מה שקרוי "תוכנית המאה" של הגרוע בנשיאי ארה"ב מבחינתה של ישראל (ולמעשה, גם מבחינת ארה"ב) הוא לא רק פארסה, מבחינת זה שהיא לעולם לא תוכל להתממש, וכמובן, גם משום שאין בה כל ממש הן מהבחינה הביטחונית, הן מהבחינה המדינית, הן מהבחינה הכלכלית, אלא שהיא בעיקר תוכנית העומדת בניגוד גמור לאינטרס הישראלי ולמזלנו, היא גם איננה יכולה להיות קבילה על-ידי העולם.
מעבר לכך, צריך גם לזכור כי תוכניתו המוטרפת של טראמפ - נשיא שרק לפני זמן קצר הודח על-ידי בית הנבחרים וגם אם לא יסולק מתפקידו על-ידי הסנאט הוא נשאר שקרן מועד (כפי שמתעדות את זה רשתות התקשורת, וגם העיתונים, בארה"ב) שאיש אינו סומך עליו ואשר כלל לא בטוח שלא יסולק מתפקידו על-ידי הבחורים בנובמבר השנה - איננה תוכנית המקובלת על-ידי ארצות הברית, שלא לדבר על האו"ם ושאר הקהיליה הבינלאומית. זו אשלייה הזוייה שחוברה על-ידי
נתניהו ואשר הדמוקרטים (שלא סובלים אותו ולא שוכחים לו את התערבותו לטובת טראמפ בבחירות 2016) אינם מקבלים ובהיותם הרוב בבית הנבחרים ואולי מנובמבר, גם עם רוב בסנאט ואולי גם עם נשיא בבית הלבן, הופכים אותה, מניה וביה, לבלתי רלוונטית מכל בחינה מדינית שהיא.
וכמובן, צריך כמובן לזכור: כל מה שנתניהו עושה מיועד לדבר אחד בלבד: לנסות עד כמה שאפשר ליצר לחץ על הית המשפט שבפניו הוא יעמוד למשפט, מה שכמובן, לא צריך להפתיע איש. לכן גם, אין לו כל עכבה בדרכו להרס המדינה הישראלית והחברה הישראלית. מה שחשוב עכשיו, לפיכך, הוא רק דבר אחד: מה יעשה גנץ ומה תעשה מפלגתו.
נכון, לכאורה גנץ ומפלגתו הועמדו בפני מצב בעייתי. לכאורה, לפחות, הם אינם יכולים לדחות את מה שנקרא "תוכנית טראמפ" ולומר את דעתם הכנה עליה. חלק ניכר של הימין, שמהם הם רוצים לשאוב כמה קולות, חושב שטראמפ הוא הדבר הטוב ביותר שקרה לישראל ומבחינה זאת, נתניהו הוא הזוכה הגדול עם פרסומה של התוכנית. אבל מצד שני, אסור לגנץ ולכחול-לבן לחדול מלהציף את עבריינותו של נתניהו, שמעתה ואילך הוא באופן רשמי נאשם בשוחד, מרמה והפרת אמונים.
אולי יש כאן אפילו סיכוי במחזה העיוועים שחולל נתניהו באמצעות טראמפ. גנץ חייב לומר שהוא מקבל את התוכנית, אומנם בהסתייגות של "לא עכשיו" ולא בלי שותפים בינלאומיים, ובעיקר - פלשתינים. אבל תוך כדי כך שהוא עושה זאת, אולי זה ישיב את מצביעי העבודה - כל אלה שהצביעו למחנה הציוני בשעתו - אל המחנה החדש של העבודה-גשר-מרץ וכך יגדילו ולו במעט את הגוש שמכונה במחוזותינו "מרכז-שמאל".
קריסת מערכת הבריאות
זו גם ההזדמנות להציג ברבים את אסופת כשלונותיו של נתניהו, כשר אוצר וכראש ממשלה ואת הצרות ששלטונו הכניס את ישראל לתוכן - החל באובדן ההרתעה אל-מול החמאס, עבור דרך הבור בגרעון וכלה במעמדה של ישראל כמדינה מצורעת שרק הגרועים שבמנהיגים, כמו אורבן ההונגרי, בולסנארו הברזילאי ואחרים, חוברים אליה וגולת הכותרת: את אובדן התמיכה הדו-מפלגתית המסורתית של האומה האמריקנית שהיא כל כך חיונית לבטחונה ועוצמתה של ישראל.
גם מה שנתניהו מציג כהישגים מהווים למעשה כשלונות מהדהדים. למשל, "שחרור" נעמה יששכר והבאתה במטוס ארש הממשלה מה"שבי" הרוסי. טרם נודע ברבים המחיר שישראל שילמה, וכנראה תמשיך לשלם, כנגד הזדמנות הצילום שנתניהו יצר כאן. שלא לדבר על כך שהוא לא עושה דבר וחצי דבר כדי לשחרר את מי שנפל בשבי החמאס או את גופות החללים שנלחמו עבור מדינת ישראל בחמאס - ולא הסתובבו בעולם עם כמות סמים שבסופו של דבר הכניסה אותם לכלא.
