X
יומן ראשי
חדשות תחקירים
כתבות דעות
סיפורים חמים סקופים
מושגים ספרים
ערוצים
אקטואליה כלכלה ועסקים
משפט סדום ועמורה
משמר המשפט תיירות
בריאות פנאי
תקשורת עיתונות וברנז'ה
רכב / תחבורה לכל הערוצים
כללי
ספריה מקוונת מיוחדים ברשת
מגזינים וכתבי עת וידאו News1
פורמים משובים
שערים יציגים לוח אירועים
מינויים חדשים מוצרים חדשים
פנדורה / אנשים ואירועים
אתרים ברשת (עדכונים)
בלוגרים
בעלי טורים בלוגרים נוספים
רשימת כותבים הנקראים ביותר
מועדון + / תגיות
אישים פירמות
מוסדות מפלגות
מיוחדים
אירועי תקשורת אירועים ביטוחניים
אירועים בינלאומיים אירועים כלכליים
אירועים מדיניים אירועים משפטיים
אירועים פוליטיים אירועים פליליים
אסונות / פגעי טבע בחירות / מפלגות
יומנים אישיים כינוסים / ועדות
מבקר המדינה כל הפרשות
הרשמה למועדון VIP מנויים
הרשמה לניוזליטר
יצירת קשר עם News1
מערכת - New@News1.co.il
מנויים - Vip@News1.co.il
הנהלה - Yoav@News1.co.il
פרסום - Vip@News1.co.il
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ
X
יומן ראשי  /  מאמרים
שרון ובוש [צילום: AP]
לא לוותר על מכתב בוש
בניגוד למיתוס, ההינתקות לא הייתה חד-צדדית. תמורת הנסיגה קיבלה ישראל את מכתב בוש, מסמך שאושר ברוב עצום בקונגרס ובסנאט. על ראש הממשלה לעמוד על כך שארה"ב תכריז על מחויבותה למכתב, כביטוי לרצף השלטוני וכביטוי לרצינותה
בית הנבחרים אישר את מכתב בוש ברוב אדיר של 407 מול 9 מתנגדים בלבד, ולמחרת אישר אותו הסנאט ברוב מדהים של 95 מול 3. למותר לציין שהרוב הזה כלל את נבחרי המפלגה הדמוקרטית, מפלגתו של אובמה, ובכללם הסנאטורית מניו-יורק הילרי קלינטון

לא זו בלבד שבוש לא דרש נסיגה לקווי 49' (המכונים בטעות קווי 67'), וקבע שאת הגבול יקבעו הצדדים במו"מ, אלא הוא אמר בפירוש שאין לצפות לנסיגה כזאת, כי היא איננה מציאותית

