ביומיים האחרונים, לראשונה מאז פרצה המגיפה, מספר הנדבקים החדשים קטן מיום ליום. חשוב מכך גם מספר החולים הקשים הנוספים מיום ליום הולך וקטן. והדבר נכון גם לגבי מספר המתים. זה קורה חרף המצב בבני ברק, בקהילות חרדיות אחרות ובבתי האבות. המשבר עדיין לא מאחורינו.
מאות נדבקים חדשים וכעשרים חולים קשים מצטרפים יום-יום. ייתכן גם שינוי נקודתי לרעה בימים הקרובים עקב האפקט המושהה של אירועי בני ברק, אבל הכיוון הכללי ברור. חצינו את ׳נקודת הפיתול׳ המפורסמת של מודל האפידמיה, נקודה שבה הגידול במספרים נמשך עדיין אולם עוצמתו יורדת מיום ליום. קצב ההכפלה לנדבקים חדשים הוא כיום 13 יום. קצב ההכפלה לחולים קשים 10 ימים. וקצב ההכפלה למספר המתים 4.5 ימים. כל המספרים הללו טובים בהרבה מהמצב בו היינו לפני שבועיים בלבד.
המאבק חשוב שיימשך: העברת הניהול לידי מערכת הביטחון, הוצאת החולים מבני ברק ודומיה ומבתי האבות, המשך בידוד חזק של בני 70 ומעלה, ריאגנטים, 30 אלף בדיקות ביממה, תחילת בדיקות סרולוגיות לזיהוי מי שיכולים כבר היום לצאת לעבודה כי הם כנראה מחוסנים (חשוב בעיקר בצוותי הרפואה), השלמות ציוד לצוותי הרפואה וכיו"ב. כל אלה חייבים להימשך תוך תיקון נחרץ ומהיר של תקלות ושגיאות. אולם הבשורה הטובה היום היא שישראל צועדת אל מחוץ לתחום הסכנה לקריסת מערכת הרפואה. יתרה מזו- בקצב השיפור הנוכחי נוכל מיד לאחר חול-המועד להתחיל בשחרור הדרגתי של הסגר והפעלה הדרגתית של המשק. יידרשו מיון זהיר, ומשמעת אזרחית: תל אביב וחיפה לפני בני ברק וירושלים. היי-טק לפני תיירות. בידור, ספורט ותרבות ייאלצו להמתין עוד 8-6 שבועות וגם אז בתנאים מגבילים משהו. גני ילדים וכיתות נמוכות לפני האוניברסיטאות.
אבל עצם ההתחלה המבוקרת של חזרה ל׳נורמליות חדשה׳ חיונית ודחופה למניעת משבר כלכלי ואנושי בממדים שלא היכרנו. מצדיע שוב ושוב לנחישות ומסירות הנפש של הצוותים הרפואיים. ההישג הגדול הוא שלהם. עם מי שאחראים לניהול החובבני של המשבר ולהיעדר המוכנות החמור שחווינו, נבוא חשבון רק לכשיירגע המצב לחלוטין, אבל נבוא חשבון. לא בגלל העבר, בשביל העתיד. רק בריאות.
