המחסור הגובר במי השקיה בארץ ובעולם מחייב אימוץ גישות חדשות להשקיות חקלאות רק כאשר אכן יש צורך בכך. אזרוח של טכנולוגיות צבאיות משמש לכך זה מכבר. ניתן ליישם טכנולוגיה זו המופעלת כיום מלוויינים וממכשירים קרקעיים ניידים גם בטלפון סלולרי בטכנולוגיה הקיימת כיום.
אחת השאלות השיקספיריות הקבועות שעומדות בפני כל מנהל של חברה, בעיקר כאשר היא אינה חברה פרטית אלא חברה ציבורית הנסחרת בבורסה, היא שאלת המלט הידועה 'להיות או לא להיות'.
מנהל החברה יודע כי עליו לשנות את תוכנית העבודה של החברה באופן סדיר, גם אם היא נקבעה בתוכנית עבודה כזאת או אחרת לטווח של כמה שנים מראש. השינוי הוא לא רק בגלל הלחץ הקבוע של בעלי המניות שכל רבעון בשבילם הוא מבחן מחודש לכדאיות ההשקעה שלהם בחברה לעומת הרווח מאפשרויות השקעת הון אחרות.
השינוי הוא גם בגלל שינויים מהירים ותדירים בסביבה העסקית. שינויים המחייבים את החברה לתגובה מהירה פשוט כדי לשרוד בשוק התחרותי והמשתנה תדיר.
בפני מנהל החברה, עומדות אז בדרך כלל שלוש תשובות קבועות לשאלה השיקספירית הקבועה שהוא שם אותה בפי המלט.
הדרך הראשונה, שבה בוחרים רוב המנהלים, היא לעשות שינוי קוסמטי קטן במיצוב הקיים של המוצר, מבחינת עוד מאותו דבר, אבל עם אריזה אחרת.
שינוי כזה הוא "שקר לבן" שכיח שכולם אוהבים לקנות אותו תרתי משמע, בעלי המניות, הלקוחות והתקשורת. אריזה חדשה למוצר ותיק, תמיד תצליח באמצעות משרד פרסום נמרץ, להביא להגדלת התפוקה ברבעון הבא.
שינוי שני, הוא העזה ויצירת קו מוצרים חדש. בדרך כלל מתבסס קו מוצרים כזה על רעיון קיים של מהנדס שולי במפעל, שזוכה לפתע לתהילת הבורסה. החברה מפתחת מרעיון שקודם לכן היו לה את כל הסיבות לשלול אותו, קו מוצרים חדש. קו מוצרים כזה יכול לזכות להצלחה של רבעון אחד או שניים, ואז שוב מעשה שטן שייקספירי, נוטה שוב עקומת הגידול ברווח להתיישר, ומנהל המפעל נדרש שוב לבצע את הדיאלוג של המלט כמיטב יכולתו הדרמטית משיעורי מנהל העסקים, מול טריבונל בעלי המניות התאבים לרווח.
את השינוי מסוג שלישי, שינוי שיאפשר גידול יציב ונמשך יחסית לשינויים הקודמים, לא מעיזים מנהלים רבים לעשות. דורות של מנהלים כבר למדו בספרי היסוד של קבלת החלטות, את הקושי של מנהל לקבל תשובה כזאת לדיאלוג השיקספירי קודם כל בדיאלוג עם עצמו, לפני זה שמול בעלי המניות, בשל סיבות פסיכולוגיות ופיזיולוגיות. קרי, שהחרדה של המנהל בפני אובדן משרתו הנחשקת והמרופדת, גוברת על האומץ להציע מהפכה במיצוב המפעל. זאת למרות שימשיך לספק את אותו צורך שוק, באותם ערכים, ועם אותו כוח אדם וידע בדיוק.
מנהלים שמצליחים להתגבר על חרדתם האישית, ועושים שינוי כזה במיצוב המוצר של המפעל, קרי מרכיבים את השירות שהם מספקים מחדש ובמובנים אחרים, זוכים בדרך כלל בתהילה. אצטבאות שלמות בספריות הפקולטות של מנהל עסקים מלאות בספרי איך שרדתי ועשיתי את המהפך העסקי מאת מנהל חברה זו או אחרת.
מעניין לראות איך שלושת סוגי הפתרונות העסקיים לדיאלוג ההמלטי שתיארתי לצורך הישרדות בשוק, מתרחשים כיום מול עיננו בשוק שבו גם המוצרים נחשבים שמרניים וגם הספקים.
עליית מחירי המזון והתשומות ליצור היא תהליך נמשך ולא מקרי. היא מוסברת בסיבות שונות כמו התחממות כדור הארץ, התכלות הנפט, עליית רמת החיים בסין ועוד. מה שוודאי הוא כי מזה כשנתיים כל הארגונים העולמיים מסמנים בעיה זאת כבעיה המרכזית על סדר היום העולמי.