מדינת ישראל שילמה מחיר כבד בהינתקות - עקירת חבל התיישבות, פגיעה בזכויות האזרח של אלפי ישראלים, נסיגה עד קווי 4.6.67, קרע קשה בחברה הישראלית. לעומת זאת, התמורה המקווה לא בדיוק התמלאה. ההנחה שלאחר הנסיגה המלאה לא תהיה לפלשתינים בעזה עילה להמשך הטרור והתוקפנות לא התממשה. להפך, ממדי התוקפנות גברו והגיעו לשיאים חסרי תקדים. גם ההנחה שאם נותקף לאחר הנסיגה וסיום הכיבוש יתמוך העולם במימוש זכותנו להגנה עצמית, גם אם נגיב בכל העוצמה, לא התממשה. להפך, קיבלנו את גולדסטון ואת המשט.
את הנעשה אין להשיב, אולם על תמורה אחת שההינתקות אמורה הייתה להניב אסור לנו לוותר. בניגוד למיתוס, ההינתקות לא הייתה חד-צדדית. היא הייתה בהסכם בין ישראל לארצות הברית. ההסכם לא היה חוזה מדיני, אך תמורת הנסיגה מרצועת עזה ומצפון השומרון קיבלה ישראל את מכתב בוש - המסמך הנשיאותי הפרו-ישראלי ביותר שנכתב אי פעם, שיש בו הזדהות חסרת תקדים עם עמדות ישראל בסוגיית הפליטים ובסוגיה הטריטוריאלית.
גם ההישג המדיני הזה התמסמס. הוא התמסמס לראשונה כשאהוד אולמרט, בקלות ראש וקלות דעת אופייניים, הציע לפלשתינים הצעה שבה ויתר מיוזמתו על כל העמדות הישראליות שבהן תמך בוש. הוא התמסמס שנית כשממשל אובמה התכחש לו, ובמסגרת מדיניות הפייסנות שלו כלפי העולם המוסלמי נקט עמדות עוינות לישראל.
אולמרט נכשל בניסיונו לרַצות את הפלשתינים ולהגיע עמם להסכם. אובמה נכשל אפילו בניסיון להביא את הפלשתינים לשולחן המו"מ עם ישראל, אחרי שטיפס על העץ הגבוה של ההקפאה המלאה.
כעת, משחזרנו לנקודת ההתחלה, על ישראל להקדים כל נכונות לחידוש המו"מ באשרור מחדש של המחויבות הנשיאותית במכתב בוש. ישראל אינה יכולה להשלים עם התעלמות ממסמך חשוב כל כך, שחודשיים של מו"מ, בהשתתפות טובי המומחים משתי המדינות, קדמו לניסוחו.
אין מדובר רק במכתב נשיאותי. מכתב בוש נשלח לשרון ב-14.4.04. כעבור קצת יותר מחודשיים, ב-23.6.04, אישר בית הנבחרים את המכתב ברוב אדיר של 407 מול 9 מתנגדים בלבד, ולמחרת אישר אותו הסנאט ברוב מדהים של 95 מול 3. למותר לציין שהרוב הזה כלל את נבחרי המפלגה הדמוקרטית, מפלגתו של אובמה, ובכללם הסנאטורית מניו-יורק, היום מזכירת המדינה, הילרי קלינטון.
מה יש במכתב הזה? ראשית, יש בו שלילת העמדה הדורשת נסיגה מלאה של ישראל לקווי 49' (המכונים אצלנו קווי 4.6.67): "לא יהיה זה מציאותי לצפות שהתוצאה של המשא-ומתן על ההסדר הסופי תהיה חזרה מלאה ושלמה לקווי שביתת הנשק של 1949... מציאותי לצפות שכל הסדר קבע יושג רק על בסיס שינויים שיוסכמו בין הצדדים". בניגוד לנאמר אצלנו ש"המחיר נקוב", כלומר: על ישראל לסגת מכל השטחים - לא זו בלבד שבוש אינו דורש זאת, וקובע שאת הגבול יקבעו הצדדים במו"מ, אלא הוא אומר בפירוש שאין לצפות לנסיגה כזאת, כי היא איננה מציאותית. חשוב לציין שאין במכתבו רמז כלשהו ל"חילופי שטחים", רעיון עוועים הנובע מקבלת המוסכמה שעל ישראל לסגת לקווי 49', ואם יש שטחים שמסיבות כלשהן לא תיסוג מהם, עליה "לפצות" את הפלשתינים בשטח חלופי בתוך "הקו הירוק". מאחר שבוש שולל את המוסכמה הזאת מעיקרה, מובן מאליו שאין צורך, לשיטתו, ב"חילופי שטחים".
מהם, אם כן, אותם שינויים טריטוריאליים, שלא יהיה זה מציאותי לצפות שישראל תוותר עליהם? האחד הוא "המציאות החדשה בשטח, ובכלל זה מרכזי אוכלוסיה ישראלים גדולים הקיימים כבר". בז'רגון הישראלי מדובר בגושי ההתיישבות, כמו ירושלים רבתי ומערב השומרון; כולל ערים כמעלה-אדומים ואריאל.
שינוי נוסף הוא "גבולות בטוחים ומוכרים". אילו סבר בוש שגבולות 49' הם בטוחים, לא היה מציין את הצורך בגבולות בטוחים. כשהדגיש את המושג "גבולות בטוחים" הכיר למעשה בדרישתה של ישראל לגבולות בני הגנה. בכך חזר בוש לעמדה האמריקנית המסורתית, שמנעה את הכנסת ה"א הידיעה בהחלטת מועצת הביטחון 242, כדרישת הסובייטים והערבים, והתעקשה לדבר על "נסיגה משטחים", אל גבולות בטוחים ומוכרים. התרגום הישראלי לגבולות בטוחים, מאז ימי מלחמת ששת הימים ועד הצעות ברק לערפאת בקמפ-דיוויד, היה שליטה ישראלית על בקעת הירדן ועל צפון ים המלח, בכל הסדר שלום. זאת הייתה מדיניותו של יצחק רבין, עד נשמת אפו האחרונה. אין כל ספק שלכך כיוון שרון במו"מ עם בוש על נוסח המסמך.
היום, כשהילרי קלינטון תובעת מישראל להציג את מתווה הגבול בינה לבין המדינה הפלשתינית, על ראש הממשלה לעמוד על כך שקודם כול תאשרר ארצות הברית את מחויבותה למכתב בוש כביטוי לרצף השלטוני ולרצינותה של ארה"ב. על סמך אשרור זה תציע ישראל מתווה העונה על יעדיה הלאומיים ועל האינטרסים הביטחוניים שלה.

