הקרן לתשתיות העתיד

נושא ההכנסות מהגז הטבעי המופק בישראל שוב עלה לסדר היום הלאומי. יש מי שחושבים, ואולי בצדק, שמכרה זהב נפל בחלקנו. עם הקמת הקרן להשקעות בעתיד, שלצערנו טרם הופעלה, יש מי שכרגיל מייחס לממשלה שיקולים זרים וכמקובל בתקשורת הישראלית פקידי האוצר הם היחידים ששומרים על הכסף הציבורי ומטרותיהם נעלות מול השרים שמטרותיהם נלוזות ופופוליסטיות. הפקידים מתנהלים ומתבטאים, בדרך כלל, בעילום שם, כאילו כל החוכמה נולדה אצלם או כמו שאומרים בשפת הרחוב השמש זורחת מאחוריהם והם מבקשים שהקרן תנוהל על-ידי גוף חיצוני לממשלה שיקבע את מטרות הוצאת הכסף. ברור שבמדינה כמו ישראל, המתמודדת עם אתגרים ביטחוניים ומדיניים עצומים וחייה במשטר קואליציוני מסובך, יש חשש להסבת כספי התגמולים לכיבוי שריפות מידיות ולמענה ללחצים פוליטיים של קבוצות לחץ שונות. כלומר, מימון צרכים דחופים ולא פרודוקטיביים. אך צריך לזכור, כי במשטר דמוקרטי ממשלה נבחרת וכנסת נבחרת הן שקובעות את סדר העדיפות הלאומי ואת דרך הוצאת כספי המיסים, האגרות והתמלוגים השונים. הוצאתם מידי נבחרי הציבור והעברתם לגוף ממונה שיקיים דיוניו בחדרים סגורים ואפופי עשן אינה דמוקרטית ואין זה בטוח, כלל ועיקר, כי יעילה יותר. ניתן לבנות את הקרן כך שמנהליה ימונו על-ידי תמהיל נכון של המערכת הפוליטית, נציגי המגזר העסקי ונציגי ציבור, בתקווה שהחוליים שנחשפו בדרך מינוי השופטים לא יחלחלו גם למערכת זו. גם החלטות הקרן לגבי ההשקעה בחינוך ובמדע יכולות להיות עצמאיות בחקיקה, בדומה למשל לסמכויות הרשות למשק החשמל שבסמכותה, בחוק, לקבוע את מחירי החשמל ללא התערבות הממשלה. בכל מקרה חשוב שיהיה פיקוח פרלמנטרי של הציבור על הקרן כי זו מהות הדמוקרטיה. בהתייחס לדרך הנכונה לניווט כספי התמלוגים חייבים לזכור מספר נתוני יסוד המופיעים בדוח העוני של הארגון "לתת". - בשנת 2019 היו בישראל 530,000 משפחות עניות, שבהן חיו 1,774,800 נפשות, מהן 1,007,000 ילדים. אחד מכל שלושה ילדים הוא עני. - העוני קשור קשר הדוק למצב התעסוקתי. בקרב 79.8% מהמשפחות נתמכות הסיוע יש לפחות מפרנס אחד, בחמישית (19.8%) יש שני מפרנסים או יותר. - 22% מהאוכלוסייה בישראל דיווחו על אי-ביטחון תזונתי. מתוכם כ-8% אחוזים (150,000 משקי בית) דיווחו על חוסר ביטחון תזונתי חמור ו-14% (250,000 משקי בית) דיווחו על חוסר ביטחון תזונתי מתון. אי-ביטחון תזונתי חמור מתבטא בהבטחת כמות המזון, איזונו וגיוונו. הואיל וברור שהחינוך הוא מפתח לכל, כולל לסגירת פערים בחברה, יש להרחיב הכשרות המורים, לשפר באופן דרמטי את מעמד המורה כדי לגייס כוח אדם טוב יותר מהקיים (שגם הוא בהחלט ראוי), להגדיל כיתות, להקטין מספר תלמידים בכיתה, להתאים את תוכניות הלימוד לשינויים הטכנולוגיים הדרמטיים בעולם, ולהכשיר צוותי הוראה שידעו להתמודד עם החדשנות העולמית לעידוד מחקרים בחינוך, ולמתן הזדמנות לכל ילד. נושא זה כידוע אינו נמצא במחלוקת בחברה הישראלית (למעט בוויכוח עם החרדים על לימודי ליבה). לא מעט מחקרים ברחבי העולם הראו שאי קבלת אבות המזון החיוניים בגיל הרך פוגעת ביכולת האינטלקטואלית העתידית של ילדים ופוגעת קשות ביכולת ההשתכרות שלהם. שחרור הילדים מעוני עתידי בחייהם הבוגרים תלוי במספר רב של גורמים וביניהם ביטחון תזונתי ועל כן הוא משימה לאומית ממדרגה ראשונה. הואיל ומדובר בהשקעות עתק שלא ניתן להעמיסן על התקציב הרגיל, הכנסות הגז חייבות להיות מיועדות למימוש חזון זה באופנים הבאים [זו השקעה נושאת תשואה ענקית גבוהה מכל השקעה בניירות ערך, באופציות נדל"ן או כבל אפיק השקעה אחר. ההשקעה בילדינו היא המניבה ביותר הקיימת עלי אדמות]: - קרן ההשקעה בעתיד ילדינו תשתמש בהכנסות המדינה מאוצרות הטבע על-מנת לצייד את הדור הבא בכלים הנכונים שיאפשרו להם להתמודד כראוי עם אתגרי המאה ה-21, במציאות של עולם גלובלי פתוח ותחרותי שבו עליהם להתמודד עם 6 מיליארדים של בני אדם ברחבי העולם. ייחודה של ישראל היה תמיד במשאב האנושי שלה וביכולת היזמית והחדשנית של בניה. כדי לאפשר התמודדות כזו ולבנות לילדי ישראל עתיד של עצמה כלכלית הכנסות הקרן חייבות, על כן, להיות מופנות ליעדים הבאים ורק אליהם. - הנגשת החינוך לכל נער ונערה: חינוך חובה חינם מגיל אפס ועד לתואר ראשון. אסור שכסף יהיה מכשול בפני מאן דהוא להשגת השכלה. זהו מצרך בסיסי שחובה על המדינה לספק לאזרחיהה. - יצירת ביטחון תזונתי לכל ילוד. - בניית תשתית איתנה של לימודי ליבה שיאפשרו לנו להתחרות בעולם.