נושא מרכזי אותו מסמנים הארגונים העולמיים הוא המחסור במים מתוקים. הן להשקיה והן לשימוש ביתי. סימון נושא זה הביא את ספקי המימון לפיתוחים חדשים לתעשיה כמו משקיעים פרטיים, בנקי השקעות וקרנות הון סיכון, להגדיר נושא זה כנושא מרכזי בהשקעות שלהם. הנושא מוגדר בשמות שונים כמו "גרין טק" ועוד.
קושי כפול
ישראל פיתחה תעשיה מפותחת יחסית למדינות אחרות של מכשירי קציבת ואספקת מים לחקלאות ולבית. חברות רבות התפתחו בקיבוצים והיו עד לגל האחרון של התעניינות בנושא ורכישת מניות בהם, חברות שלא נסחרו בבורסה.
מצב זה יצר קושי כפול לאותן חברות לשנות את המוצרים שלהם בשוק המשתנה בנושא קציבת מים. שכן מדובר במוצרים שהן לרוב לא מתוחכמים, והם עתירי תשומות של חומרים וכוח אדם. גם אם נמכרו חלקים מחברות אלו, רובן נותרו עדיין בבעלות הקיבוץ שם ממוקם המפעל ולא בידי המשקיעים החדשים או בבורסה.
בפועל, אנו רואים לאחרונה, שינוי זהיר בחברות הישראליות הקיבוציות שמייצרות מכשירי קציבת ואספקת מים לחקלאות ולבית.
שינוים אלו קרו בעיקר בהקשר להפיכתן מחברות שהן בבעלות אותו קיבוץ בלבד, לחברות שהן בבעלות גם של משקיעים מוסדיים או פרטיים וגם של משקיעים בבורסה.
חברה קיבוצית אחת שמספקת מדי מים ביתיים בעיקר, פיתחה מוצר להעברה סדירה של הנתונים בתשדורת סלולרית גם למוקד אספקת המים העירונית. שתי חברות קיבוציות אחרות, שמייצרות ברזים כגון לגינה הביתית, פיתחו מוצר המאפשר לפתוח את אותם הברזים מטלפון סלולרי. עוד חברות קיבוציות גם הם פיתחו ומפתחות מוצרים המשלבים תקשורת נתונים.
כיצד היינו מגדירים את השינוי הזה על-פי שלוש רמות השינוי האפשריות שהגדרתי קודם לכן?
אמנם, הפעלה אלחוטית של השקיה, או מדידת כמות המים אינה דבר חדש. מוצרים כאלו כבר סופקו על-ידי חברות בישראל ובעולם לפני 20 שנה ויותר. אבל שידור כמות המים או הפעלה של ברז, באמצעות תשדורת שנעשית דרך טלפון סלולרי ולא קווי היא בהחלט תופעה חדשה שמסמלת שינוי.
יחד עם זה בעולם, יש מכשירים מתקדמים בהרבה המאפשרים למשל לחקלאי לקבל נתוני לווין על צורך של חלקה בהשקיה או דישון, והפעלה סלולרית של ההשקיה עם כמות דישון בהתאם.
מודלים עליהם כתבתי במאמרים אחרים, מאפשרים גם לבצע את כל הפעולות האלו על-ידי החקלאי בעצמו מבלי להזדקק למכשירי החישה הנפרדים בלווין או מן הקרקע. קרי, למדוד אם הצמח זקוק למים, ולפתוח את ברז ההשקיה, עם או בלי דישון שנדרש.
מה משמעות המוצרים הקיימים והאפשריים בשוק המוגדר הזה, של רמת השינוי במכשירי מדידה וקציבת מים לצריכת מים ביתית או בחקלאות?
המשמעות היא בהחלט שהשילוב של השתנות מהירה של תנאי השוק, ושל הבעלות על מפעלי מדידת וקציבת מים בתעשיה הקיבוצית בישראל, הניעה אותם למרות השמרנות של תעשיה מסורתית בחברה שמרנית, לעשות שינוי שאינו עוד מאותו דבר.
סביר כי גם הפיכת קיבוצים לחברות פחות שיתופיות, יצרה תנאים שמאפשרים למנהל המפעל לעשות שינוי כזה.
למרות שהמוצר הוא לא "עוד מאותו דבר", הוא בהחלט אינו מבחינת מהפכה במיצוב המוצר. רוב המוצרים הקיימים והמפותחים של תעשיות קיבוציות הקשורות לתחום המים, הם פיתוח והבלטה של קווי מוצרים חדשים, תוך ניצול הטרנדיות של שוק הסלולר. כך שהשינוי הקיים ברוב החברות בתחום, הוא מסדר שני.
אין משמעות רבה, ויתכן כי זה גם היה יותר זול, לשלוח את נתוני מד המים הביתי למרכזת העירונית על-ידי חיבור לקו טלפון קווי, או בעתיד הנראה לעין בתשדורת המועברת על קווי חשמל.