פורסם במקור: יומן, מקור ראשון
תאריך:  22/12/2010   |   עודכן:  22/12/2010
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
פורומים News1  /  תגובות
כללי חדשות רשימות נושאים אישים פירמות מוסדות
אקטואליה מדיני/פוליטי בריאות כלכלה משפט
סדום ועמורה עיתונות
לא לוותר על מכתב בוש
תגובות  [ 10 ] מוצגות  [ 10 ]  כתוב תגובה 
1
פיתרון בוש לסכסוך היהודי-ערבי
דודי 29  |  22/12/10 21:28
 
- השם ישמור !!!!!!!! ל"ת
פרופ' ברנרד בלאסן  |  23/12/10 07:21
2
אמת ויציב. לא לוותר
ע. הנביא  |  22/12/10 22:42
3
עם ראש מכשלה וצאר לחוסר ביטחון
פלא יועץ  |  23/12/10 05:52
4
וכל זה, ביבי אינו יודע????????
ברהם  |  23/12/10 08:57
5
התמורה מההתנתקות? למדנו לקח- ל"ת
טילים על עוטף עזה  |  23/12/10 09:06
6
מאז הבטחות רבין ועד אובמה
אויר חם  |  23/12/10 09:52
7
היכן היתה הג"ב ציפי ליבני
אילן אפרים  |  23/12/10 09:57
 
- היכן היתה הציפורה?..לא מפסיקה: ל"ת
"ביבי אשם".......  |  27/12/10 13:49
8
ימים יגידו מה"שוה"מכתב נשיאותי
מיכל מירושלים  |  23/12/10 10:22
 
תגובות בפייסבוק
 
ברחבי הרשת / פרסומת
רשימות קודמות
אמנון לורד
זהו הז'אנר התקשורתי החדש: במקום המון צמא-דם בכיכר - שימוש בקורבן ספציפי של אירוע כלשהו כדי לשדר דברי הסתה ממוקדים. כך מעקרים את הסיכוי לרפורמה האמיתית הנדרשת בשירותי הכיבוי מנוונים
הרב אליהו קאופמן
ההפגנות בשכונת התקווה ובבת-ים הן המשך לפרובוקציות לאומניות שנועדו לשוות לעימות הישראלי-פלסטיני דמות של מלחמת דת    בשרשרת הפרובוקציות בולטות הדמויות הכהניסטיות
יורם דורי
יורם דורי, במכתב לנכדיו, מעריצי סמי הכבאי - "שעושה עבודה חשובה" - מגלה כי הקטנים הללו הבינו את מה שממשלת ישראל לא השכילה להבין, את מה שהעיתונות הישראלית לא סיקרה ואת מה שלא עניין את הציבור
איתן קלינסקי
בת פרעה - חסידת אומות העולם הראשונה - מצילה את משה הקט משואה    עיון בפרשת שמות מורה לנו שלא לתחום את השבח לאישה ב-ד' אמות של מלל, אלא לתת ביטוי הולם כדי שהן תקבלנה את המעמד הראוי להן כגורם מנווט בחברה בדרגת מנהיגות
רבקה שפק ליסק
הסכם ישראלי-פלסטיני חייב להתבסס על עיקרון ההדדיות. על כל ויתור ישראלי חייב לבוא ויתור פלסטיני. רק כך ניתן לסיים את הסכסוך    ד"ר רבקה שפק ליסק מביאה את הצעתה להסכם ישראלי-פלסטיני על-פי עיקרון ההדדיות
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ New@News1.co.il