"קץ המשפחה הוא – כשמתחילים למכור את האדמה... מאדמה זו באנו ולאדמה זו נשוב – ואם תחזיקו בה, תחיו לבטח..." - זוהי צוואתו של וואנג לבניו. והוא מוסיף: "אם תמכרו את האדמה, לא תהיה לכם תקומה".
"האדמה הטובה" של פרל ס. בק, הוא ספר מרתק בעל סגנון כתיבה קולח. יש בו תמימות נוגעת ללב, הישרדות והיאחזות בחיים קשים וחסרי תקווה כמעט. תובנות חדשות עולות בי בכל פעם שאני חוזרת לקרוא בספר מיוחד זה. זהו סיפור על עבודה קשה המביאה פירות של שמחה ולפעמים אפילו עושר. זהו סיפור על עושר שמרקיב את הנשמה.
את וואנג פוגשים בתחילת הסיפור ביום נישואיו. אביו שולח אותו להביא את כלתו, אותה בחר עבורו. וואנג נרגש ומאושר. התרגשותו ותמימותו נוגעות ללב, הוא תוהה אם תהיה האישה יפה, אבל אביו כועס על השאלה ומשיב: "ומה נעשה עם אישה יפה? אנחנו צריכים אישה שתטפל בבית ותלד ילדים ותעבוד השדות". התרגשותו גואה כשהוא יוצא להביא את כלתו מ"הבית הגדול": "אם היא אוהבת אפרסקים, אני אקנה לה כמה כשנחזור. הוא התקשה להאמין שבשובו דרך השער הזה, תלך אישה מאחוריו".
הוא בכל זאת מרוצה כשהוא רואה את הכלה. הלא היא או-לאן, השפחה הגמלונית והמכוערת מן "הבית הגדול". הוא מביט בה נפעם ושמח במזלו הטוב. אישה שתהיה רק שלו. היא תנקה את הבית, היא תבשל, היא תעבוד איתו את האדמה, היא תלד לו ילדים.
רמיזות של רוך נגלות בתוך העולם הקשה הזה, המסתיר רגשות: "הנה התיבה והנה הסל", אמר בגסות. היא גחנה בלי מילה, הרימה קצה אחד של התיבה, שמה אותה על כתפה, והתנדנדה תחת כובד משקלה כשניסתה לקום. הוא הביט בה רגע ופתאום אמר: אני אקח את התיבה, הנה הסל".
וואנג נרגש כשעושה או-לאן המסורה דברים מיוחדים עבורו: "לבו נמלא בעליצות החדשה הזאת שהוא התבייש לבטאה אפילו לעצמו: האישה הזאת שלי מחבבת אותי ממש!". וואנג קם מוקדם בבוקר לעבוד את האדמה, אשתו טורחת בבית ואחר-כך מצטרפת אליו לעבודה הפיזית הקשה בשדות. גם לאחר שהיא יולדת, מיד לאחר הלידה, מגיעה או-לאן לשדות לעבוד לצד בעלה. בשתיקה ובמסירות.
האהבה, החמלה והאושר שזורים בסיפור בעדינות נוגעת ללב. פרל ס. בק מספרת את סיפורה של או-לאן דרך וואנג, המביט מדי פעם ברעייתו החרוצה, בהערכה, בהתפעלות ובהכרת תודה רבה על מזלו הטוב שהביא לו אישה כה מוצלחת ומסורה. כי מי צריך משהו אחר? יש לו אדמה. יש לו אישה חרוצה מאוד. וכשמגיעים הילדים – בנים! – אין הוא מפסיק להתפעם ולהודות על מזלו הטוב.
דמותה החסונה, הגמלונית, חסרת החן והחרוצה של או-לאן נוגעת ללב ומעוררת בנו אהבה. וואנג ואשתו חיים בשיגרה קבועה של עבודה קשה מאוד, עם רגעים קטנים ויפים. עד שמגיעים הבצורת והרעב, והם נאלצים לעזוב את ביתם כדי לחפש מזון. וואנג, אשתו והילדים, ועימם גם האב הזקן של וואנג, שהוא הדמות החשובה ביותר בהיררכיה המשפחתית גם כשהוא זקן ומעט סנילי. הם נודדים למחוזות אחרים ומנסים לשרוד את התהפוכות העוברות על סין, כל זה תוך מאבק יומיומי קשה וכמעט חסר תקווה. אבל הם שורדים. בעבודה קשה ובמסירות הדדית. עד שמגיעה הרגיעה. וואנג ומשפחתו חוזרים לאדמתם האהובה ולעבודתם.
וואנג החרוץ רואה ברכה בעמלו. הוא מתעשר ובכל כסף שהוא מרוויח, הוא רוכש אדמות נוספות. עד שהוא הופך להיות אדון עשיר מאוד. בעל אדמות רבות וכסף רב. במצב כזה הוא מחליט לשלוח את בניו ללימודים מעודנים יותר מעבודת האדמה. בניו לומדים ומשתנים. כבר אין הם איכרים כאביהם. ולוואנג עצמו כבר אין הרבה מה לעשות. יש לו פועלים שעובדים עבורו. הוא פנוי לעצמו. וואנג חש שהוא צריך ליהנות מרוב הכסף הזה. פתאום נראה לו שאשתו המסורה, שקודם גרמה לו אושר כה רב, מכוערת מדי. אין הוא יכול להביט בה עוד. "וואנג לונג ראה אותה כאילו הייתה שולחן או כיסא או עץ בחצר. ואפילו לא השגיח בה כשם שהשגיח באחד השוורים ששמט את ראשו או בחזיר שחדל לאכול". עכשיו הוא רוצה אישה יפה ממש. שהרי כך ראוי לאדון עשיר שכמותו. הוא מוצא אישה כזאת. והוא מאוד גאה במציאה שלו. אבל מכאן ואילך נעשים האושר, הערכים, הנאמנות והשמחה חמקמקים...
