X
יומן ראשי
חדשות תחקירים
כתבות דעות
סיפורים חמים סקופים
מושגים ספרים
ערוצים
אקטואליה כלכלה ועסקים
משפט סדום ועמורה
משמר המשפט תיירות
בריאות פנאי
תקשורת עיתונות וברנז'ה
רכב / תחבורה לכל הערוצים
כללי
ספריה מקוונת מיוחדים ברשת
מגזינים וכתבי עת וידאו News1
פורמים משובים
שערים יציגים לוח אירועים
מינויים חדשים מוצרים חדשים
פנדורה / אנשים ואירועים
אתרים ברשת (עדכונים)
בלוגרים
בעלי טורים בלוגרים נוספים
רשימת כותבים הנקראים ביותר
מועדון + / תגיות
אישים פירמות
מוסדות מפלגות
מיוחדים
אירועי תקשורת אירועים ביטוחניים
אירועים בינלאומיים אירועים כלכליים
אירועים מדיניים אירועים משפטיים
אירועים פוליטיים אירועים פליליים
אסונות / פגעי טבע בחירות / מפלגות
יומנים אישיים כינוסים / ועדות
מבקר המדינה כל הפרשות
הרשמה למועדון VIP מנויים
הרשמה לניוזליטר
יצירת קשר עם News1
מערכת - New@News1.co.il
מנויים - Vip@News1.co.il
הנהלה - Yoav@News1.co.il
פרסום - Vip@News1.co.il
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ
X
יומן ראשי  /  ספרים
מרכיבי שירתו מעוגנים בַּחוויה של נוכחות הבורא, והחוויה העֶרכּית מגיעה אל סיטואציות היסטוריות של העם היהודי על ספר שיריו החדש של המשורר איתמר יעוז-קסט
▪  ▪  ▪

