כל ישראל ערבים

פעמים רבות אנחנו מחפשים את הדומה לנו, בזוגיות, במגורים, בחינוך. התכנסותם של אנשים עם מכנה משותף גבוה/נמוך, הפועלים למען אינטרס דומה, היא לעיתים הפעולה הכי אפקטיבית על-מנת לקדם דברים. לכן, יעזור תמיד גם להוסיף איזו גדר או חומה, כדי שכולם ידעו, מבפנים ומבחוץ, מי שייך ומי לא. מי לצידנו ומי נגדינו. והנה, דווקא בחנוכה, החג שמדבר על "אנחנו" ו"הם", החג שמדבר על גבורה אנושית ועזרה אלוהית, החג של אור ואש. דווקא בחנוכה, האש, הפרימיטיבית, הקדמונית, היא זו ששמה לצחוק את התיאוריות החברתיות המתוחכמות, את האידיאלים הנשגבים, את המילים, את החציצות. בחג זה, האש לימדה אותנו את המסר הכי עדכני לחברה הישראלית כמות שהיא - כי לעיתים גבולות הן רק אשליה, וכי תמיד- כל (מדינת) ישראל ערבים זה לזה. ולא רק הם. האש התחילה בישוב ערבי, כילתה אנשים מכל העדות, החריבה בתים בכל סוגי ההתיישבות, כובתה על-ידי עזרת העולם. האש לא בדקה מהן גבולות 67' ומה היה פה ב48', לאש לא היה איכפת מי גויר בגיור צבאי ומי בבית דין, לאש לא היה משנה איזה שטח שייך לקיבוצים השיתופיים ואיזה כבר הופרט. למעשה, לאש לא איכפת מי אתה, מה אתה. היא פשוט נהגה כפי שהיא יודעת, ללא גבולות. מיד יקומו כל מיני נביאי שקר, אשר כנראה להם ניתנה תבונת אלוה ויוכחו באותות ומופתים, כי זה קרה בגלל חילול שבת, או מקסימום בגלל ההינתקות וההקפאה. ומיד יקומו כל מיני שלוחי ציבור, ויתחילו להוציא חרבות בדמות יועצי תקשורת ממולחים, ויטילו חיציהם איש ברעהו, ויקללו את הגורל ששם אותם במקום הלא נכון בזמן הלא נכון, ומיד יקומו עיתונאים מהירים, אשר ימצאו בכך הזדמנות למבט חודר מול מצלמה, ושיער מתנופף בגבורה ברוח וישאלו את השאלות "הכי חשובות", שאף אחד לא התעניין בהן כלל עד עכשיו. למעשה, כבר שנים רבות, כל יסודות הטבע לועגים לנו- בני האנוש הטיפשיים והקטנים, שמתעסקים בשטויות, בונים גבולות פיזיים, מכריזים על הגדרות מפרידות וחושבים שמה שרחוק מהעין, לא יפגע בנו. האש צרבה במלונות יוקרה את תוצאות אשפתם המפונה ברשלנות של ישובי בני מיעוטים. הרוח החדירה לאפם של הנחים בחופים, את רעל הכימיקלים של מפעלים שאינם שמים על חוקים ותקנות. האדמה סופגת את הביבים של ישובים לא מוסדרים, ותחדירם אט אט לפירות המוגשים לישיבות ועדות בכנסת. המים יסחפו את כל הרעלים המזדמנים, הזדוניים והשוגגים הישר לברז ממנו שותים ילדיהם הצדיקים של "נטורי קרטא"... וכמו בטבע, כך בחינוך, בחברה, בתקשורת. הבעיה של "האחרים"- היא בעצם הבעיה של כולנו. העולם כמנהגו נוהג. אך אנחנו פשוט לא לומדים.