באופן דומה, גם פתיחת ברז שנמצא במקום קבוע, למשל בגינה הביתית מטלפון סלולרי במקום קווי, אינה מהפכה משמעותית מדי.
רוב החברות בתחום, נמנעות בגלל חשש ההנהלה - משינוי מהותי בדרך בה עונה המפעל ביכולותיו הקיימות על צרכי השוק המשתנה. שינוי אותו נהוג להגדיר כשינוי מסדר שלישי.
מתן אפשרות לחקלאי, כתוספת לאפשרות שיש לו במדינות רבות בעולם, לפקד על אספקת המים לחלקת שדה על-פי נתוני לווין או מכשיר חישה ידני נפרד, גם למדוד את הצורך של חלקת השדה או המטע בהשקיה או דישון בעצמו, היא בהחלט מהפכה מסדר שלישי.
מהפכה זאת דורשת מיצרני מים קיבוציים שמנהלם יפעל לפי האסטרטגיה של בני גאון ז"ל "רק המעז מנצח" העזה ששכרה הבורסאי סביר שיהיה בצידה.
כמו מהפכות ניהוליות רבות, פעמים רבות מתברר שהטכנולוגיה הייתה תחת הפנס, ורק לא שמנו לב אליה.
טכנולוגיה כזאת יכולה להיות למשל שילוב של חיישן היכול למדוד את הצורך של צמח או עץ בהשקיה, במכשיר הקיים המפקד ומונה את כמות ההשקיה מטלפון סלולארי. מבין החישנים השונים המשמשים למשימה הזאת הזול והיעיל ביותר הנמכר כיום בשוק הוא סוגים שונים של חיישני אינפרא אדום.
במקרה זה מדובר במצלמות אינפרא אדום פשוטות, הנמכרות כיום בעשרות שקלים בחנויות לצרכי מניעת פריצות וכדומה. מצלמה זן משמשת עם תוכנה שונה כיום לניטור צורך חקלאי בהשקיה. התאמה פשוטה של אותה הטכנולוגיה, תאפשר חיבור שלהן לטלפון סלולארי שכבר כיום יודע לפקד על מניית וקציבת מים להשקיה בחקלאות.
שינוי משמעותי יותר
לסיכום, המשבר העולמי של מחסור במים מתוקים הוא תהליך נמשך ולא זמני. הוא יחייב את תעשיות הפיקוד של מים להשקיה להשתנות כדי לענות על הצורך במכשיר בקרה ושליטה מאוחד וזול, שמתאים גם לחקלאים במדינות הלא מפותחות.
מבט על יצרני מכשור כזה בישראל, שהיא מדינה בעלת תעשיה מפותחת בתחום יחסית למדינות אחרות מראה, כי חלק גדול יחסית מתעשיות אלו ממוקם בקיבוצים.
תעשיות קיבוציות בתחום המים הפכו בשנים האחרונות מתעשיה שמרנית ומסורתית לתעשיה מתוחכמת המשתמשת גם בתקשורת כולל בטלפון סלולרי להפעלת המכשירים הסדירה.
שינוי זה קרה גם בהקשר של הפיכת החברה הקיבוצית למופרטת יותר, ולהפרטת חלק מהבעלות על מפעלי תעשיית המים בקיבוצים למשקיעים ולציבור בבורסה.
מבט על יעילות השינוי במוצרי תעשיות המים הקיבוציות מראה כי הוא היה זהיר ומוגבל, והוא אינו ממצה עדיין את דרישות השוק החדשות.
השינוי הקיים במוצרים שמציעים חברות אלו, הוא שילוב מוצרים קיימים בהעברת נתונים בתקשורת סלולרית, וזאת מבלי לשנות את כללי המשחק הקיימים בשוק.
מבט על ביצועי חברות מים קיבוציות בבורסה של תל אביב לאחרונה מראה כי לדעת בעלי המניות שינוי זה לא היה מספיק כמענה על תנאי השוק המשתנים. לפי המשקיעים הם היו מצפים לשינוי יותר משמעותי של היצרנים בתחום.
תנאי השוק המשתנים בעולם הם צורך ביכולת לא רק של פיקוד ומנייה מדויקת של כל חקלאי גם במדינה ענייה של מים להשקיה.
אלא גם ובעיקר מדידה מדויקת של החקלאי בעצמו, של הצורך מדויק של גידול השדה או המטע במים, כדי להשקות אותו רק כאשר יש צורך בכך.
מכשירי מדידה של עקת מים בצומח קיימים כבר כיום לא רק בלוויינים אלא גם במכשירים ידניים. שילוב שלהם על-ידי יצרני מכשירי מדידת וקציבת מים שיש להם כבר טלפון סלולרי המפקד ומודד את כמות המים, יכול לענות על צרכי שוק רב היקף ולתגמל את בעלי המניות של המפעל בהתאם.