כקוראת ותיקה של שירת איתמר יעוז-קסט וכחוקרת שירתו רבת ההיקף והגוונים, לא הופתעתי למצוא חדש בצד ישן ב"ספר האור הלבן" של איתמר. אמנם החלק של החדש הוא קטן בספר, אך החידוש הוא לא רק במספר השירים החדשים, אלא בַּעריכה שמארגנת את השירים בסדר חדש, סדר שמעניק מבט מחודש בְּשירים מוכרים. גם המבוא המעמיק של חנה יעוז-קסט מוסיף ממד של עומק לַהתבוננות בשירים.
שם הספר קשור לְמושג "האור הלבן" המופיע בספר הזוהר, כהתגלמות של להבה עליונה, זַכָּה מכל ממד של חומר בַּ"אני" הפנימי של המשורר. תפיסת האל בשירתו של איתמר, העולה במעלות הקדושה כעולה בהר, היא תפיסה אישית, או כפי שהוא מגדיר "אינדיבידואליסט אמוני". משפע השירים האמוניים בחרתי להתמקד בז'אנר הסונֵטות בספר בשל הייחודיות בשילוב שבין תכנים מטאפיסיים פתוחים ובין הצורה הסגורה של הסונטה. שירי אהבה וְנוף רבים מצאו את משכנם בַּז'אנר של הסונֵטה, וּבִמיוחד בִּתקופת דור התחייה, שבה הרבו משוררים להשתמש בצורת זו: טשרניחובסקי, יעקב כהן, יעקב פיכמן, יעקב שטיינברג, לאה גולדברג הצעירה מהם ורבים אחרים, אך שירה אמונית בְּז'אנר זה נדירה ביותר, אם בכלל. איתמר הפתיע בשילוב של הז'אנר של הסונֵטה לַשירה האמונית ובשורותיו הארוכות, שלא כַּמצוי בסונֵטה, אך הן מתבקשות מן התוכן המטאפיסי המופשט. יחד עם זאת, איתמר שומר על המבנה הקלאסי של חלוקת ארבע-עשרה השורות לִקוורטטים וּלְססטטים ועל כל כללי הסונטה הקלאסית1. כך למשל, בסונֵטה הראשונה "רגע האור". המוטו של השיר שמקורו חסידי: "הרגע הוא מקום גילוּיוֹ של האלוהים". זהו למעשה, לא רק המוטו של השיר, אלא המוטו של המשורר בדרכו העולָה במעלה הר הקדושה והאמונה:
  • הָרוּחַ הַזָּעִיר בֵּין שְׁנֵי הַמְּחוֹגִים שֶׁל שָׁעוֹן הַיָּד
    הוּא מְקוֹם הָרֶגַע בּוֹ שׁוֹכֵן הָאֵל בְּהַגִּיעַ זְמַן הַהִתְגַּלּוּת.
    רַק בֹּהַק זַרְחָנִי וְקוֹל טִקְטוּק עָמוּם, אָבוּד
    בַּחֶדֶר בּוֹ נִתַּק חֲלוֹם מִן הָעֵינַיִם - מַרְחִיף וְנָס מִיָּד.
    אַתָּה שׁוּב עֵר. צְלָלִית נוֹדֶדֶת עַל הַקִּיר בְּחֹסֶר-מְנוּחָה.
    כָּךְ גַּם בְּמַעֲלוֹת-אָחַז, וַדַּאי, נָסוֹג הַצֵּל שֶׁבַּשָּׁעוֹן, וְכָךְ
    נָתַן הָאוֹת הָאֱלֹהִי - כְּפִי שֶׁמְּתֹאַר בְּסֵפֶר הַתָּנָ"ךְ.
    אוּלָם גַּם בְּלִבְּךָ
    חַי רֶגַע-שֶׁל-קְדֻשָּׁה. הֲרֵי אַתָּה הוּא הַשָּׁעוֹן. הַבֵּט!
    בְּךָ הַזְּמַן שׁוֹהֶה: עוֹד יֶלֶד קָט נֻצַּב עַל חוֹף נָהָר
    וּלְנִיעַ אֶצְבָּעוֹ - כְּמֶלֶךְ הַפּוֹקֵד עַל עֲבָדָיו - כּוֹרְעִים רְתֵת
    מַרְאוֹת הַנּוֹף. שָׁעוֹן מַרְחִישׁ. זוֹרֵחַ קַיִץ מִשֶּׁכְּבָר.
    אֶל הַיַּלְדוּת קוֹרֵא לְשֶׁמֶשׁ דֹּם. הָרֶגַע מִתְלַהֵט,
    - וְאַתָּה עוֹנֶה מִקֵּץ שָׁנִים: "אֲדֹנָי לִי וְלֹא אֶחְסַר!"
בַּעבודת הדוקטורט וּבַמאמרים שפרסמתי על יצירתו הספרותית, דנתי בְּקווים פואטיים בולטים בשירתו. אחד מהם כיניתי בשם "פואטיקת החפצים". איתמר עושה שימוש נרחב בְּלייט-מוטיבים שאפיינו את שירתו למן ראשיתה: עצים וְציפורים, אבנים ועפר, אלבום תמונות, שעון וַחפצים אינספור, הטעונים משמעויות כפולות בַּהווייתו הדו-שורשית והאמונית. איתמר מתחיל מן הריאלי הקונקרטי ומטעין את המושא המתואר בְּמטענים מטאפיסיים.
