כדרכם של גנבים, גם הנאשם בפלילים נתניהו וחבר מרעיו שהוא מינה כשרים בממשלתו עושים מעשים פזיזים ובלתי-הגונים (במקרה הטוב) בחשכת הלילה. כך היה כאשר הנאשם נתניהו הפעיל את המריונטה שלו - שר המשפטים שהוא מינה ואשר מעולם לא קיבל כל אמון שהוא, לא של הציבור ואפילו לא של הכנסת - כדי לדחות את תחילת משפטו (אולי מתוך תקווה שזה יהיה המבוא לביטולו של המשפט). כך היה כאשר הנאשם בשוחד נתניהו וחבר מרעיו הידועים בציבור כ
ממשלה - שוב, ממשלת מעבר שאין לה אמון, לא של הציבור ואפילו לא של הכנסת - העביר בחשכת הלילה תקנות לשעת חירום המקנות לממשלה סמכויות נרחבות תוך שהם גונבים את דעתם של חברי הכנסת שניסו - ללא הועיל - לייצר מידה כלשהי של פיקוח ציבורי על כך.
ולצד הפעולות הללו, הנעשות כדרכם של גנבים בלילה, שלוחו של הנאשם בפלילים נתניהו בכנסת, יולי אדלשטיין, מנסה לעוות את תוצאות הבחירות ולהפריע ככל יכולתו לנציגים הלגיטימיים של רוב העם בישראל - בדמותם של 61 חברי כנסת - ולהפקיע מהם את חובתם וזכותם, כנציגים של רוב העם, לכונן כנסת ולבחור יושב-ראש כנסת שייצג את רוב הנבחרים וכך - את רוב העם שאמר בבחירות בפירוש שהוא איננו רוצה בנאשם בשוחד, מרמה והפרת אמונים - נתניהו - כראש ממשלה.
ואם לא די בכך, גונב הנאשם בפלילים נתניהו גם את דעת הבריות על-ידי הפקעת - שלא לומר גניבת - זמן מסך בזמן השיא של צפייה בטלוויזיה (prime time) במקום לתת את הבמה לאנשי המקצוע.
אי-אפשר שלא לְהֽיזָכֵר במה שאמרו יריביו של הנאשם נתניהו (וגם אחרים, כמובן) עוד בעת הפריימריז על הנהגת הליכוד, כי מעבר לכל דבר אחר (למשל: היותו נאשם בשוחד, מרמה והפרת אמונים), הבעיה המרכזית בהנהגתו של הנאשם נתניהו היא שהוא לא יוכל להקים ממשלה גם בפעם השלישית, מה שתוצאות הבחירות הראו בעליל כיצד הנאשם נתניהו הפסיד, שוב, בפעם השלישית!
ועתה, ממשיכים נתניהו ומלכחי פנכתו בניסיונם לעוות את תוצאות הבחירות ובמאמציהם לגנוב את הבחירות ותוצאותיהן בעת שהם מקיימים-לכאורה משא-ומתן עם כחול לבן על הקמת ממשלת חירום. למרות שרוב העם החליט באופן ברור ונחרץ כי הוא איננו חפץ בנאשם נתניהו כראש ממשלה, הנאשם נתניהו והליכוד ממשיכים לתבוע כי ישב בראש הממשלה (הם אומרים שנתיים, כנראה מתוך תקווה שבזמן הזה יוכלו לחסל את משפטו של הנאשם נתניהו). הם ממשיכים לסרב לנהל משא-ומתן בין מפלגות ולא כגוש. הם ממשיכים לנסות ולחסל את יכולתה של הכנסת - בית הנבחרים של העם שתפקידו לפקח על הממשלה - לעשות את תפקידה. והם גם ממשיכים בדה-לגיטימציה של חמישית מאוכלוסיית ישראל ובניסיון לְאַיֵּּין אותם! וכל זה בתמיכה הבלתי-מסויגת של השותפים הלא-ציוניים והאנטי-ציונים שהנאשם נתניהו קיבץ סביבו.
