היועץ המשפטי לאופוזיציה

השם: "יועץ משפטי לממשלה" אינו הולם את התנהלותו של מנדלבליט בפועל. אם הוא מבצע את תפקידו על-פי חוק, יש לשנות את שם תפקידו, ואם הוא לא מבצע את תפקידו על-פי חוק עליו לשנות את התנהלותו. בפועל, עיקר עיסוקו אינו בא לידי ביטוי בייעוץ אלא בשיבוש. אם היועץ המשפטי לממשלה אמור להתנהל בהתאם לפשט כינוי שם תפקידו, הוא אמור לסייע לממשלה לממש את שאיפותיה, להתריע בפניה כאשר מעשיה מתנגשים בחוק ולייעץ לה (הרי קוראים לו, "יועץ") במציאת פתרונות משפטיים יצירתיים שיסייעו לה לקדם את שאיפותיה תוך כדי שינויי סעיפים בעייתיים בטיוטת החוקים שלה כדי שהם יוכלו לעבור בשלום את מבחן הבג"ץ במינימום פגיעה בכוונות המקוריות שלהם. כיועץ, הוא אמור לייעץ ולא לקבוע, ואם לא יקשיבו לו, הוא לא יהיה אחראי לכישלון ההליך המשפטי מול בג"ץ.

פרשת יזבק

ההמלצות של מנדלבליט לאשר את הרשימה הערבית ולפסול את ברוך מרזל, בנצי גופשטיין ובן ארי הן שערורייה אחת גדולה. מדוע הוא פסל אותם ואת יזבק, התומכת המובהקת בטרור, לא? מדוע מיזבק הוא ביקש הבהרות לפני החלטתו כדי לסייע לה ומחברי עצמה יהודית לא? מדוע בכלל הוא תמך באישורה של הרשימה המשותפת כשברור שיזבק אינה הכבשה השחורה והיוצאת דופן הפעילה בה? "ההחלטה של היועמ"ש בעניינה לצד החלטותיו הבעייתיות האחרות המוזכרות בהמשך המאמר, מעידות על חוסר אמינותו של היועמ"ש ומעמידות בספק רב את היושרה שלו בהחלטתו להטיל כתב אישום נגד ראש הממשלה נתניהו".

היועץ המשפטי לאופוזיציה

כיועץ משפטי לממשלה עוסק מנדלבליט באופן עקיף כיועץ משפטי לאופוזיציה. מדוע הוא יצא בסבב הבחירות הקודם נגד חוק לגיטימי והכרחי למצלמות בחדרי הקלפיות? זה הרי חוק הכי דמוקרטי שאפשר לחשוב עליו לאור אי-הסדרים שקיימים בכל מערכות הבחירות והחוק לא דיבר על מצלמות לערבים בלבד כך שלא היה מדובר בחקיקה מפלה. כמו-כן, אפשר מנדלבליט בזמנו את ההדלפות מחקירת נתניהו בתקשורת בטענה הטיפשית שלא מדובר בתעמולת בחירות אלא בעבודה עיתונאית מקצועית. אבל ידוע לכולם שאסור להדליף מחקירות ושהכרעות משפטיות אמורות להסתיים בבית המשפט ולא בטלוויזיה, ושהעיתונאים לא ניגשים לעבודתם כאנשים אובייקטיבים חסרי דעה פוליטית אישית. גם ברור למנדלבליט שהחומרים הנחשפים בתקשורת עוברים סינון. לא זכור לי למשל שהדליפו מתוך החקירות בשם העיתונות המאוזנת מידע לטובתו של נתניהו ואין ספק שהיה גם מידע כזה ולא מעט.

