הוראת משרד הבריאות בנוגע לבידוד בשל מגיפת הקורונה, היא צו אשר הפרתו מהווה עבירה פלילית. יתרה מזאת: אם חולה קורונה עושה במזיד מעשה העלול להפיץ את המחלה, הוא מסתכן במאסר בפועל.
שר הבריאות,
יעקב ליצמן, הכריז על הקורונה כמחלה מסוכנת ומידבקת אשר מהווה סכנה חמורה לבריאות הציבור, וזאת בהתאם לסעיף 20(1) לפקודת בריאות העם. מדובר בסעיף חרום המקנה לשר הבריאות ולנציגיו סמכויות מרחיקות לכת, בכדי למנוע סכנה חמורה לבריאות:
"אם נראה כי מרחפת על איזה חלק של ישראל סכנה של מחלה איומה אפידמית, מקומית או מידבקת או כי הוא נגוע במחלה כזאת, דהיינו, דבר, חולירע, קדחת צהובה, אבעבועות, טיפוס הבטן או מחלה אחרת שהכריז עליה שר הבריאות, במודעה ברשומות כי היא מחלה מידבקת מסוכנת, רשאי שר הבריאות להכריז במודעה כנ"ל כי סכנה חמורה מרחפת על בריאות העם על-ידי איומה או קיומה של מחלה כזאת בישראל או בארצות השכנות, ומשפורסמה הכרזה זאת יהא המנהל מוסמך לסדר או להתקין, בין בצו ובין בהוראה או בכל דרך אחרת שהיא, כי ייעשו על-ידי כל אדם, לרבות קופת חולים:
"(א) ביקורים מבית לבית; (ב) הגשת עזרה רפואית, חלוקת רפואות, הספקת מקומות שיכון, טיפוח הנקיון, האיוורור והחיטוי ושמירה בפני התפשטות המחלה; (ג) כל עניינים או דברים שימצאם רצויים לשם מניעתה או הקלתה של המחלה; ורשאי הוא להטיל את הסידורים או הקביעות האלה, כולם או מקצתם, על כל הארץ או על כל חלק או חלקים ממנה ועל כל אניות הנמצאות בחופי הארץ הפנימיים או במימיה הטריטוריאליים".
סעיף 20(2) קובע: "(2) בלא לפגוע בסמכויות המסורות למנהל בסעיף קטן (1) לעיל, רשאי המנהל, לאחר ההכרזה מאת שר הבריאות שתפורסם במודעה כנ"ל, לסדר או להתקין, בין בצו ובין בהוראה או בכל דרך אחרת שהיא, את ביצועו של כל אמצעי מן האמצעים המפורטים בסעיף קטן זה שיראה צורך בו כדי למנוע את חדירתה או התפשטותה של המחלה, דהיינו:
"(א) לסלק, לבודד, לעצור, להעמיד לפיקוח, לבדיקה רפואית ולטיפול רפואי אנשים נגועים ואנשים העומדים במגע עמהם, ואנשים שיש עליהם חשד כי היו בזמן האחרון נתונים להידבקות, ולעשות את הפעולות הדרושות, כדי לקבל דוגמאות לבדיקת מעבדה מכל אחד מן האנשים הנזכרים לעיל;
"(ב) להרכיב נסיוב מגן או הרכבה אחרת באנשי הציבור, בעולי רגל, בעולים, בנוסעים, בכלי-מגע או באנשים החשודים כי היו בזמן חאחרון נתונים להידבקות;
"(ג) להיכנס בכל עת שהיא לכל בניין ציבורי או פרטי ולבדוק בו כדי לברר אם נמצאים בו אנשים חולים וכדי לנקוט שם בכל האמצעים הנחוצים למניעת התפשטות ההדבקה;
"(ד) להנהיג פיקוח סניטרי ולהסדיר ולחטא הספקות מים ציבוריות או פרטיות;
"(ה) לתפוס, לעצור, לחטא או להשמיד חפצים נגועים או נתונים להידבקות או העלולים להדביק, בתנאי שיהא מותר לשלם פיצויים בעד חפצים בדרך זו;
"(ו) לקבור את המתים או לבערם בדרך אחרת;
"(ז) להעמיד להשגחה רפואית נוסעים מאזורים נגועים;
"(ח) רכישה באנגריה - תמורת תשלום - של קרקע או בניינים לשם שיכונם של בני אדם הטעונים מעצר או בידוד או של בני אדם הזקוקים לשיכון בתוצאת כל צעדים שנקטו לפי סעיף זה;
"(ט) לתפוס, על יסוד תשלום, בניינים או קרקעות כדי להתקין בהם בתי חולים זמניים בקשר לאמצעים שנקטו הם לשם הדברתה או מניעתה של מחלה;
"(י) לתפוס באנגריה, על יסוד תשלום, אמצעי הובלה הדרושים בקשר עם האמצעים להדברת מחלה".
כפי שברור מלשון הפקודה, קיימת למשרד הבריאות סמכות נרחבת לאכוף את הצו, כולל "להיכנס בכל עת שהיא לכל בניין ציבורי או פרטי ולבדוק בו כדי לברר אם נמצאים בו אנשים חולים וכדי לנקוט שם בכל האמצעים הנחוצים למניעת התפשטות ההדבקה". מנכ"ל משרד הבריאות אף מוסמך להורות כיצד ואיך לנסוע למקום הבידוד, אם כי הדבר טרם נעשה.
זאת ועוד: סעיף 71 לפקודת בריאות העם קובע, כי הפרת הוראה מהוראות הפקודה או התקנות לפיה היא עבירה פלילית, שהעונש המירבי עליה הוא שישה חודשי מאסר; ניתן גם לקנוס עליה. חמור מכך: הפרת הצו עלולה להיות הפרת הוראה חוקית, שהעונש עליה הוא שנתיים מאסר, לפי סעיף 287(א) לחוק העונשין.
בנוסף לכך, סעיף 218 לחוק העונשין קובע: "העושה בהתרשלות מעשה העלול להפיץ מחלה שיש בה סכנת נפשות, דינו - מאסר שלוש שנים; עשה את המעשה במזיד, דינו - מאסר שבע שנים". ומכאן, כי בנוסף לצורך הבריאותי הברור להישמע לצו - הרי שהפרתו עלולה לגרור עונשים משמעותיים.