הכוונה, כמובן, היא למפלגות החרדיות וגם מי שקורא לעצמו "ציונות דתית". ההתייחסות אל
יהדות התורה,
ש"ס וימינה דורשת הבהרה: עוד ב-1902 קבע הלובביצ'ר של אז כי הציונים נמצאים בסתירה מהותית לדת ולו משום הטעם הפשוט שהם, הציונים, סבורים שהאדם הוא הריבון והוא לפיכך האחראי להכרעות על-דבר גורלו - ולכן הוא גם זה שמתאגד כלאום ודורש ופועל למען הגדרה עצמית לאומית. לעומת זאת, בדת, הריבון הוא לעולם חוץ-אנושי, מה שהם מתייחסים אליו כ"אלוהים". בדיוק משום-כך ההתנגדות החרדית לציונים ולציונות הייתה בעיקר בעניין של קיבוץ הגלויות. מבחינת החרדים מְזָרֵה ישראל הוא זה שיְקַבְּצֶנּוּ בעוד שעבור הציונים והציונות, מי שיקבץ את היהודים הוא התנועה הלאומית שלהם - הציונות. אשר למה שנקרא "הציונות הדתית", גם כאן חסידיה - גם אלה שאינם משיחיים אבל כנגד זאת מקדשים אדמה על-פני האדם - רואים בהקמת המדינה, שימורה ופיתוחה מעשה אלוהי, ראשית הגאולה, כפי שמנהיגי הקבוצה קבעו. גם כאן יש לזכור כי היסטורית, "המזרחי" - אֽימָּה-הוֹרָתָה של המפד"ל וסבתה של "ימינה" של היום הצטרפה לתנועה הציונית כבלוק טכני בלבד ובתנאי שמקובל על השתיים כי "המזרחי" איננה מקבלת את כל הנרטיב הלאומי שהיה עיקרה של הציונות. כך שכל הטענות של הליכוד על חבירה של כוחות ציוניים שרק הם לגיטימים היא קישקוש גזעני חסר כל כסוי.
אז מה עכשיו?
גנץ יכול להרכיב ממשלה. הוא צריך להכריז כי חברי הכנסת שנבחרו על-ידי כחמישית מאזרחי ישראל הם לא רק לגיטימיים, אלא רצויים - גם אם הוא לא מסכים עם חלק מעמדותיהם.
יש לזכור כי אפילו בלי שנציגיה יהיו בממשלה, הרי שהרשימה המשותפת, בגין גודלה והיותה המפלגה השלישית בגודלה בכנסת, זכאית לנציגות נרחבת למדי בוועדת החוץ והביטחון, בוועדת הכספים, בוועדת הכלכלה ובוועדת הפנים - כנראה גם ראשות ועדה כזאת. אשר-על-כן כמי שמהווה גורם מרכזי בהחלפת השלטון ראוי שתהייה לה נציגות בממשלה.
צריך לשוב ולומר: פסילת הרשימה המשותפת היא לא רק גזענות צרופה. היא גם טעות קוספטואלית וטיפשות פוליטית. גם אם יש מקום לטענות קשות כלפי עמדות מסוימות שלה - או של חלק מחבריה - הדבר נכון גם ביחס לשאר המפלגות. את הגזענות מבית מדרשם של הנאשם נתניהו,
מירי רגב או
מיקי זוהר - או זו של
יועז הנדל וצביקה האוזר - יש לגנות באותה מידה. כך גם יש לגנות את הגזענות - כלפי יוצאי רוסיה או אתיופיה - שאותה מפגינים נציגי החרדים, או את הגזענות שמגלים אנשי ימינה ביחס לפלשתינים. אבל אין לפסול איש מהם: לא את אנשי הליכוד או בעלי בריתם החרדים או אנשי ימינה, לא את החרדים ולא את הנדל והאוזר ואחרים מסוגם. ודאי שלא את נציגיהם של למעלה מחמישית מאזרחי ישראל.
מעבר לכך, הגיע הזמן שגנץ יְגָדֵל אישיות פוליטית וכישורים פוליטיים. אולי, לצורך זה, הוא צריך לייסד מערך עם
מפלגת העבודה - וכך יהפוך את מפלגתו למפלגה הגדולה בכנסת. אולי יצליח ליישב את הסכסוך הנורא - כמעט סכסוך דמים - בין "ישראל ביתינו" והרשימה המשותפת. והעיקר: הגיע הזמן שגנץ יתחיל לדבר במשפטים קצרים, שיציע פתרונות פרקטיים לבעיות העצומות שאליהן הוביל נתניהו את ישראל - למן הפקקים וכשל התחבורה הציבורית, עבור דרך קריסת מערכת הבאירות, עבור דרך היחלשות התנופה המדעית והאוניברסיטאיות, עבור דרך הכשרת מורים והבראת מערכת החינוך והבאתה לתנופת הישיגים וכלה במה שאולי הוא הכי חשוב: העלאת הפריון במשק הישראלי והבאתו לכדי מיצוי טוב יותר.
וכמובן: שיפסיק לנסות להיות נתניהו ויתחיל להיות הוא עצמו.
