X
יומן ראשי
חדשות תחקירים
כתבות דעות
סיפורים חמים סקופים
מושגים ספרים
ערוצים
אקטואליה כלכלה ועסקים
משפט סדום ועמורה
משמר המשפט תיירות
בריאות פנאי
תקשורת עיתונות וברנז'ה
רכב / תחבורה לכל הערוצים
כללי
ספריה מקוונת מיוחדים ברשת
מגזינים וכתבי עת וידאו News1
פורמים משובים
שערים יציגים לוח אירועים
מינויים חדשים מוצרים חדשים
פנדורה / אנשים ואירועים
אתרים ברשת (עדכונים)
בלוגרים
בעלי טורים בלוגרים נוספים
רשימת כותבים הנקראים ביותר
מועדון + / תגיות
אישים פירמות
מוסדות מפלגות
מיוחדים
אירועי תקשורת אירועים ביטוחניים
אירועים בינלאומיים אירועים כלכליים
אירועים מדיניים אירועים משפטיים
אירועים פוליטיים אירועים פליליים
אסונות / פגעי טבע בחירות / מפלגות
יומנים אישיים כינוסים / ועדות
מבקר המדינה כל הפרשות
הרשמה למועדון VIP מנויים
הרשמה לניוזליטר
יצירת קשר עם News1
מערכת - New@News1.co.il
מנויים - Vip@News1.co.il
הנהלה - Yoav@News1.co.il
פרסום - Vip@News1.co.il
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ
X
יומן ראשי  /  מאמרים
ארמון המלוכה, פאס [צילום: ג'וזף רנליאס]
חכמי פאס ואולם בג"ץ
הקהילה היהודית המפוארת בעיר פאס שבמרוקו הוציאה מתחת ידי חכמיה עשרות תקנות מרחיבות דעת ומרחיקות ראות גם בדורנו מוטלת על חכמי ישראל החובה לפתור את בעיות השעה - למשל בנושא הגיור

הרב ד"ר מורי מרדכי עמאר, העוסק בתלמוד ובמעשה, כמו גם בתלמוד המביא לידי מעשה - זיכנו והוציא לאור את תקנות חכמי פאס שבמרוקו. מדרש פליאה בעיניי, איך מצליח רופא בכיר שכזה, בפריז, לכלכל את עִתותיו, לעסוק ברפואה ובתורה באינטנסיביות שכזו. לעצמי אני אומר, שלא יהיה זה עבורי מקור לקנאה, אלא, בעזרת השם, מופת להשראה. עבודתו של הרב ד"ר עמאר בהירה, סדורה, מדויקת, ומביאה תועלת רבה ללומדי התורה ולחוקרי המשפט העברי.
חכמי ישראל לדורותיהם הורו הוראות, חיברו תשובות, והתקינו תקנות. דור דור ודורשיו, ומורי ההוראה שבו. יש מן הראשונים שסברו, כי החובה לציית להוראות חכמי ההלכה שבכל דור, נתפרשה בתורה. מצות לא-תעשה (דברים י"ז, א'): "עַל פִּי הַתּוֹרָה אֲשֶׁר יוֹרוּךָ וְעַל הַמִּשְׁפָּט אֲשֶׁר יֹאמְרוּ לְךָ תַּעֲשֶׂה לֹא תָסוּר מִן הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ יָמִין וּשְׂמֹאל"; ומצות עשה (דברים י"ז, י'): "וְעָשִׂיתָ עַל פִּי הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ מִן הַמָּקוֹם הַהוּא אֲשֶׁר יִבְחַר ה' וְשָׁמַרְתָּ לַעֲשׂוֹת כְּכֹל אֲשֶׁר יוֹרוּךָ".
ספר החינוך מלמדנו (מצוה תצ"ה), כי המצוות המורות להישמע לדברי חכמים - מתייחסות לחכמי ישראל שבכל דור, ולא רק להוראותיהם של חכמי הסנהדרין היושבים בלשכת הגזית. "יפתח בדורו כשמואל בדורו". דור דור ושופטיו; דור דור ומורי ההוראה שבו.
לעיתים קיימת תחושה, כי מצוות דרבנן - עשה ולא-תעשה - עשויות מקשה אחת; ולא היא. הדינים המחייבים אותנו מדרבנן מתחלקים לקבוצות שונות. מהם גזירות, מהם מנהגים, ומהם תקנות. איסור שקיבלו על עצמם יהודי אשכנז, ורבים מיהודי צפון אפריקה להימנע מאכילת קטניות בפסח - מנהג הוא; איסור ליטול תרופות בשבת - גזירה (בגמרא); נטילת לולב במדינה כל שבעה - תקנה (במשנה). לא דומה קטגוריה אחת של מצוות דרבנן לחברתה.
על ההבחנה שבין גזירות לבין תקנות עמד פרופ' מנחם אֵלון המנוח: "המונח 'גזירות' כולל הוראות, שתכליתן להרחיק את האדם מן האיסור, לעשות סייג לתורה, היינו הוראות הבאות לשלול פעולה מסוימת; לעומתו מכוון המונח 'תקנות' להוראות, שתכליתן להטיל חובת עשייה לשם הסדרת חיי החברה ותיקון העולם, היינו הוראות הבאות לחייב פעולה מסוימת" (המשפט העברי, עמוד 402).
ההבחנה שבין גזירות לתקנות, איננה מתמצית במישור המושגי בלבד; קיימות הבחנות מעשיות בין אלו לאלו. כך, למשל, כותב הרא"ש בפסקיו (שבת ב', ט"ו), כי אחרי שחתם רב אשי את התלמוד - הגאונים אינם מוסמכים עוד לחדש גזירות מעצמם. הכוח לגזור גזירות, לעשות סייג לתורה, הוא נחלתם של חכמי המשנה והתלמוד לבדם. חכמי ישראל בדורות שלאחריהם אינם רשאים עוד לגזור גזירות מעצמם.

