נשים בזמן ההיריון עוברות שינויים הורמונליים הגורמים לעיתים להפרת רמת החומציות באזור הנרתיק. הנרתיק הוא איבר שרירי, דמוי צינור, הממוקם בין שלפוחית השתן מלפנים לבין פי-הטבעת, מאחור. דפנות הנרתיק מורכבות מכמה סוגי רקמות: הקיר הפנימי הדומה לרירית הפה, שכבת רקמה שיכולה להתמלא בדם והשכבה הפנימית ביותר שהיא מעטפת שרירית שיכולה להתכווץ או להרפות.
הפרשה ואגינלית היא הדרך הטבעית של הגוף לנקות את הנרתיק, להגן עליו מפני זיהום ולסכך אותו (לובריקציה). הנרתיק אינו סטרילי ומכיל לקטובצילוס - חיידקים 'טובים' אשר הופכים לחומצה לקטית שתפקידה לסייע לתפקוד האזור ולהגן עליו מפני חיידקים 'רעים'. לקטובצילוס הם חיידקים המצויים באופן נורמלי בואגינה, ויכולים לפרק גליקוגן לחומצה לקטית, המגנה עליו מפני זיהומים.
למעלה מ-25% מהנשים סובלות מגירויים והפרשות מרובות בנרתיק. הסיבה השכיחה ביותר לביקורי נשים אצל גינקולוג היא הפרשות נרתיקיות מרובות. הסיבה העיקרית להתפתחות גירויים, הפרשות ודלקות הינה הפרת האיזון הבקטריאלי הטבעי ושינוי ברמת החומציות, בין היתר, בעקבות שינוי הסביבה ההורמונלית במהלך היריון ולאחר לידה. לכן, בתקופת ההיריון, אזור הנרתיק חשוף יותר להתפתחות של דלקות והפרשות נרתיקיות מרובות.
שינויים בהפרשות הנרתיק - ריח, צבע ומרקם, או בכמות המופרשת - עלייה או ירידה משמעותית בכמות, הם אינדיקציה לזיהומים ממקור חיידקי, פטרייתי וכדומה. הזיהומים הואגינליים לעיתים קרובות מלווים בדלקת (vaginitis) המאופיינת בהפרשות, גירוי ו/או גירוד, אדמומיות ונפיחות אזורית. היגיינה אינטימית טובה עשויה לסייע במניעת חלק מהסיבות להפרשות לא נורמליות וכן לסייע בטיפול בהן כאשר הן מופיעות.
לאחר הלידה נדרשת תשומת לב מיוחדת לאזור החיץ הבין נקבי, במיוחד אם בוצע חתך הקרוי אפיזיוטומיה. לעיתים לא בוצע בעת הלידה חתך במכוון, אך אירע קרע אשר גורם קשיים בישיבה ובתנועה ועלול לדמם ואף להזדהם. בנוסף, לאחר הלידה מופיעה הפרשה דמית ההולכת ומתבהרת בהדרגה תוך כשבועיים, ולכן דווקא בתקופה זו, נדרשת שמירה על ההיגיינה האינטימית.