בַּקוורטט שבשיר המצוטט כאן, איתמר משרטט את תמונת השעון, כמתבקש מכלל בסיסי של הסונטה - הצגת תמונה בקוורטט. כבר בַּתיאור הריאליסטי זורע המשורר רמזים מטרימים לַמשמעות המטאפיסית שתוצג בַּססטטים. המשורר מקבל רמזים מהכוחות הטמירים בַּמראות היומיומיים, במקרה זה השעון. רגע האור, רגע ההתגלות אינו מתרחש בַּמקומות המקובלים של התגלות השם לַנביאים: מדבריות וְהרים, נופים פתוחים, אלא בַּחפצים. הרגע הזעיר בין שני המחוגים הוא מְקום הרגע בו שוכן האל. יש כאן תפיסה אינדיבידואלית של האלוקות. אותו בֹּהַק זרחני של המחוגים מאיר את עולמו הפנימי של המשורר באור נגוהות. השעון הופך להיות לסימבול של הזמן האינסופי, של האלוקות עצמה. בַּקוורטט השני מתאר איתמר את הֶסתר הפנים, את הצל המופיע על הקיר דווקא עם היקיצה מן החלום. אולם גם במצבים של הֶסתר פנים רואה המשורר אות אלוהי. כך גם ביחס לאירועים על פני הציר ההיסטורי בתולדות עם ישראל, כמו נושא השואה, שגם בה רואה המשורר אות אלוהי ולא הסתר-פנים כפי ההשקפה הרווחת2. ממד הזמן עומד במרכז שירתו של איתמר יעוז-קסט. תיאורי המקום מעבירים אותנו דרך ציר הזמן אל התיאורים המטאפיזיים המאחדים את הניגודים. מדענים מבחינים בין זמן גיאולוגי וּזמן מקומי. פִילוסופים וּמבקרי ספרות לעומתם נזקקים לְמושגים "זמן פנימי" וּ"זמן חיצוני". "הזמן הפנימי" כולל בתוכו את הזמן הסוציולוגי, הפיוטי, האוניברסלי והנצחי. שני האלמנטים של פְּנים וחוץ מצטלבים וּמפרידים בין הזמן ההיסטורי וּבֵין הזמן הכרונולוגי.
איתמר מפליג על ציר הזמן אל מחוזות הילדות, אל הבית הישן וּמצליב אירוע המתרחש בַּהווה עם אירועי הֶעבר הצרובים בְּדיסק הזיכרון. בַּססטט הראשון שָׁב המשורר אל תמונת הילדות, אל הילד הקטן הניצב על חוף הנהר בעיר הולדתו בהוּנגריה. זמן ההתרחשות מצטלב בשירתו עם הזמן הפיוטי בְּעיצוב התמונות, בְּצירופי-הלשון הייחודיים, בַּמשפטים וּבַמלים.
עיקר המוטיבים ממוקדים בִּמחוזות הילדות, האהבה, המשפחה, וּמתערבְּבִים עם תמונות מהסיטואציה העכשווית, בְּמקרה זה תמונת השעון בִּשעת היקיצה מן השינה.
החוויה נקשרת בְּזיקה קוסמית וּבִיסודות אמוניים. השיר מסתיים בִּתחושה אקסטטית: "זורח קיץ מִשׁכְּבָר... הרגע מתלהט, ואתה עונה מִקֵּץ שנים "אֲדֹנָי לי וְלא אחסַר"!
בין הוכחה לרטט
ניטשה טען, שקיים הבדל בין מדע לְשירה: דרכו של המדע היא להוכיח, בעוד ששירה חייבת לעורר רֶטֶט. שירתו של המשורר, איתמר יעוז-קסט מעוררת רֶטֶט וּמפתיעה כל פעם מחדש. אחת מסגולות שירתו היא לשלב את החוויה האישית-הפרטית עם המטען הרגשי התרבותי הקולקטיבי, ואולי בְּעובדה זו טמון סוד קסמהּ של שירתו וְהקומוניקציה המיידית שהיא יוצרת עם הקורא.
סגולה נוספת בשירתו טמונה בַּייחודיותו של המבע, המשלב בין המוחש וּבֵין המופשט, בֵּין ממד המקום וּבֵין ממד הזמן. הריאלי והמופשט מופיעים בווריאציות שונות תוך זיקה אל המוחלט. מרכיבי שירתו מעוגנים בַּחוויה של נוכחות הבורא, והחוויה העֶרכּית מגיעה אל סיטואציות היסטוריות של העם היהודי בֶּעבר הרחוק והקרוב.
אותו "מלאך ללא כנפים" (שם קובץ שיריו הראשון) מְלַווה את המשורר מֵעֲברו כְּילד בַּשואה על כל שלבֶּיה: מהרגעים שחווה על בשרו את האנטישמיות בִּמחוזות ילדותו, בְּמחנה ברגן-בלזן, ההצלה שבאה עם ניצחון בעלות הברית ושחרור הפליטים, הַשׁיבה אל עיר הולדתו, ועד עלייתו ארצה עם משפחתו. דומה, כי "מלאך ללא כנפים" ממשיך ללוות את המשורר לאורך ציר הזמן בהווה.