בין מצוות לתקנות
משפחה יהודית, פאס [צילום: בית התפוצות]

היחס בין תקנה לבין מצוה מדאורייתא, אינו מתמצה אך ורק במועד שבו ניתן להתקינה, אם בדור המדבר, אם בדורות מאוחרים יותר; אלא גם באופייה. ניתן במידת מה להקביל זאת ליחס שקיים במשפטנו בין חקיקה ראשית הנחקקת על-ידי הכנסת, לבין חקיקת משנה – תקנות, המותקנות על-ידי השרים שהוסמכו לכך

הספר שרואה אור עתה, על שני כרכיו, עוסק בתקנות – הוראות פוזיטיביות שהורו חכמי ישראל לבני קהילת פאס שבמרוקו. על פני הדברים, אין הגבלה על מועד חידושן והתקנתן – גם לא לאחר שנחתם התלמוד. במידה רבה, גם אין אפשרות לתחוֹם את האפשרות להוסיף ולהתקינן. בכל דור ובכל עת מתרגשים חידושים, מתחוללים שינויים, וחכמי ישראל שבאותו זמן – נדרשים למצוא להם פתרונים. בדורות האחרונים, הולך וגובר קצב ההתפתחות במדע, בחברה, בתרבות, בטכנולוגיה. לחכמי הדורות ניתנה ההסמכה, הוענקו הכלים ליתן את הדעת, ליצור התאמות, לסתום פרצות, לשמור ולהבטיח שהתורה תוסיף להיות רלוונטית לדורות עתיד. הכל לפי צרכי המקום והזמן; ברגישות, בזהירות, באמונה.
כבר בתקופת נדודי בני ישראל במדבר, נדרשו נביאים שביניהם להתקין להם תקנות, לסתום פרצות. כך למדנו מן התלמוד במסכת בבא קמא (פ"ב, א'): "'וילכו שלשת ימים במדבר ולא מצאו מים'. דורשי רשומות אמרו: אין 'מים' אלא תורה שנאמר (ישעיהו נ"ה, אw) 'הוי כל צמא לכו למים'. כיוון שהלכו שלשת ימים בלא תורה, נלאו. עמדו נביאים שביניהם ותיקנו להם שיהו קורין בשבת ומפסיקין באחד בשבת וקורין בשני ומפסיקין שלישי ורביעי וקורין בחמישי ומפסיקין ערב שבת כדי שלא ילינו ג' ימים בלא תורה".
במשך שלושה ימים שלאחר קריעת ים סוף, הלכו בני ישראל במדבר, ולא מצאו מים, זולת מים מרים, במרה. תגובת בני ישראל לכך: "וילטנו העם על משה לאמר מה נשתה" (שמות ט"ו, כ"א). דומה, כי נביאים שביניהם אשר חזו במתרחש, התקשו: עם זה, שיצא זה עתה באותות ובמופתים ממצרים, ואך לפני שלושה ימים ראה לנגד עיניו את קריעת ים סוף – "ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל בן בוזי" (מכילתא דשירה, ג') – ממהר להתלונן בחלוף שלושה ימים בלא מים? כלום יכולים שלושה ימים בחום המדבר להשכיח את כל אשר ראה, שמע וחווה?
משנתנו דעתם על הקושי האמור, השיבו אותם נביאים, כי התלונה על המים היא תוצאה של מחסור בתורה. בני ישראל אומנם חוו חוויה אדירה, אך לא די באותה חוויה מרוממת, נדרש גם לימוד תורה סדור ועקבי. משזו הייתה מסקנתם – תקנו, כי מעתה יקראו בתורה בשני, בחמישי, ובשבת. "בראתי יצר הרע – בראתי תורה תבלין" (קידושין ל', ב'). הנה מצאנו תקנה קדומה, שתוקנה על-ידי נביאים שבדור המדבר. מטרתה – למלא את החסר, העדר לימוד תורה סדיר. חכמים הבחינו בחסרון, והשכילו למצוא תרופה – תבלין.
