המילוליות, כמו אלו שהזכרנו ועוד רבות אחרות. ואם נלך לפי אותו היגיון, אפשר יהיה לבטל כל הבטחה וכל סיכום בעל-פה פשוט על-ידי תצהיר דומה. שהרי קל וחומר: ומה אם עבירה פלילית ניתנת למחיקה בתצהיר, על אחת כמה וכמה - מעשה אזרחי-מסחרי.
אז אחרי שהסכמנו שזה מטופש, בלתי מעשי ואפילו מסוכן - נגלה לכם, שזהו בעצם הנימוק של
אביחי מנדלבליט לכך שאין צורך למנוע את התמודדותה של ח"כ היבא יבזק לכנסת ה-23. אז נכון שהיא היללה את סמיר קונטאר ומרצחים אחרים, אז נכון שהיא אמרה שלגיטימי להילחם נגד הכיבוש. אבל הרי היא הגישה תצהיר בו אמרה, שהיא אינה קוראת למאבק מזוין נגד ישראל ולא קראה לשימוש באלימות אפילו נגד חיילים. אז איך אפשר לא להאמין לה? אז נכון ששופטי בג"ץ אמרו כמעט במפורש שהיו פוסלים אותה, אבל מאז היא הבטיחה לנו שלא התכוונה ושלא תגיד יותר דברים לא יפים כאלה, אז איך אפשר לא לקבל את דבריה?
מנדלבליט מגנה בכל תוקף את דבריה של יזבק, אומר שאין מקום בכנסת ישראל למי שמתבטא כך - ואז עושה פניית פרסה ומחווה את דעתו לפיה יזבק כן יכולה להתמודד. ולמה? כי "בשים לב לכמות
המועטה של הראיות המהותיות, פרישתן בזמן, היעדר ביסוס בדבר פעילות חוזרת ונשנית, ובפרט -
הבהרות והצהרות מפורשות של המשיבה, המגובות בתצהירים אישיים, וכן הבעת חרטה ביחס לחלק מהפרסומים - אין מסה קריטית של ראיות ברורות, חד
משמעויות ומשכנעות המצדיקות את פסילתה של המשיבה מלהתמודד בבחירות לכנסת ה-23". ההדגשה במקור. העיקר הוא התצהירים שלה.
עכשיו אני מבקש להבין. יש ראיות שהגברת תמכה בטרור ובמחבלים. אין הכחשות שהדברים נאמרו. אבל היא הביעה חרטה והצהירה שבעצם לא שמענו את מה ששמענו אותה אומרת. אז היא אמרה או לא? ואם הדברים מאוד חמורים, כיצד אפשר לקחת אותם חזרה? ואם הדברים לא כל כך חמורים, אז למה היא "התקרבה עד מאוד לקו האסור, שהחוצה אותו מנוע מלהתמודד בבחירות לכנסת"?
כאן אנחנו נכנסים לפגם הבסיסי בכל הליך הפסילה, עליו כבר עמדתי באחת ממערכות הבחירות הקודמות: יש לנו כאן הליך שיפוטי בלי שמיעת ראיות. ועדת הבחירות המרכזית אינה שומעת ראיות, אלא לכל היותר יכול היו"ר להציג שאלות. בג"ץ ודאי שאינו שומע ראיות. אז כאשר יזבק מגישה תצהיר, איש אינו חוקר אותה עליו, איש אינו מעמת אותה במישרין עם העובדות המנוגדות. זאת אומרת, שהיא יכולה לא רק להכחיש את דבריה וזה יספיק; זה יספיק למרות שאיש אינו חוקר אותה על דבריה. או במילים אחרות: דבריה הופכים להיות "כזה ראה וקדש". וזה בעצם בדיוק מה שאומר מנדלבליט.
יש מקרים, בהם מרוב יפי נפש - אפשר להישאר יפים, אבל בלי נפש. כאשר נכנס לכנסת מי שמהלל מרצחים, אנחנו מתקרבים לטירוף שכזה. חובתה של דמוקרטיה להגן על עצמה מפני מי שמשתמשים בה כדי להרוס אותה. חובתה של ישראל הדמוקרטית להגן על ישראל היהודית. העמדה שהציג מנדלבליט היא עלבון לשכל הישר, היא עלבון לדמוקרטיה הישראלית, היא עלבון לקורבנות הטרור.
