כמו הנאשם בשוחד נתניהו, כך גם שר החוץ שלו - הגזען ישראל כ"ץ - ממשיך בליבוי ההסתה כנגד המיעוט הערבי בישראל. שר החוץ, שלא נודע בחוכמה יתרה, אם נאמר זאת בעדינות, העז לומר, תוך שהוא מנצל את חסינותו, שהנציגים הלגיטימיים של חמישית מאזרחי ישראל הם מה שהוא קורא "מחבלים בחליפות". חברים אחרים מבין חבר מרעיו של הנאשם נתניהו מדברים על חוסר הלגיטימציה של נבחרי הציבור שנבחרו ברוב מוחץ על-ידי כחמישית מאזרחי המדינה וקוראים להוצאתם ממעגל קבלת ההחלטות הפוליטיות במדינה. הם נסמכים על טענות שקריות שהם מייצגים, כביכול, רוב ציוני. חשוב להפריך את הטענות השקריות הללו: לגוש החסינות של הנאשם נתניהו 58 חברי כנסת, כלומר - הם מייצגים מיעוט. אבל יתרה מכך: בגוש הגזעני הזה יש 15 חברים ממפלגות חרדיות אנטי-ציוניות שכל שמעניין את נציגיהם הוא לינוק מעטיני המדינה עוד ועוד טובות הנאה בלא שהם מוכנים להשתתף באמת לא רק בנטל השירות הצבאי, אלא גם בכלכלה המודרנית שרק היא מאפשרת את המשך הסחטנות הפוליטית שלהם.
לצידם של חמישה-עשר החרדים הללו - שיש רבים הסבורים שאינם אלא פרזיטים החיים על חשבון משלמי המיסים ישרי הדרך הנושאים בנטל והמאפשרים את פריחתה של מדינת ישראל - יש עוד 6 חברי-כנסת הקוראים לעצמם "ציונות דתית", מה שאינו אלא פיקציה, שכן עבורם מה שקדוש הן אבנים בגדה המערבית ולא חיי אדם ורווחת הציבור בכללו.
כלומר, מתוך 58 תומכי הנאשם בשוחד נתניהו, יש לְחַסֵּר 21, מה שבמקרה הטוב מביא את הגוש ל-36 חברי-כנסת, המסקנה פשוטה: 36 חברי הכנסת הללו מייצגים בסך-הכל 30% מכלל חברי הכנסת. במונחים של ייצוג כולל של תושבי ישראל הם מייצגים הרבה פחות - מקסימום 15% מכלל התושבים בישראל!
במילים אחרות: הנאשם בשוחד נתניהו וחבר מרעיו הם מיעוט! מיעוט בעם ומיעוט בכנסת. לכן גם כל שנשאר להם לעשות הוא להסית ולהדיח, לפזר שקרים ושוב להסית. וחשוב לשוב ולומר זאת כי הם עסוקים לא רק בשיסוי ובשקר אלא בלנסות ולשכנע את העם שהשקר שלבם הוא אמת. פשיזם אמיתי!
לא פחות חמורה היא הגזענות שמגלים אנשים כמו
יועז הנדל וצביקה האוזר - המוציאים אל-מחוץ למחנה כחמישית מאזרחי ישראל ואת נציגיהם הלגיטימיים. יו"ר המפלגה שלהם, גנץ, אמר נכוחה כי כל קול שווה במדינת ישראל. כלומר, הקולות הערביים הם כשרים וטובים כמו הקולות של הנדל והאוזר. והרצון שלהם לייצר אחדות עם פשיסטים איננו אלא גזענות טהורה ומוקצית מחמת המיאוס. בעיקר נכון הדבר נוכח זה שמי שהם רוצים אחדות איתו - הליכוד - כלל לא רוצה בכך. כך גם הגישה הרווחת אצל רבים בכחול-לבן שדוחים את נציגי הערבים אך טוענים במתק שפתיים כי הערבים הם אזרחים שווים וחשובים. מה שהם מתכוונים אליו הוא שערבי טוב הוא ערבי-מחמד. כלומר, ערבי שהשיל מעליו את זהותו הלאומית ושמוכן לוותר על חלק מזהותו האזרחית, כי לדידם של האוזר והנדל ושותפיהם רק יהודים הם שותפים ראויים לשלטון ולפוליטיקה. לעניין זה, גם ההתבטאות של לפיד בזמנו כלפי מה שהוא קרא ה"זועבי'ס" איננה אלא גזענות לשמה.
בכלל, מי שאכן מכיר בזכויותיהם של ערביי ישראל - הלאומיות והאזרחיות, או אפילו "רק" האזרחיות - אינו יכול להחליט עבורם מי יהיו נציגיהם ואינו יכול להחליט כי נציגיהם אינם לגיטימיים. אפשר לא להסכים עם עמדות של אחד או יותר מחברי הכנסת הערביים (או אפילו עם כולם) בדיוק כשם שאפשר שלא להסכים ולא לסבול עמדות של אנשים ממפלגות אחרות. אבל אי-אפשר להחליט עבור חמישית מהעם מי יהיה נציגם הנבחר.
ועוד דבר: כל אלה הרוצים שרק יהודים יהיו מי שרשאי להיות חלק מהשלטון (ולענייין זה גם מי שרצה זהות יהודית למדינה) מתעלמים מהשאלה של מיהו ומה הוא יהודי לעניין זה. האם יהודי הוא מי שמקובל על החרדים, או שמא מי שרואה עצמו יהודי לאומי ונטול דת ואפילו איננו יודע אם אמו הייתה יהודייה לשיטת החרדים. וכך גם לעניין הצביון היהודי. האם מדובר על יהדות דתית או אולי יהדות חילונית - או משהו אחר לחלוטין?
ועכשיו לגנץ. אם גנץ חפץ חיים וחושב שחשוב שהוא יהיה ראש
ממשלה - פתוחה בפניו רק דרך אחת, שהיא גם הדרך היחידה הנכונה מנקודת הראות של שימור הדמוקרטיה הישראלית. זו, כמובן, הדרך המובילה לשיתוף הרשימה המשותפת, הנציגה הלגיטימית של חמישית מהעם במערכת הפוליטית. לא רק משום שהיא הרשימה השלישית בגודלה ומשום כך ראוי שתהייה לה נציגות הולמת בכל ועדות הכנסת ובכל מוסדות השלטון, אלא משום שמדובר כאן בנציגות הלגיטימית של חמישית מכלל האוכלוסייה הישראלית.
הוא חייב לעשות זאת פומבית, תוך שהוא נוזף בכל חבר במפלגתו המסתייג משיתוף-פעולה עם הרשימה המשותפת. ואשר לטענה שבכך הוא מפר התחייבות בחירות צריך גנץ ולומר בקול ובביטחון כי במחשבה שנייה, הוא טעה כשהסתייג מהרשימה המשותפת קודם לכן וחוץ מזה, ההבטחה השנייה שנתן - שהוא לא ישב עם נאשם בפלילים ושהוא מבקש לכונן שלטון בלתי מושחת - היא הבטחה חשובה יותר.