אלא שיש מקום להרהר קמעא אחר אותה תקנה. על פני הדברים, תכליתן של תקנות – לאפשר לחכמים להמשיך לקבוע הוראות ודינים, גם לאחר שכבר נחתמה התורה. באין יכולת לחוקק "חקיקה ראשית" – שמעמדה מדאורייתא – החלה להיווצר "חקיקת משנה" בדמות תקנות, גזירות ומנהגים. אם כך - אין זה ברור, מדוע נדרשה התקנת תקנות בדור המדבר, בטרם נחתמה התורה? מדוע לא נקבעה הקריאה בתורה בשני, בחמישי ובשבת כמצווה מן התורה? שאלה זו מתעצמת כשאנו קוראים, כי מיד בסמוך לאחר החטא במרה, נאמר: "שָׁם שָׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט וְשָׁם נִסָּהוּ". ומפרש רש"י (בהסתמך על הגמרא במסכת סנהדרין): "במרה נתן להם מקצת פרשיות של תורה שיתעסקו בהם - שבת ופרה אדומה ודינין". היינו, בסמוך להתקנת אותה תקנה – נקבעו מספר מצוות שמעמדן מן התורה. מדוע אֵלו נחקקו בחקיקה ראשית, ואילו קריאת התורה בשבת, בשני ובחמישי – כתקנה?
נוכל אולי להציע, שהיחס בין תקנה לבין מצוה מדאורייתא, אינו מתמצה אך ורק במועד שבו ניתן להתקינה, אם בדור המדבר, אם בדורות מאוחרים יותר; אלא גם באופיה. ניתן במידת מה להקביל זאת ליחס שקיים במשפטנו בין חקיקה ראשית הנחקקת על-ידי הכנסת, לבין חקיקת משנה – תקנות, המותקנות על-ידי השרים שהוסמכו לכך. חקיקה ראשית היא מלאכת מחשבת, מורכבת, מסועפת, כוללנית. התקנת תקנות לעומתה, נעשית בצורה נקודתית בגדריו של תחום מסוים; והיא גמישה יותר. כך ביחס להתקנתה, כך גם ביחס לשינויה.
מצוות התורה אינן ניתנות לשינוי לעולם – "אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה. שֶׁזֹּאת הַתּוֹרָה לֹא תְהֵא מֻחְלֶפֶת וְלֹא תְהֵא תוֹרָה אַחֶרֶת מֵאֵת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ" (עיקר ט' מי"ג עיקרים לרמב"ם). תקנות קשה אומנם לשנות – אך אין זה בלתי אפשרי. כך פוסק הרמב"ם (הלכות ממרים, פרק ב', הלכה ב'): "בית דין שגזרו גזרה או תקנו תקנה והנהיגו מנהג ופשט הדבר בכל ישראל, ועמד אחריהם בית דין אחר ובקש לבטל דברים הראשונים ולעקור אותה התקנה ואותה הגזרה ואותו המנהג - אינו יכול עד שיהיה גדול מן הראשונים בחכמה ובמנין". הא למדנו, תקנות חכמים – קדומות הן, הותקנו אף בדור המדבר. ייתכן, שיש בעובדה זו כדי ללמד על אופיין של תקנות, ועל תכליתן.