פגיעה במשרת האמון

יועץ משפטי לממשלה, מתוקף תפקידו אמור לסייע לממשלה לקדם את ערכיה (אחרת, צריך לקרוא לתפקיד שלו בשם אחר) וחברי הממשלה אמורים להרגיש בנוח בנוכחותו ולא לפחד ממנו. מדובר במשרת אמון. לא ייתכן שדינה זילבר, המשנה ליועץ המשפטי, שימשה כיועצת לממשלה שהיא כל כך בזה לה. כיצד חברי הממשלה יכלו לבטוח בה ובעצותיה ולשתף אותה בכל תוכניותיהם? מי נתן לה את הסמכות בכלל להטיף להם ובאיזו זכות מנע מנדלבליט את פיטורה?

ביטן וכץ לעומת גנץ

ההחלטה להגיש כתב אישום נגד השר חיים כץ סמוך לבחירות הקודמות ונגד ח"כ דוד ביטן סמוך לבחירות הנוכחיות אינה ראויה. החקירות נגדם לא נולדו אתמול. היה אפשר לחכות לאחר הבחירות ואז להגיש את כתבי האישום. עדיין עומדת בפניהם חזקת החפות ולא חסרים תקדימים לח"כים ושרים שיצאו בשלום מההליכים המשפטים נגדם. כץ וביטן לא התמודדו על ראשות הממשלה אך הגשת כתב האישום נגדם פגעה מאוד בשמה הטוב של מפלגתם המריצה מועמד מטעמה לראשות הממשלה. ומה עם החשדות נגד גנץ? האם הן תטופלנה רק לאחר שנתניהו יעוף חס וחלילה בבחינת: "הכושי (גנץ) עשה את שלו, הכושי יכול ללכת"?

מירי רגב

מנדלבליט התערב גם בתפקידה של שרת התרבות מירי רגב וקבע יותר מפעם אחת שאין לה סמכות לשלול תקציבים ממוסדות תרבות ולהתערב להם בתכנים. למה בדיוק ציפה היועץ המשפטי? שמירי רגב תשמש כחותמת גומי? זה נכון שחופש הביטוי הכרחי, אך לא חייבים לממן כל אחד שרוצה להתבטא. לא חסרים אמנים במדינה ולא חסרים מוסדות אמנותיים ואי-אפשר לממן את כולם. תפקידה של הממשלה לקבוע את מי לממן ואת מי לא ומדינה שפויה אינה אמורה לעודד תכנים התומכים באויביה, ותכנים הקוראים להחרמתה. האם חופש הביטוי של מקבלי התקציבים שווה יותר מחופש הביטוי של אלו שאינם מקבלים תקציבים? מדוע למוסדות הנתמכים על-ידי הממשלה בניגוד לרצונה ניתנת הזכות לקבוע את התכנים הראויים ולא לממשלה עצמה? מה תפקידה של שרת התרבות? רק להצטלם עם אמנים ולחתום להם על תקציבים בניגוד לרצונה?

גם שמאלניים צריכים להיות מודאגים

משהו לא טוב קורה כאן במדינה. נבחרי ציבור אינם יכולים לשלוט למרות שהם נבחרו לשם כך בצורה דמוקרטית בניגוד לאלו ששמים להם מקלות בגלגלים. עצוב ששרים מקבלים יותר ויותר הנחיות במקום לתת אותן בעצמם ותמיכה בכחול לבן שתהיה מחויבת לממסד המשפטי השומר עליה, תחזק מגמה מסוכנת זו ותוביל לחקיקת חוקים שיקשו יותר ויותר על הצלת הדמוקרטיה בעתיד, ולכן הבחירות הקרובות הן גורליות במיוחד ועיקר המאבק בהן הוא לא בין נתניהו לגנץ אלא בין הדמוקרטיה לבג"ץ. לכן, מערכת המשפט הרוצה לשמר את כוחה עושה ככל יכולתה כדי לדפוק את נתניהו (ממשלת הימין גם אשמה במצב הנוכחי והבעייתי אך היא הפנימה על בשרה את טעותה לאחר שמערכת המשפט ניצלה יותר ויותר את כוחה לרעה). הדמוקרטיה שייכת גם לשמאלנים ולכן גם הם צריכים להיות מודאגים (היום הימניים נדפקים לבד, והשמאלניים יצטרפו אליהם מחר).