הערות

1. בְּעברית סונֵטה = "שיר-זהב" (זה"ב בגימטריה 14 = כמנין שורות הסונֵטה). שני הבתים הראשונים נקראים קוורטט בשל היותם בני ארבע שורות ושני הבתים האחרונים נקראים ססטט בשל היותם בני שלוש שורות - יחדיו 14 שורות. בַּסונטה חייבת להיות חריזה קבועה, אורך שורות קבוע וְריתמוס זהה בִּשני הקווארטטים וּבִשני הססטטים. גם מצד התוכן הסונֵטה מַציבה כללים ברורים וּמוגדרים. בַּקווארטט (=בשני הבתים המרובעים בסונטה) המשורר אמור לתאר תמונה, מצב, נוף, דמות, הֲלַך נפש וּבַססטט המשורר אמור לתאר תוצאה, מסקנה, או מחשבה מסכמת של הדברים המתוארים בַּקווארטט.
2. על ממד הזמן בשירתו של איתמר דנתי בהרחבה במחקריי על שירתו ובְּמאמרי "הזמן בין בתי העיר" שהתפרסם במקור ראשון (28.12.07) עם צאת הפואמה "תאונה ונס בערב" לאור.

הכותבת היא משוררת ומבקרת ספרותית, ד"ר לספרות מאוניברסיטת בר-אילן. עבודת הדוקטורט שלה עסקה בשירתו של איתמר יעוז-קסט.
תאריך:  11/03/2010   |   עודכן:  11/03/2010
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
פורומים News1  /  תגובות
כללי חדשות רשימות נושאים אישים פירמות מוסדות
אקטואליה מדיני/פוליטי בריאות כלכלה משפט
סדום ועמורה עיתונות
"ספר האור הלבן" לאיתמר יעוז-קסט
תגובות  [ 9 ] מוצגות  [ 9 ]  כתוב תגובה 
1
שיח משוררים בשירים ובמאמרים
בת שבע ד.  |  11/03/10 12:31
2
איתמר שומר על דיסק הזיכרון
הרצל חקק  |  11/03/10 13:38
3
בתגובה למאמר של חלי
סיידוף מזרחי רחל  |  11/03/10 18:53
4
נהניתי מהמאמר
אסתר ז. ויתקון  |  11/03/10 23:10
5
מאמר מאלף
יערה בן-דוד  |  13/03/10 11:43
 
- שיח משוררים ומבקרים
חלי אברהם-איתן  |  14/03/10 22:27
6
השיר ופשרו
רחל הרפז  |  13/03/10 11:50
7
רשימה מרתקת על ספר מרתק
אביבית לוי  |  15/03/10 16:44
8
פיצוח נפלא של חלי
בן יחיאל יהודה  |  2/05/10 13:48
 
תגובות בפייסבוק
 
ברחבי הרשת / פרסומת
רשימות קודמות
הרצל חקק
על המאבק ועל המשתנה בשירתה של מיכאלה למדן, מחברת ספר השירים "בין הבגד לגוף"
זהר נוי
מה קורה כשקוף בכלוב רואה קופים מהלכים חופשי בגן החיות?    ספר ילדים חדש לפורים מאת אתי שחר, מחברת "הספסל של סבא בני"
עפר דרורי
ביקורת על הספר "משא כומתה - ניווטים בגובה העיניים", מאת אלעזר שטרן, ידיעות ספרים, 2009, 319 עמודים
אדלינה קליין
מאמר לרגל צאת ספרה החדש של המשוררת רות רייזל-מויאל - "תל אביב פִנוֹת של געגוע" (שירים וצילומים). הוצאה עצמית - אייר תשס"ט - 2009
ד"ר יעקב ידגר
מחקרו של ד"ר יעקב ידגר מבקש לנתץ תפיסה רווחת הרואה בזהות המסורתית הכלאה פושרת בין חילוניות ודתיות, וטוען כי המסורתיות היא דווקא זהות מגובשת המציעה פתרון מרתק ופורה למתח האפשרי בין מודרניות למסורת. ההתעלמות מהזהות המסורתית - זהותם של יותר משליש מיהודי ישראל - כותב ידגר, יצרה שיח דיכוטומי שבו קיימות רק החלופה הדתית והחלופה החילונית. בתוך כך, הוא מוסיף, עוותה למעשה תמונת המציאות החברתית, התרבותית והפוליטית בישראל
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ New@News1.co.il