תקנות של אורחות חיים
בית קפה יהודי ב"מלאח" של פאס, 1912

"מן הראוי הוא שבבוא בית משפט במדינת ישראל, שערכיה הם 'ערכים יהודיים ודמוקרטיים', למזוג את יינן הישן והטוב של תורת ישראל, ההלכה והמשפט העברי, לתוך קנקנה המתחדש של מערכת המשפט בישראל, יתן דעתו, עיניו ולבו, לעושר הרב שאצור בתקנות פאס, ומהן ובהן יעשה עושר במשפט"

תקנות מפורסמות נוספות הן אלו שנתקנו לאחר חורבן הבית. בימים ההם, שאין מלך בישראל, נדרשו חכמי ישראל שבכל עיר ועיר ובכל פלך ופלך, להנהיג הנהגות ולהתקין תקנות. כבר סמוך לאחר שחרב בית המקדש, למדנו על רבן יוחנן בן זכאי שהתקין תשע תקנות, אשר מטרתן ליצור התאמות למציאות החיים החדשה. תקנות מתקנות שונות, כדי שלא תשתכח תורה מישראל; שיישמר לדורות זכרו של מקדש.
כמעשהו של רבן יוחנן בן זכאי בראשונה, נהגו כאמור חכמי ישראל שבכל אתר ואתר; קבעו הוראות אשר הן יפות ומתוקנות לאותה שעה. יצירתו החשובה של הרב ד"ר מורי מרדכי עמאר פותחת לפנינו צוהר לעולמה של קהילת פאס שבמרוקו, לאורחותיה, לשמחותיה, למצוקותיה; לדרך שבה התמודדו חכמיה עם השאלות והבעיות שהתעוררו לפניהם.
קהילת פאס שבמרוקו, מן העתיקות והמפוארות שבקהילות ישראל. כמה מן הגדולים והחשובים שבחכמי ההלכה נתיישבו בה, תקעו בה יתד: רבי יצחק אלפסי, הרי"ף – אשר שמו מעיד על מקום מושבו; תלמידו הר"י מיגאש; ומורנו הגדול – הרמב"ם, גם הוא ישב בפאס עם משפחתו שנים אחדות. ממנה – פאס – תורה יוצאת לכל ישראל. תורתם של חכמי פאס נלמדת עד עצם היום הזה, בכל בית מדרש. אין לך גמרא שבסופה לא תמצא את פסקי ההלכה של הרי"ף, אין לך ספריה שלא תעוטר בספריו של הרמב"ם – הי"ד החזקה ופירוש המשניות מזה, ומורה נבוכים מזה.
אלא שכאמור, לא רק הלכות עקרוניות וחשובות היפות לדורות יצאו הימנה. לא רק ספר הלכות לאלפסי וי"ד חזקה לרמב"ם; גם תקנות וסייגים, תשובות ופסקים היפים וכשרים לאותה שעה, ומוסיפים ליתן השראה גם לדורות עתידיים. עניינים יומיומיים בין איש ובין רעהו, בין אישה ובין רעותה, נישואין וגירושין, מיסים, הנהגות קהילה, מתנות עניים. אלו ועוד רבים אחרים; אורחות חיים.
קהילת פאס, כמו גם קהילות רבות אחרות, העמידה לעצמה חכמים ונבונים, יודעי דת ודין אשר ישבו בשער בת רבים. פעמים הביאו את הצדדים למיצוע, פעמים הכריעו את הדין. לפרקים נתנו אל ליבם לסתום פרצה, להציב גדר, לקבוע תקנה שתחייב את הרבים. חכמים עשו סייג לדבריהם.
בינות שלל התקנות וההוראות המופיעות בספרים פרי עמלו של הרב ד"ר מורי מרדכי עמאר, צדה את עיני תקנה צ"ז, משנת תקצ"ח. התייחסתי אליה בפסק דין שניתן היום. פרופ' אביעד הכהן אִתגר אותי. באחרית דבר לשני הכרכים כתב: "מן הראוי הוא שבבוא בית משפט במדינת ישראל, שערכיה הם 'ערכים יהודיים ודמוקרטיים', למזוג את יינן הישן והטוב של תורת ישראל, ההלכה והמשפט העברי, לתוך קנקנה המתחדש של מערכת המשפט בישראל, יתן דעתו, עיניו ולבו, לעושר הרב שאצור בתקנות פאס, ומהן ובהן יעשה עושר במשפט".
אביעד הכהן ציין בצער, כי עד כה נמצא אזכור אחד ויחיד לתקנות פאס בפסקי הדין של בתי המשפט בישראל, אף הוא בדרך אגב, מפי השופט מנחם אֵלון ע"ה. אני, הקטן, אהיה אפוא השני.

