בפרשת השבוע אומר הקב"ה למשה משהו פלאי: וְגַם-בְּךָ יַאֲמִינוּ לְעוֹלָם. זה נאמר על-רקע ההכנות למעמד מתן תורה בהר סיני. כשהגיע העם למרגלות הר סיני משה עלה אל ההר ושם ה' מסר לו את תנאי הברית שהוא מציע לכרות עם ישראל. משה משמיע לעם את דברי ה' וזו תגובתם (שמות יט): [ח] וַיַּעֲנוּ כָל-הָעָם יַחְדָּו וַיֹּאמְרוּ, כֹּל אֲשֶׁר-דִּבֶּר ה' נַעֲשֶׂה; וַיָּשֶׁב מֹשֶׁה אֶת-דִּבְרֵי הָעָם, אֶל-ה'. הם לא אמרו "כל מה שאמרת נעשה" אלא כֹּל אֲשֶׁר-דִּבֶּר ה' נַעֲשֶׂה. מה ההבדל? הרי משה מביא את דבר ה'. רש"י מסביר: תשובה על דבר זה שמעתי מהם שרצונם לשמוע ממך, אינו דומה השומע מפי שליח לשומע מפי המלך. בני ישראל אמרו למשה 'מישהו עוד עלול לטעון שהמצאת את החוקים האלה, לכן עדיף שנשמע ישירות מה".
ה' מקבל את הדרישה של העם לשמוע ישירות ממנו: [ט] וַיֹּאמֶר ה' אֶל-מֹשֶׁה, הִנֵּה אָנֹכִי בָּא אֵלֶיךָ בְּעַב הֶעָנָן, בַּעֲבוּר יִשְׁמַע הָעָם בְּדַבְּרִי עִמָּךְ, וְגַם-בְּךָ יַאֲמִינוּ לְעוֹלָם... משה נמצא בהר וכל ישראל למטה שומעים את ההוראות שהוא מקבל עבורם. כעת איש אינו יכול לטעון שמשה המציא איזה חוק מדעתו, כולם שמעו את ההוראות שקיבל ואחר כך שמעו ממנו את אותן הוראות בדיוק. עד לשיא ההתגלות בעשרת הדברות, שבהן דיבר ה' אל משה ואל כל יחיד מישראל בשווה. מכאן ואילך אמורה להתקיים ההבטחה: וְגַם-בְּךָ יַאֲמִינוּ לְעוֹלָם. ואמנם מאז ועד בכלל יודע כל יהודי כי 'משה אמת ותורתו אמת'. אבל לאחרונה נראה שמשהו השתבש באמונה הזאת, כנראה כתוצאה מהגלות הארוכה שבה "אותותינו לא ראינו".
בהשפעת הגלות נוצר מצב שבו המוסר המקובל הוא 'מוסר אנושי' ולא שמים לב שהביטוי הזה מכיל סתירה פנימית. כי הטבע האנושי מחייב 'תפוס כפי יכולתך' כל עוד אתה יכול, וזה בדיוק הפוך מהכיוון של המוסר האלוקי של פרשת השבוע ובכלל. מכאן מאבקי הכוח הכבוד וכו' שאנו מכירים. וגם שומרי מצוות נתפסים לשטות הזאת לצערנו, שומרים מצוות בְּדַלֶת אֲמוֹתיהם ובענייני העולם נוהגים כמו כולם. אולי כי לא מזהים את נוכחות ה' והשגחתו בכל פרט בחיים. וכבר עמד על זה המשורר אסף שמתאר את המקור לצרות שלנו בגלות (תהלים עד): [ט] אוֹתֹתֵינוּ לֹא רָאִינוּ אֵין עוֹד נָבִיא וְלֹא אִתָּנוּ יוֹדֵעַ עַד מָה. גם כשיש נביא אפשר להתבלבל אבל כשאין זה הרבה יותר קל לצערנו.
מוסר אנושי נגד מוסר אלוקי
ואולי על זה מזהיר הרמב"ם באמרו (יסודי התורה, ח): שהמאמין על-פי האותות יש בלבו דופי. לכן האמונה של בני ישראל בעקבות האותות שמסר ה' למשה כדי שיאמינו בו, לא החזיקה מעמד והתנדפה ברגע שפרעה הכביד את עולו. וכך גם בנס הגדול של קריעת ים סוף שקראנו בשבת שעברה. כל אירוע כזה עלול להיתפס כחד-פעמי או כתופעה טבעית... וגם אולי, מי יודע, אולי יש פה איזה קסם או כישוף ר"ל, כמו שאומר הרמב"ם, שבמעמד הר סיני שודרגה האמונה במשה לתמיד: ובמה האמינו בו - במעמד הר סיני, שעינינו ראו ולא זר ואזנינו שמעו ולא אחר. אצלנו למרבה הצער, יש מי שהחליפו את האמונה בה' ובמשה עבדו לאמונה במערכות אנושיות, בעיקר בעיקר מערכת התקשורת והמערכת המשפטית.
מכאן אפשר להבין את שיח החרשים המתנהל בין בעלי זכות הבחירה משני צידי המתרס. לקראת הבחירות הקרבות אני בודק מדי פעם מה מציעות לי המפלגות השונות. זה לא קשה, הרשתות החברתיות מלאות מזה וגם המפלגות מציפות אותנו במסרונים, אבל מה שמעניין זה מה אומרים האנשים הפשוטים, אלה שנמצאים ברשתות או שפוגשים באקראי. ככלל, ההיצע כולל שתי אפשרויות, ימין בראשות נתניהו או שמאל בראשות גנץ. מהימניים שומעים התלהבות מההישגים של נתניהו וגם מהתפקוד השוטף שלו. מהשמאלנים שומעים ביקורת על הכוונה להצביע למי שנאשם בעבירות חמורות. שילך למשפט ויוכיח שהוא לא אשם. רגע, אבל בינתיים הוא רק נאשם, מה עם חזקת החפות?
עזוב, הרי לא סתם כתבו בעיתון ואמרו בטלוויזיה שהוא מושחת, מה, הם ממציאים? התקשורת הרשיעה אותו מזמן וגם הפרקליטות ויותר מדי אנשים מאמינים להם. לענ"ד זה נובע בדיוק ממה שכתבנו לעיל, שהמוסר האנושי החליף את המוסר האלוקי. לפי הראשון, מוסרי זה מה שהאדם קובע שהוא כזה, לפי האחרון מוסרי הוא מה שהקב"ה קבע. הראשון עשוי להתחלף לפי האופנה השלטת בזמן נתון לעומת זאת השני הוא נצחי. נראה לי שמזווית הראיה הזאת אפשר בהחלט להבין את רדיפת נתניהו. המוסר האנושי קבע שאנחנו חייבים לערביי הארץ בעוד המוסר האלוקי קבע שהארץ הזאת היא שלנו ורק שלנו. בקטע הזה נתניהו בחר ללכת בקו של המוסר האלוקי ועל זה הם לא מוכנים לסלוח לו.
אמנם ריבוי הפרסומים נגדו השפיע על אנשים רבים אבל מכיוון שבחר להוביל את המדינה בדרך שהיא לרצון לפני ה', ה' יעזור והם לא יוכלו לו.