או, בתחום לגמרי אחר: הפיכתה של ישראל למדינה פקוקה ברמות שאין דומות לה בעולם המערבי, כאשר ממשלתו של נתניהו עסוקה בהכנסת מכוניות פרטיות בכמויות אסטרונומיות במקום לייצר פתרונות אמיתיים של תחבורה ציבורית והסעת המונים (כולל בשבת) כפי שאפשר לראות בכל מדינה מתוקנת, ואפילו בכמה שאינן מתוקנות. גם לכך אחראי נתניהו שמינה את השרים הכושלים שמכהנים בממשלתו. ובתחום נוסף: קריסת מערכת הבריאות הציבורית ופריחת מערכת בריאות לעשירים. וגם, כמובן, חיסול החקלאות והפיכת מה שנותר ממנה לשדה קרב של פושעי חקלאות שהמשטרה איננה מתוקצבת כדי לטפל בהם - כפי שאיננה מתוקצבת לטפל בפשיעה במגזר הערבי, כאשר כאן יש להוסיף את ההזנחה המכוונת של המגזר על-ידי משטרו של נתניהו.
רשימת כשלונותיו של איש השיווק מבלפור ארוכה וכואבת, בעיקר לאזרחים הסובלים מהכשלונות הללו. ואליה, ולא מעט בגללה, יש לצרף את התחושה השוררת בקרה אזרחים רבים ש"אין מה לעשות" כי מה שהיה הוא שימשיך להיות, מה שגורם ללא מעט מתוכם להמשיך ולהצביע עבור נתניהו ומפלגתו למרות שהם מזהים את כשלונותיו.
והנה, אולי עתה נוצרה סוף-סוף הזדמנות לשים לכל הסבל הזה קץ ולשלוח את השלטון המושחת שהביא עלינו הנאשם בשוחד, מרמה והפרת אמונים נתניהו שיחד עם אשתו, שכבר הורשעה בפלילים, ממשיכים לגרום נזקים חמורים ביותר למדינת ישראל ולאזרחיה.
מרמה והפרת אמונים
לפני רגע - ימים, למרות שזה נראה אולי כמו נצח - חגגו בסביבתו של הנאשם נתניהו וחבר מרעיו. גם כל אבירי הימין המשיחי והמתנחלי חגגו: הנה, טראמפ נתן להם מתנה והם יכולים לספח מיידית את כל העולם, או לפחות חלק מהגדה ולהניף אצבע משולשת אל-מול הפלשתינים וכל העולם. אבל עוד לפני שהתעוררו מהחמרמרת (hangover) שבה לקו אחרי מסיבת הסיפוח של נתניהו, הנה מסתבר שבעצם התוכנית של טראמפ מדברת גם על ועדה משותפת עם ארה"ב שהיא ורק היא תאשר כל צעד שהתוכנית ההזוייה של טראמפ מדברת עליו והחמור מכל, לשיטתם, שבסופו של דבר התוכנית מדברת על הקמת מדינה פלשתינית שבירתה בירושלים - גם אם זו מדינה שנראית כמו גבינה שוויצרית והבירה בירושלים היא רק בשכונות מסוימות.
אז פתאום ההבטחה של הנאשם בשוחד, מרמה והפרת אמונים נתניהו שמיד נקום ונספח נדחית עד להודעה חדשה או לנצח ועכשיו דווקא הסיכוי שגנץ וכחול-לבן יבקשו לאשר בכנסת את כל תוכניתו של טראמפ, על כל מרכיביה, הופכת לסיוט התורן.
מבחינה זאת, למרות כל מאמציו של נתניהו ליטול מידיו של גנץ כל יוזמה אפשרית, נוצר מצב שבו המפתח בידיו של גנץ ולמעשה סדר היום תלוי בו ובכחול-לבן ולא בידי הנאשם נתניהו. בהזדמנות זאת יכול גנץ, והוא צריך, לשוב ולהעלות אל סדר היום הציבורי את העובדה שכתב האישום נגד נתניהו כבר הוגש לבית המשפט ושכתב האישום הזה מראה את נתניהו בכל עליבותו ומצייר אותו כמו הנוכל שהוא.
גנץ, שלהבדיל מנתניהו מופיע כראש ממשלה, צריך עכשיו לעשות את הנדרש ממי שעומד להכנס לתפקיד הזה. הוא צריך להנהיג, הוא צריך להרבות ולהופיע בפני הציבור והוא צריך לבוא עם מסרים שעיקרם תוכניות אמינות לשיקום לאומי בכל התחומים שבהם משאיר אחריו נתניהו אדמה חרוכה - מבריאות ועד חינוך, מתחבורה ועד הגנת הסביבה, מהקפדה על חוק וסדר ועד לשיקום הלכידות הלאומית והסולידריות האזרחית. זה בסדר שהוא מציג עמדות בעלות הטיה ימנית כי זה יאפשר למצביעי עבודה מסורתיים שאינם לוקים במשיחיות לשוב ולהצביע לעבודה ובכך לחזק את הפן השפוי במנהיגותו של גנץ.