מותר להגביל פושטי יד
הרובע היהודי לשעבר כיום [צילום: מיכל אוסמנדה]

תקנה צ"ז לתקנות פאס, משנת תקצ"ח, מגבילה את סכום הנדבות שניתן לגבות למען קבצנים הבאים מערים אחרות ובייחוד למען שלוחי ארץ ישראל. באותה תקנה דובר על פושטי יד המגיעים מארצות שונות ומהלכים אימים על אנשי קהילת פאס. מתוך כך, נדרשים בני הקהילה ופרנסיה ליתן להם יותר מלימודם, להלין אותם בבתיהם ולהאכילם. הציבור ניזוק, עניי העיר נפגעים

פסק הדין דן בעניינם של שניים, קבצנים, שעסקו במלאכתם ברחבת הכותל המערבי; פעם, פעמיים ושלוש, היתרו בהם, אך הם בשלהם; לפיכך הואשמו, הורשעו ונענשו: על האחד הוטל קנס בסך 18 שקלים, והוא חויב לחתום על התחייבות בסך 1,800 שקלים להימנע מהעבירה שבה הורשע; על השני הוטל קנס בסך של 180 שקלים (בחלוקה לשני תשלומים) והוא חויב לחתום על התחייבות בסך של 3,600 שקלים. (אילו ניתנה בידי האפשרות, הייתי משלם את הקנס עבורם, במקום להתייגע במלאכה שהניבה פסק דין המחזיק 57 עמודים; חלקי-שלי התמצה בשלושה עמודים...).
תקנה 2(א)(7) לתקנות השמירה על המקומות הקדושים ליהודים אוסרת על "פשיטת יד וקבלת תרומות, למעט הצבת קופסאות או קופות צדקה במקומות שהועיד לכך הממונה ולמטרות שהוא קבען". מחלוקת נתגלעה בין חברתי, השופטת דפנה ברק-ארז, לבין חברי, השופט יוסף אלרון, ואני בתווך: האם התקנות הותקנו כדין? האין הן פוגעות בזכויות יסוד? האם מדיניות האכיפה ביחס אליהן היא ראויה?
מצות צדקה היא מצוה נעלה. היא טבועה בדנ"א היהודי. קשה נפשית להצר את צעדיהם של מקבצי הנדבות. קשה לדיין להביט בפניו המיוסרות של החלש, לשמוע על מצוקותיו, לחוש את כאבו. אלא שעל היושבים בדין להישמר מבחירה והעדפה של צד מסוים, אך בשל מסכנותו. בשבת נקרא בפרשת משפטים. בצד ההוראות הרבות על הצורך בתמיכה ובסעד לחלש, מורה לנו התורה (שמות כ"ג, ג'): "ודל לא תהדר בריבו". ומפרש רש"י: "'לא תהד"ר – לא תחלוק לו כבוד לזכותו בדין ולומר: דל הוא אזכנו ואכבדנו". כמה פסוקים לאחר מכן (שם, ו') מופיע ציווי דומה: "לא תטה משפט אביונך בריבו". אין להעדיף דל – בשל מצוקתו. יש לנהוג בבעלי הדין בשוויון ובצדק. שורת הדין היא הקובעת, לא מעמדו של בעל הדין.
ידועה ומפורסמת תופעת-שוליים, נספחת אל מצוות הצדקה, והיא ניצול, מטרד, תרמית. אזהר מלהוציא דיבתם של הקבצנים רעה, כבר כך המר להם גורלם, אך תפקידנו כחברה, ובבית המשפט, להסדיר גם נושא זה, למנוע ניצול לרעה, לסלק מטרד.
הכללים שנקבעו בעניין הזה על-ידי מחוקק המשנה – מידתיים. כך קבענו בדעת הרוב, לעומת דעת מיעוט שלפיה, אין להגביל כלל את פושטי היד ברחבת הכותל. קיבוץ צדקה ואיסוף נדבות ברחבי העיר העתיקה כולה, לרבות בפאתי הכותל – הותר; ברחבת הכותל פנימה – אזור התפילה – אסור. ניתנה לאדם המגיע לכותל המערבי – אפשרות להתייחד עם קונו, לשפוך שיחו, בשקט, בכוונה, באין מפריע. קופות צדקה רבות מפוזרות ברחבה, יוכל המתפלל החפץ בכך לשלשל מעותיו במהלך התפילה אל קופת הצדקה. בצאתו או טרם כניסתו, יוכל גם להיענות לפושט יד – ליתן לו בידו. הכרעה זו שבכללים, אינה מקלה ראש בחשיבותה ובמעלתה של מצוות הצדקה. עם זאת, אינטרסים וערכים נוספים על הפרק: חופש הפולחן, פרטיות, גם כוונה בתפילה.
תקנה צ"ז לתקנות פאס, משנת תקצ"ח, מגבילה את סכום הנדבות שניתן לגבות למען קבצנים הבאים מערים אחרות ובייחוד למען שלוחי ארץ ישראל. באותה תקנה דובר על פושטי יד המגיעים מארצות שונות ומהלכים אימים על אנשי קהילת פאס. מתוך כך, נדרשים בני הקהילה ופרנסיה ליתן להם יותר מלימודם, להלין אותם בבתיהם ולהאכילם. הציבור ניזוק, עניי העיר נפגעים.
על כן, הורו חכמי העיר במסגרת התקנה – להגביל את סכום הצדקה הניתנת לאנשים הבאים מבחוץ. "ובזמנינו זה, רבו כמו רבו כת המקבלים הבאים מכל מדינה ומדינה ועיר ועיר, ורובם ככולם עשו בערמה והצליחו בדבר הזה... שהם באים בכוח הזרוע ומעיזים פניהם נגד הגזברים, וכל אחד מתנשא לאמר לא אקח כי אם סך מרובה, וכן יהיה שכל היוצא מפיו יעשה, ולוקח בחוזקה כי סמוך ליבו בטוח מחמת האגרות הנזכר [מכתבי המלצה שקיבל הקבצן, התומכים בבקשתו – נ.ס]... שלוקחים יותר מהראוי כנזכר, אין שמחים בחלקם וחוזרים חלילה ונכנסים בחשאי והולכים ומשוטטים בבתים ובחצרות אצל המון העם, ושואלים חלקם בפיהם ומביישים את מי שאין לו, ואינן יוצאים משם עד שמקבלים מהם בעל כרחם שלא בטובתם, וזה דרכם כל הימים לרבות הלילות ואין מי יאמר להם מה תעשו".
בפסק הדין הבאתי מתקנה זו של חכמי פאס. הראיתי כי איננו חורשים בקרקע בתולה. איננו הראשונים הסבורים שיש לעיתים הצדקה לבכּר ערכים אחרים על פני ערך הצדקה. כך נקבע בתקנות השמירה על מקומות קדושים ליהודים, כך נקבע מקדמת דנא בתקנות פאס. לחכמי פאס היה האומץ והייתה התושייה להכריע אותה הכרעה קשה, לקבוע כי יש לצמצם את פעילותם של הקבצנים מבחוץ; לא להפריע את מנוחתם של בני העיר; לא לקפח את פרנסת העניים ותלמידי החכמים הדרים בה ומתפרנסים מן הצדקה.
הועילה לנו התקנה הנדונה לשקול ולהבין את השיקולים שביסוד תקנות המקומות הקדושים. אכן, יש בהגבלת איסוף הצדקה ברחבת הכותל – כדי להגן על פגיעה ברגשות דתיים. לשם כך, נדרשנו למשפט העברי, לידע אם הפרעה במהלך התפילה מהווה פגיעה ברגשות הדתיים, לבחון אם ובאלו נסיבות נסוגה מצוות הצדקה מפני ערכים אחרים.

המשכיות לאומץ ולתושייה
בית הקברות היהודי, פאס

אנחנו, בבג"ץ, איננו ששים כלל וכלל להכריע בכגון דא, סוגיה טעונה, שיפה לה הכרעה מוסכמת מחוץ לכותלי בית המשפט. מכובדנו רב-הפעלים משה ניסים שקד בשֹום שכל והגיש לראש הממשלה דוח והמלצות בעניין הגיור בישראל. לדוח צורפה גם טיוטת הצעת חוק להסדרת הנושא. זהו מתווה שעשוי לקדם פתרון. לעולם הרבני קל לדחותו. לקבלו – יותר קשה. אבל חוסר מעש לא יועיל

בהקדמתו אומר הרב ד"ר מורי מרדכי עמאר בין שאר דבריו, כי "פרסום תקנות אלה בדורנו נחוץ הוא כדי לעורר את העולם הרבני לתקן תקנות הנחוצות בדורנו אנו, ולהראות את כוחם של חכמי ישראל במרוקו, שהמשיכו בדרך חכמי ישראל בספרד, אשר תקנו תקנות לטובת הקהל בכל תחומי החיים, ולא חששו לתקן תקנות גם בנושאים הלכתיים מובהקים אשר רבו כמו רבו בהם הדעות, ואיזנו ויישרו דרך סלולה לכל. וראוי שהחכמים בדורנו זה, ה' עליהם יחיו, מזקנים יתבוננו להתכנס כולם יחד בכנסיה לשם שמים, לחזק את בדק בית ישראל ולגדור את כרם ה' צבאות".
אם עד כה דיברתי בשבח תקנות פאס ובחובתנו, אנו השופטים, חובה שהיא זכות, לעשות בהן שימוש בשגרת מלאכת השפיטה, אבקש לסיים בחובת החכמים שבדורנו. אותו אומץ, אותה תושייה, שאפיינו את חכמי ישראל בספרד, במרוקו, ובכל אתר ואתר, והביאו אותם לתקן תקנות גם בנושאים הלכתיים מובהקים, מחייבים המשכיות, גם כאן, בעת הזאת, במדינת ישראל. תמול-שלשום, נעתרנו, בהרכב מורחב של תשעה שופטים, לדחות עוד את מתן פסק הדין במספר עתירות שהוגשו כבר לפני שנים ארוכות, ועניינן בהכרה בגיור לא אורתודוקסי שנערך בישראל לצורך חוק השבות. בא-כוח המדינה נימק את בקשת הדחייה בתקופת הבחירות ועוד, אבל עוד לפני כן דחינו שוב ושוב את מתן פסק הדין.
אנחנו, בבג"ץ, איננו ששים כלל וכלל להכריע בכגון דא, סוגיה טעונה, שיפה לה הכרעה מוסכמת מחוץ לכותלי בית המשפט. מכובדנו רב-הפעלים משה ניסים שקד בשֹום שכל והגיש לראש הממשלה דוח והמלצות בעניין הגיור בישראל. לדוח צורפה גם טיוטת הצעת חוק להסדרת הנושא. זהו מתווה שעשוי לקדם פתרון. לעולם הרבני קל לדחותו. לקבלו – יותר קשה. אבל חוסר מעש לא יועיל.
נחוצה אותה התכנסות יחד בכנסיה לשם שמים, כפי שכתב הרב ד"ר עמאר, לנוכח פני המציאות, כדי לתקן ולהתקין את הטעון תיקון; בדיני הירושה במשפט העברי – אין לכחד – נחוּת מעמדה של האישה ביחס לאיש. ברבות השנים, הכירו חכמים בצורך לשפר את מעמדה של האישה. רבות נעשה בהקשר זה גם בתקנות חכמי פאס. חכמי דורנו חייבים להמשיך במלאכה הנצרכת בהקשר זה בנוגע למעמדה של האישה בראי תקופתנו; התפילה טעונה תיקון, התאמה לימי הגאולה שבהם אנחנו נמצאים, מתן ביטוי לריבונות יהודית בארץ ישראל. לא אכביר עוד בדוגמאות, אינני רוצה להֵראות נאיבי, שמא תחשבו שהנה השופט לא בתוך עמו הוא יושב. ברור שזה קשה, מכשולים ישנם לרוב, אבל עלינו לשנן באוזני חכמי דורנו כי אינם בני-חורין להיבטל ממלאכה זו, לתקן תקנות הנחוצות בתקופה זו במדינת ישראל.

הכותב הוא שופט בית המשפט העליון.
דברי ברכה בערב עיון לכבוד השקת ספרו של ד"ר מורי מרדכי עמאר "תקנות חכמי פאס". המרכז האקדמי שערי מדע ומשפט, יד הרב נסים, ירושלים, כ"ג בשבט תש"ף - 18.2.20
תאריך:  20/02/2020   |   עודכן:  20/02/2020
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
פורומים News1  /  תגובות
כללי חדשות רשימות נושאים אישים פירמות מוסדות
אקטואליה מדיני/פוליטי בריאות כלכלה משפט
סדום ועמורה עיתונות
חכמי פאס ואולם בג"ץ
תגובות  [ 3 ] מוצגות  [ 3 ]  כתוב תגובה 
1
מאמר מאיר עיניים. תודה לשופט
רם אקשטיין  |  22/02/20 14:40
2
מרשים אבל...
נעם רבלין  |  23/02/20 21:50
3
בקיעותו של השופט העליון
דן טישלר  |  24/02/20 16:29
 
תגובות בפייסבוק
 
ברחבי הרשת / פרסומת
רשימות קודמות
יובל לובנשטיין
ספקי הסחורה בעיקר הבינוניים והקטנים, אובדי עצות שכן הם הכי פחות מוגנים במצבי קיצון שכאלו וזוכרים את קריסת מגה והנזקים שנגרמו להם
עו"ד עופר רשו
הפרת הצו בנוגע לבידוד מחשש להתפשטות הקורונה, עלולה להוות עבירה פלילית. ואילו חולה בפועל אשר יפר את ההוראות, מסתכן בעונש של שלוש שנות מאסר
עו"ד גדעון רובין
טכנולוגיה מתקדמת בכלל ואינטליגנציה מלאכותית בפרט יסייעו בעבודתם של עורכי הדין, אך בעתיד הנראה לעין לא יוכלו להחליף אותם
פרופ' דוד נבון
טענתו של אהוד אולמרט "כמעט הבאתי שלום" היא מיתממת, וניתוח מפוכח של המו"מ בינו לבין אבו-מאזן אף מעלה שהיא אינה אמת    אז מדוע אולמרט משכתב את המציאות? אולי בניסיון לחזור לזירה הפוליטית דרך האגף השמאלי שלה
נסים ישעיהו
מזווית הראייה הזאת אפשר בהחלט להבין את רדיפת נתניהו. המוסר האנושי קבע שאנחנו חייבים לערביי הארץ בעוד המוסר האלוקי קבע שהארץ הזאת היא שלנו ורק שלנו. בקטע הזה נתניהו בחר ללכת בקו של המוסר האלוקי ועל זה הם לא מוכנים לסלוח לו
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ New@News1.co.il